החלק על סיפורי חיים קודמים (pubbenivāsapaṭisaṁyuttakathā)

כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בחורשת גֶ'טַה אשר בסָאבַטְּהִי, בפארק של אַנָאטְהַפִּינְדִיקַה, בבקתות הקַרֵרִי. מספר נזירים נאספו יחד בתום הארוחה, לאחר סבב נדבות המזון, וביושבם בביתן הקַרֵרִי העגול, ניהלו ביניהם דיון מעמיק על חיים קודמים באומרם: 'כך היה בחיים קודמים', או 'כך זה היה'.

והבּוּדְּהַה, באמצעות האוזן-השמימית הטהורה שלו, העולה ביכולתה על זו האנושית, שמע את שיחתם. לאחר שקם ממקום מושבו, הלך אל ביתן הקַרֵרִי, התיישב על המושב המוכן ואמר: "נזירים, על מה שוחחתם כשישבתם יחד? לאיזה דיון הפרעתי?" והם סיפרו לו.

"ובכן נזירים, האם תרצו לשמוע דרשה נאותה על חיים קודמים?"

"אדוני, זה הזמן הנכון! הוא שהלך-מעבר, זה הזמן המתאים! אם המכובד ישא דרשה נאותה על חיים קודמים, הנזירים יאזינו לה ויזכרו אותה!"

"אם כן, נזירים, האזינו היטב, שימו לב ואני אדבר."

"כן, אדוני", השיבו הנזירים, והבּוּדְּהַה אמר:

"נזירים, לפני תשעים ואחד עידנים המכובד, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות וִיפַּסִּי הופיע בעולם. לפני שלושים ואחד עידנים הופיע הבּוּדְּהַה סִיקְהִי. באותו עידן, לפני שלושים ואחד עידנים, הופיע הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ ובעידן בר-המזל הנוכחי הופיעו בעולם הבּוּדְּהוֹת קַקוּסַנְדְהַה, קוֹנָאגַמַנַה וקַסַּפַּה. ונזירים, בעידן המבורך הנוכחי הופעתי גם אני בעולם כבּוּדְּהַה ער בשלמות.

הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי נולד למעמד בני-לוחמים והופיע במשפחת בני-לוחמים, כך גם הבּוּדְּהַה סִיקְהִי, וכך גם הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ. הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה נולד למעמד הברהמינים והופיע במשפחת ברהמינים, כך גם הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה, וכך גם הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה. ואני, נזירים, אשר כעת האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, נולדתי למעמד בני-לוחמים והופעתי במשפחת בני-לוחמים.

הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי היה משבט הקוֹנְדַנְיַיה, כך גם הבּוּדְּהַה סִיקְהִי, וכך גם הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ. הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה היה משבט הקַסַּפַּה, כך גם הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה, וכך גם הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה. ואני, האַרַהַנְט הבּוּדְּהַה הער בשלמות, שייך לשבט הגוֹטַמַה.

בתקופת הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי תוחלת החיים הייתה שמונים אלף שנה, בתקופת הבּוּדְּהַה סִיקְהִי שבעים אלף, בתקופת הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ שישים אלף, בתקופת הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה ארבעים אלף, בתקופת הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה שלושים אלף, ובתקופת הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה היא הייתה עשרים אלף שנה. בתקופתי תוחלת החיים היא קצרה, מוגבלת וחולפת במהירות—נדיר שמישהו יגיע לגיל מאה.

הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי הגשים התעוררות שלמה למרגלות עץ פרחי הביגוניה, הבּוּדְּהַה סִיקְהִי תחת עץ מנגו לבן, הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ תחת עץ סאל, הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה תחת עץ הקאיר, הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה תחת עץ תאנה, הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה תחת עץ פיקוס הודי, ואני הגשמתי התעוררות שלמה למרגלות עץ פיקוס הודי.

לבּוּדְּהַה המכובד וִיפַּסִּי היו שני התלמידים האציליים קְהַנְדַה וטִיסַּה, לבּוּדְּהַה המכובד סִיקְהִי היו אַבְּהִיבְּהוּ וסַמְבְּהַבַה, לבּוּדְּהַה המכובד וֵסַּבְּהוּ היו סוֹנַה ואוּטַּרַה, לבּוּדְּהַה המכובד קַקוּסַנְדְהַה היו וִידְהוּרַה וסַנְגִ'יבַה, לבּוּדְּהַה המכובד קוֹנָאגַמַנַה היו בְּהִיּוֹסַה ואוּטַּרַה, לבּוּדְּהַה המכובד קַסַּפַּה היו טִיסַּה ובְּהָארַדְבָאגַ'ה, לי יש כעת את צמד התלמידים האציליים סָארִיפּוּטַּה ומוֹגַּלָּאנַה.

הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי קיים שלוש אסיפות של תלמידים: אחת של שישה מיליון שמונה מאות אלף, אחת של מאה אלף ואחת של שמונים אלף נזירים, ובכל האסיפות הללו כולם היו אַרַהַנְטים. הבּוּדְּהַה סִיקְהִי קיים שלוש אסיפות של תלמידים: אחת של מאה אלף, אחת של שמונים אלף ואחת של שבעים אלף נזירים—כולם אַרַהַנְטים. הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ קיים שלוש אסיפות: אחת של שמונים אלף, אחת של שבעים אלף ואחת של שישים אלף נזירים—כולם אַרַהַנְטים. הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה קיים אסיפה אחת: ארבעים אלף נזירים—כולם אַרַהַנְטים. הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה קיים אסיפה אחת: שלושים אלף נזירים—כולם אַרַהַנְטים. הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה קיים אסיפה אחת: עשרים אלף נזירים—כולם אַרַהַנְטים. ואני, נזירים, קיימתי אסיפה אחת של תלמידים, אלף מאתיים וחמישים נזירים, ובאסיפה יחידה זו כולם היו אַרַהַנְטים.

המלווה האישי של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי היה הנזיר אַסוֹקַה, של הבּוּדְּהַה סִיקְהִי היה קְהֶמַנְקַרַה, של הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ היה אוּפַּסַנַּקַה, של הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה היה ווּדְּהִיגַ'ה, של הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה היה סוּטַּהִיגַ'ה, של הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה היה סַבַּמִיטַּה, והמלווה האישי שלי כעת הוא אַנַנְדַה.

אביו של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי היה המלך בַּנְדְהוּמָא, אמו הייתה המלכה בַּנְדְהוּמַטִי, ובירת ממלכתו של המלך בַּנְדְהוּמָא הייתה בַּנְדְהוּמַטִי. אביו של הבּוּדְּהַה סִיקְהִי היה המלך אַרוּנַה, אמו הייתה המלכה פַּבְּהָאבַטִי, בירתו של המלך אַרוּנַה הייתה אַרוּנַבַטִי. אביו של הבּוּדְּהַה וֵסַּבְּהוּ היה המלך סוּפַּטִיטַה, אמו הייתה המלכה יַסַבַטִי, בירתו של המלך סוּפַּטִיטַה הייתה אַנוֹפַּמַה. אביו של הבּוּדְּהַה קַקוּסַנְדְהַה היה הברהמין אַגִּידַטַּה, אמו הייתה אשת הברהמין וִיסָאקְהָא. שמו של המלך באותם זמנים היה קְהֵמַה, בירתו הייתה קְהֵמַבַטִי. אביו של הבּוּדְּהַה קוֹנָאגַמַנַה היה הברהמין יַנְּיַדַטַּה, אמו הייתה אשת הברהמין אוּטַּרָא. המלך באותם זמנים היה סוֹבְּהַה, בירתו הייתה סוֹבְּהַבַטִי. אביו של הבּוּדְּהַה קַסַּפַּה היה הברהמין בְּרַהְמַדַטַּה, אמו הייתה אשת הברהמין דְהַנַבַטִי. המלך באותם זמנים היה קִיקִי, בירתו הייתה וָארָאנַסִי.

וכעת, נזירים, אבי היה המלך סוּדְּהוֹדַנַה, אמי הייתה המלכה מָאיָא, ובירת הממלכה היא קַפִּילַבַטְּהוּ."

כך אמר הבּוּדְּהַה, ואז הוא שהלך-מעבר קם ממושבו והלך אל מגוריו.

זמן קצר לאחר שהבּוּדְּהַה הלך, התעורר דיון חדש בין הנזירים: 'זה נפלא, חברים, זה מדהים, כוחו ויכולתו האדירים של הטַטְהָאגַטַה—הדרך בה הוא נזכר בבּוּדְּהוֹת הקודמים שהגשימו פַּרִינִיבָּאנַה, הסירו את כל המכשולים, קטעו את נתיב ההשתוקקות, שמו קץ למחזור ההתהוות, והתגברו על כל הסבל. הוא זוכר את לידתם, את שמם, את שבטם, את אורך חייהם, ואת התלמידים והאסיפות הקשורים אליהם: 'בהוולדם כך, בּוּדְּהוֹת מכובדים אלה היו כך-וכך, כך היו שמותיהם, שבטיהם, תלמידיהם, לימוד הדְהַמַּה שלהם, חוכמתם, ושחרורם.' ובכן, חברים, כיצד השיג הטַטְהָאגַטַה את הידע החודר בעזרתו הוא זוכר כל זאת…? האם ישות שמימית כלשהי גילתה לו את הידע הזה?'

זו הייתה השיחה של אותם נזירים אשר לאחר מכן הופרעה.

אז הבּוּדְּהַה, בצאתו מן ההתבודדות של זמן המנוחה, הלך אל ביתן הקַרֵרִי והתיישב על המושב המוכן. ואז אמר: "נזירים, על מה שוחחתם כשישבתם יחד? לאיזה דיון הפרעתי?" והנזירים סיפרו לו.

"הטַטְהָאגַטַה מבין את הדברים האלה… באמצעות הבנתו החודרת של עקרונות הדְהַמַּה, ובנוסף גם ישויות שמימיות סיפרו לו. ובכן, נזירים, האם אתם מעוניינים לשמוע עוד על חיים קודמים?"

"אדוני, זה הזמן הנכון! הוא שהלך-מעבר, זה הזמן המתאים לכך! אם המכובד ישא דרשה נאותה על חיים קודמים, הנזירים יאזינו לה ויזכרו אותה!"

"אם כן, נזירים, האזינו היטב, שימו לב ואני אדבר."

"כן, אדוני", השיבו הנזירים, והבּוּדְּהַה אמר:

"נזירים, לפני תשעים ואחד עידנים המכובד, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות וִיפַּסִּי הופיע בעולם. הוא נולד למעמד בני-לוחמים והופיע במשפחה של בני-לוחמים. הוא היה משבט הקוֹנְדַנְיַיה. משך חייו היה שמונים אלף שנה. הוא הגשים את התעוררותו השלמה למרגלות עץ פרחי הביגוניה. היו לו זוג תלמידים אציליים קְהַנְדַה וטִיסַּה שהיו תלמידיו העיקריים. הוא קיים שלוש אסיפות של תלמידים: אחת של שישה מיליון שמונה מאות אלף, אחת של מאה אלף ואחת של שמונים אלף נזירים—כולם אַרַהַנְטים. עוזרו האישי הראשי היה הנזיר אַסוֹקַה. אביו היה המלך בַּנְדְהוּמָא, אמו הייתה המלכה בַּנְדְהוּמַטִי. בירתו של המלך הייתה בַּנְדְהוּמַטִי.

כללי הבּוֹדְהִיסַטַּה (bodhisattadhammatā)

וכך, נזירים, הבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי ירד מגן העדן טוּסִיטַה, בקשב ובהבנה מלאה, אל תוך רחם אמו. זה הכלל, נזירים.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יורד מגן העדן טוּסִיטַה אל תוך רחם אמו, ונולד בעולם הזה, על כל הישויות השמימיות שבו, השדים, הישויות הגבוהות, הפרושים, הברהמינים, השליטים והאנשים—מופיע אור עצום ונפלא העולה בתהילתו גם על זה של הישויות השמימיות החזקות ביותר, וכל החללים האפלים השוכנים מעבר לקצה העולם—כאוטיים, חשוכים ושחורים, כאלה שאף לא מגיעים אליהם קרני שמש וירח החזקות ביותר, מוארים באותה עת על ידי האור העצום והנפלא הזה העולה בתהילתו גם על זה של הישויות השמימיות החזקות ביותר. והיצורים הללו שנולדו שם מזהים זה את זה באמצעות האור הזה והם יודעים: 'גם יצורים אחרים נולדו כאן!' ומערכת העולמות בעלת עשרת אלפי הממדים רוטטת, רועשת ומזדעזעת. והאור הבלתי ניתן לשיעור הזה זוהר. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה נכנס אל תוך רחם אמו, ארבע ישויות מגנות עליו מארבעת הכיוונים, ומכריזות: 'אל לאדם או לכל יצור לא אנושי, או לכל דבר שהוא לפגוע בבּוֹדְהִיסַטַּה הזה או באמו של הבּוֹדְהִיסַטַּה!' זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה נכנס אל תוך רחם אמו, היא הופכת באופן טבעי למוסרית—נמנעת מלקיחת חיים, נמנעת מלקיחת מה שלא ניתן, נמנעת מהתנהגות מינית בלתי הולמת, נמנעת מאמירת שקר, ונמנעת ממשקאות משכרים וסמים הגורמים לטשטוש ופִּזּוּר הדעת. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה נכנס אל תוך רחם אמו, אין לה מחשבות תאווה חושית בנוגע לאף גבר, ואף גבר בעל מחשבות תאווה לא יכול להשפיע עליה. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה נכנס אל תוך רחם אמו, היא נהנית מתענוגות חמשת החושים ומתענגת בהן, בהיותה אחוזה על ידם. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה נכנס אל תוך רחם אמו, אין בה חולי מכל סוג שהוא, היא נינוחה ואין עייפות בגופה, והיא יכולה לראות את הבּוֹדְהִיסַטַּה בתוך רחמה, שלם על כל איבריו וחלקיו. נזירים, כפי שאבן יקרה, אבן חן טהורה, מעולה, חתוכה היטב בשמונה פאות, בהירה, צלולה, נטולת פגמים, ומושלמת בכל מובן, הייתה תלויה על מיתר כחול, צהוב, אדום, לבן או כתום. ואדם בעל ראייה טובה היה נוטל אותה בידו ומתאר אותה ככזו. כך אמו של הבּוֹדְהִיסַטַּה, ללא חולי, רואה אותו, שלם על כל איבריו וחלקיו. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—אמו של הבּוֹדְהִיסַטַּה מתה שבעה ימים לאחר לידתו ונולדת מחדש בגן העדן טוּסִיטַה. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—בעוד שנשים אחרות נושאות את הילד ברחמן למשך תשעה או עשרה חודשים עד ללידה, לא כך הוא הדבר אצל אמו של הבּוֹדְהִיסַטַּה, אשר נושאת אותו למשך עשרה חודשים בדיוק עד ללידה. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—בעוד שנשים אחרות יולדות בכריעה או בשכיבה, לא כך הוא הדבר אצל אמו של הבּוֹדְהִיסַטַּה, אשר יולדת בעמידה. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יוצא מרחם אמו, ישויות מקדמות את פניו קודם, ואחר כך בני אדם. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יוצא מרחם אמו, הוא אינו נוגע באדמה. ארבע ישויות מקבלות אותו ומניחות אותו לפני אמו, באומרן: 'שמחי, הוד מעלתך, בן דגול נולד לך!' זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יוצא מרחם אמו, הוא יוצא החוצה חסר דופי, לא מוכתם במים, ריר או כל ליכלוך, טהור ונקי. בדיוק כפי שכאשר אבן חן המונחת על מלמלה מהעיר קָאסִי, אבן החן לא מכתימה את המלמלה, או המלמלה את אבן החן. מדוע לא? בשל הטוהר של שניהם. באותו אופן הבּוֹדְהִיסַטַּה יוצא נקי… זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יוצא מרחם אימו, שני זרמי מים מופיעים מהשמים, אחד קר והשני חם, ורוחצים בטקסיות את הבּוֹדְהִיסַטַּה ואימו. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—ברגע שהבּוֹדְהִיסַטַּה נולד, הוא נעמד ביציבות על שתי רגליו כשפניו צפונה, ואז פוסע שבע פסיעות, ובעודו תחת סככת צל לבנה הוא סורק את ארבעת הכיוונים ומכריז בקול כשל שור: 'אני מנהיג בעולם, עילאי בעולם, הבכור בעולם. זוהי לידתי האחרונה, לא תהיה יותר התהוות מחדש'. זה הכלל.

נזירים, זה הכלל—כאשר בּוֹדְהִיסַטַּה יוצא מרחם אמו, נולד בעולם הזה על כל הישויות השמימיות שבו, השדים, הישויות הגבוהות, הפרושים, הברהמינים, השליטים והאנשים—מופיע אור עצום ונפלא העולה בתהילתו גם על זה של הישויות השמימיות החזקות ביותר. זה הכלל.

בחינת הסימנים של אדם דגול (dvattiṁsamahāpurisalakkhaṇā)

נזירים, כאשר נולד הנסיך וִיפַּסִּי, הציגו אותו בפני המלך בַּנְדְהוּמָא ואמרו: "הוד מעלתך, בן נולד לך. הוד מלכותו, הואל נא להביט בו." המלך הביט בנסיך ואז אמר לברהמינים הבקיאים בסימנים: "אתם רבותי בקיאים בסימנים, ביחנו את הנסיך." הברהמינים בחנו את הנסיך ואמרו למלך בַּנְדְהוּמָא: "שמח! הוד מלכותו, כי בן אדיר נולד לך. זהו רווח עבורך, הוד מלכותו, זהו רווח גדול עבורך, הוד מלכותו, שבן כזה נולד למשפחתך. הוד מלכותו, נסיך זה ניחן בשלושים ושניים הסימנים של אדם דגול. ובפני האדם הדגול, הניחן בשלושים ושניים הסימנים של אדם דגול, פתוחות רק שתי דרכים: אם יחיה חיי-בית, הוא יהפוך לשליט, מלך מניע גלגל, צדיק והוגן בחוקיו, כובש ארבע כנפות תבל, המכונן את ביטחון ממלכתו, ובעל שבעת האוצרות: הגלגל-הפלאי, הפיל-הפלאי, הסוס-הפלאי, אבן-החן-הפלאית, האישה-הפלאית, בעל-הבית-הפלאי, והאוצר השביעי—היועץ-הפלאי. יש לו למעלה מאלף בנים שכולם גיבורים, בעלי שיעור קומה של גיבורים, כובשי צבא האויב. הוא מולך על הארץ הזו התחומה בים לאחר שכבש אותה על פי חוק, ללא מקל או חרב, והיא חסרת מכשולים, ללא אדמות בּוּר, נטולת שודדים, משגשגת, שופעת, שלווה, בטוחה ונטולת סכנות. אך אם יבחר לעזוב את חיי-הבית לטובת חיי חסר-בית, אז יהפוך לאַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות, מי שמסיר את המעטה מעיני העולם.

ומהם, הוד מלכותו, שלושים ושניים הסימנים הללו…?

(1) טביעת רגלו שטוחה, (2) לסוליות כפות רגליו גלגלים בעלי אלף חישורים, (3) עקביו בולטים החוצה, (4) אצבעותיו ארוכות ברגליו ובידיו, (5) ידיו ורגליו רכות ועדינות, (6) ידיו ורגליו דמויות מקלעת, (7) קרסוליו מוגבהים, (8) רגליו הן כשל צבי, (9) בעומדו, ומבלי להתכופף, ביכולתו לגעת ולשפשף את ברכיו עם כל אחת מידיו, (10) מבושיו מכוסים במעטה, (11) גוון עורו זהוב כצבע הזהב, (12) עורו עדין וכה חלק עד ששום גרגיר אבק לא נצמד אליו, (13) שערות גופו מופרדות, אחת לכל נקבובית, (14) הן גדלות כלפי מעלה, כחולות-שחורות כמו אנטימון, גדלות בצורה טבעתית ימינה, (15) גופו ישר באופן שמימי, (16) הוא בעל שבעת המשטחים הקמורים, (17) חזית גופו היא כשל אריה, (18) בין כתפיו אין שקע, (19) יחסי המידות של גופו הם כשל עץ פיקוס הודי: גובהו שווה למוטת זרועותיו, (20) חזהו מעוגל בצורה שווה, (21) חוש הטעם שלו מושלם, (22) לסתותיו הן כשל אריה, (23) יש לו בדיוק ארבעים שיניים, (24) שיניו ישרות ושוות בגודלן, (25) אין רווחים בין שיניו, (26) ניביו בהירים מאוד, (27) לשונו ארוכה מאוד, (28) קולו כקולו של בְּרַהְמָא, כשל ציפור הקַרַבִיקַה. (29) צבע עיניו כחול עמוק, (30) ריסיו כשל עֶגְלָה, (31) השיער שבין גבותיו לבן ורך כפלומת כותנה, (32) ראשו כטורבן מלכותי.

הוד מלכותו, נסיך זה ניחן בשלושים ושניים הסימנים של אדם דגול. בפני אדם כזה פתוחות רק שתי דרכים: אם יחיה חיי בעל-בית, הוא יהפוך לשליט, מלך מניע-גלגל צדיק והוגן בחוקיו… אך אם יבחר לעזוב את חיי-הבית אל חיי חסר-בית, אז יהפוך לאַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות, מי שמסיר את המעטה מעל העולם."

מקור הכינוי וִיפַּסִּי (vipassīsamaññā)

המלך בַּנְדְהוּמָא מינה אוֹמְנוֹת לנסיך וִיפַּסִּי. חלקן הניקו אותו, חלקן רחצו אותו, חלקן נשאו אותו, חלקן ערסלו אותו. שמשיה לבנה הוחזקה מעל ראשו ביום ובלילה, כדי שלא יפגע מקור, חום, עשב או אבק. והנסיך וִיפַּסִּי היה אהוב על האנשים. בדיוק כפי שכולם אוהבים לוטוס כחול, צהוב או לבן, כך הם אהבו את הנסיך וִיפַּסִּי. כך הוא עבר מחיק לחיק.

ולנסיך וִיפַּסִּי היה קול מתוק, קול יפה, מקסים ומענג. בדיוק כפי שבהרי ההִימָאלַיַה לציפור הקַרַבִיקַה יש קול מתוק יותר, יפה יותר, מקסים ומענג יותר מכל הציפורים האחרות, כך גם קולו של הנסיך וִיפַּסִּי היה המשובח מכולם.

וכתוצאה מפעולות העבר שלו, הייתה לוִיפַּסִּי את יכולת העין השמימית, בעזרתה היה מסוגל לראות למרחק יוֹגַ'נַה ביום ובלילה.

והנסיך וִיפַּסִּי היה מתבונן דרוך ועירני, כמו ישויות השלושים ושלוש. וכיוון שנאמר שהיה מתבונן דרוך ועירני, הוא קיבל את הכינוי 'וִיפַּסִּי'. כאשר המלך בַּנְדְהוּמָא היה דן בסוגיה כלשהי, הוא היה מניח את הנסיך וִיפַּסִּי על ברכו, ומלמד אותו את הסוגיה. לאחר מכן, אביו היה מוריד אותו מברכו, ומסביר לו את הנושא לעומק. ומסיבה זו התחזקה אף יותר משמעות הכינוי שניתן לוִיפַּסִּי.

אז בנה המלך בַּנְדְהוּמָא שלושה ארמונות עבור הנסיך וִיפַּסִּי: אחד לעונת הגשמים, אחד לעונה הקרה ואחד לעונה החמה, לשם סיפוק כל תענוגות חמשת החושים. והנסיך וִיפַּסִּי שהה בארמון העונה הגשומה למשך ארבעת חודשי העונה הגשומה, ללא משרתים זכרים, מוקף בנגניות, ומעולם לא יצא מהארמון."

סוף קטע דקלום ראשון

המפגש עם אדם זקן (jiṇṇapuriso)

"לאחר שנים רבות, נזירים, לאחר שחלפו מאות ואלפי שנים רבות, אמר הנסיך וִיפַּסִּי לרַכַב שלו: 'רכב, רתום כמה כרכרות טובות! ניסע לבדוק את פארק התענוגות.' הרכב עשה כדבריו, ואז אמר לנסיך: 'הוד מעלתו, הכרכרות הטובות רתומות, זה הזמן לעשות כבקשתך'. והנסיך וִיפַּסִּי עלה על הכרכרה ונסע בשיירה אל פארק התענוגות.

במהלך הנסיעה אל פארק התענוגות, ראה הנסיך וִיפַּסִּי אדם זקן, כפוף כמו קורה של גג, שבור, נשען על מקל, מתנודד, חולה, אחד שנעוריו חלפו. כאשר ראה את האדם, אמר לרכב: "רכב, מה הבעיה של האדם הזה? שערו אינו כמו של האנשים האחרים, גופו אינו כמו של האנשים האחרים."

"נסיך, זה מה שנקרא אדם זקן."

"אך מדוע הוא נקרא אדם זקן?"

"הוא נקרא זקן, נסיך, מפני שלא נותר לו זמן רב לחיות.'"

"אך האם אני נועדתי להזדקן, ואינני פטור מזקנה?"

"גם אתה וגם אני נועדנו להזדקן, ואיננו פטורים מזקנה."

"אם כן, רכב, די להיום עם פארק התענוגות. חזור כעת אל הארמון."

"כן, הנסיך." אמר הרכב, והביא את הנסיך וִיפַּסִּי בחזרה לארמון.

בהגיעו לארמון היה הנסיך וִיפַּסִּי שקע ביגון ויאוש, וקרא: 'ארורה תהיה הלידה! כיוון שמי שנולד, צפוי שיזדקן!"

המלך בַּנְדְהוּמָא קרא לרכב ואמר: "ובכן, האם הנסיך וִיפַּסִּי נהנה בפארק התענוגות? האם היה שמח שם?"

"הוד מלכותו, הנסיך לא נהנה, הוא לא היה שמח שם."

"מה הוא ראה בדרך לשם?" והרכב סיפר למלך כל מה שקרה.

המפגש עם אדם חולה (byādhitapuriso)

והמלך בַּנְדְהוּמָא חשב: 'אסור שהנסיך וִיפַּסִּי יוותר על הכתר, אסור שיעזוב את חיי-הבית ויצא אל חיי חסר-בית—אסור שדברי הברהמינים הבקיאים בסימנים יתגשמו!'

לכן דאג המלך להגדיל את כמות הנאות חמשת החושים עבור הנסיך וִיפַּסִּי, על מנת שהוא ימשול בממלכה ולא יעזוב את חיי-הבית ויצא אל חיי חסר-בית… כך המשיך הנסיך לחיות מתענג ומכור לתענוגות חמשת החושים.

לאחר שנים רבות, נזירים, לאחר שחלפו מאות ואלפי שנים רבות, אמר הנסיך וִיפַּסִּי לרכב שלו: 'רכב, רתום כמה כרכרות טובות! ניסע לבדוק את פארק התענוגות.' הרכב עשה כדבריו, ואז אמר לנסיך: 'הוד מעלתו, הכרכרות הטובות רתומות, זה הזמן לעשות כבקשתך'. והנסיך וִיפַּסִּי עלה על הכרכרה ונסע בשיירה אל פארק התענוגות.

במהלך הנסיעה אל פארק התענוגות, ראה הנסיך וִיפַּסִּי אדם חולה, סובל, במחלה קשה, שקוע בשתן ובצואה של עצמו, ומספר אנשים מרימים אותו ואילו אחרים מניחים אותו במיטה. למראה הדבר, אמר לרכב: "רכב, מה העניין עם האדם הזה? עיניו אינן כמו של האנשים האחרים, קולו אינו כשל האנשים האחרים."

"נסיך, זה מה שנקרא אדם חולה."

"אך מדוע הוא נקרא אדם חולה?"

"הוא נקרא כך, נסיך, מפני שהוא מתקשה להחלים ממחלתו."

"אך האם אני נועדתי לחלות, ואינני פטור ממחלה?"

"גם אתה וגם אני נועדנו לחלות, ואיננו פטורים ממחלה."

"אם כן, רכב, די להיום עם פארק התענוגות. חזור כעת אל הארמון."

בהגיעו לארמון הנסיך וִיפַּסִּי שקע ביגון ויאוש, וקרא: 'ארורה תהיה הלידה! כיוון שמי שנולד, צפוי לחלות!'

והמלך בַּנְדְהוּמָא קרא לרכב אשר סיפר לו את כל מה שקרה.

המפגש עם אדם מת (byādhitapuriso)

והמלך בַּנְדְהוּמָא חשב: 'אסור שהנסיך וִיפַּסִּי יוותר על הכתר, אסור שיעזוב את חיי-הבית אל חיי חסר-בית—אסור שדברי הברהמינים הבקיאים בסימנים יתגשמו!'

לכן דאג המלך להגדיל את כמות הנאות חמשת החושים עבור הנסיך וִיפַּסִּי, על מנת שהוא ימשול בממלכה ולא יעזוב את חיי-הבית אל חיי חסר-בית… כך המשיך הנסיך לחיות מתענג ומכור לתענוגות חמשת החושים.

לאחר שנים רבות, נזירים, לאחר שחלפו מאות ואלפי שנים רבות, אמר הנסיך וִיפַּסִּי לרכב שלו: 'רכב, רתום כמה כרכרות טובות! ניסע לבדוק את פארק התענוגות.' הרכב עשה כדבריו, ואז אמר לנסיך: 'הוד מעלתו, הכרכרות הטובות רתומות, זה הזמן לעשות כבקשתך'. והנסיך וִיפַּסִּי עלה על הכרכרה ונסע בשיירה אל פארק התענוגות.

במהלך הנסיעה אל פארק התענוגות, ראה הנסיך וִיפַּסִּי קהל גדול נאסף, עטוי בצבעים רבים, נושא אלונקה של גוויה. למראה הדבר אמר לרכב: "מדוע אנשים אלה נוהגים כך?"

"נסיך, זה מה שנקרא אדם מת."

"קח אותי אל המקום בו נמצא האדם המת."

"כן, הנסיך." אמר הרכב וכך עשה. הנסיך וִיפַּסִּי התבונן בגופה של האדם המת ואז אמר לרכב:

"מדוע הוא נקרא אדם מת?"

"הוא נקרא כך, נסיך, מפני שכעת הוריו ושאר קרוביו לא יראו אותו שוב, ואף הוא לא יראה אותם."

"אך האם אני נועדתי למות, ואיני פטור ממוות?'

"גם אתה וגם אני נועדנו למות, ואיננו פטורים ממוות."

"אם כן, רכב, די להיום עם פארק התענוגות. חזור כעת אל הארמון."…

בהגיעו אל הארמון שקע הנסיך וִיפַּסִּי ביגון ויאוש, וקרא: 'ארורה תהיה הלידה! כיוון שזה שנולד, צפוי למות!'

אז קרא המלך בַּנְדְהוּמָא לרכב אשר סיפר לו את כל מה שקרה.

המפגש עם אדם שיצא לפרישות (pabbajito)

והמלך בַּנְדְהוּמָא חשב: 'אסור שהנסיך וִיפַּסִּי יוותר על הכתר, אסור שיעזוב את חיי-הבית ויצא אל חיי חסר-בית—אסור שדברי הברהמינים הבקיאים בסימנים יתגשמו!'

לכן דאג המלך להגדיל את כמות הנאות חמשת החושים עבור הנסיך וִיפַּסִּי, על מנת שהוא ימשול בממלכה ולא יעזוב את חיי-הבית אל חיי חסר-בית… כך המשיך הנסיך לחיות מתענג ומכור לתענוגות חמשת החושים.

"לאחר שנים רבות, נזירים, לאחר שחלפו מאות ואלפי שנים רבות, אמר הנסיך וִיפַּסִּי לרכב שלו… לנסוע אל פארק התענוגות.

במהלך הנסיעה אל פארק התענוגות, ראה הנסיך וִיפַּסִּי אדם שראשו מגולח, אשר עזב את חיי-הבית ויצא לפרישות, לבוש בגלימה צהובה. ואמר לרכב: "רכב, מה העניין עם האדם הזה? ראשו אינו כמו של אנשים אחרים ובגדיו אינם כמו של אנשים אחרים."

"נסיך, הוא נקרא אדם שיצא לפרישות."

"אך מדוע הוא נקרא אדם שיצא לפרישות?"

"נסיך, כאשר אומרים אדם שיצא לפרישות מתכוונים לאדם שהולך בדרך הדְהַמַּה כראוי, שחי בשלווה אמיתית, עושה מעשים מיטיבים, עושה חסדים, אינו פוגע ביצורים חיים, ובעל חמלה אמיתית כלפיהם."

"רכב, בצדק הוא נקרא אדם שיצא לפרישות… הבא את הכרכרה אל מקום בו הוא נמצא."

"כן, הנסיך." אמר הרכב וכך עשה. והנסיך וִיפַּסִּי חקר את האדם שעזב.

"נסיך, כמי שבאמת עזב, אני הולך בדרך הדְהַמַּה בכנות, אני חי בשלווה אמיתית, עושה מעשים מיטיבים, עושה חסדים, אינני פוגע ביצורים חיים ויש בי חמלה אמיתית כלפיהם."

"בצדק הנך נקרא אדם שיצא לפרישות…"

היציאה לפרישות של הבּוֹדְהִיסַטַּה (bodhisattapabbajjā)

לאחר מכן אמר הנסיך וִיפַּסִּי לרכב: "קח את הכרכרה וסע בחזרה אל הארמון. ואילו אני אשאר כאן ואגלח את שער ראשי ואת זקני, אלבש גלימות צהובות, אעזוב את חיי-הבית ואצא לפרישות אל חיי חסר-בית."

"כן, הנסיך", אמר הרכב וחזר אל הארמון. והנסיך וִיפַּסִּי, לאחר שגילח את שער ראשו וזקנו ולבש גלימות צהובות, יצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית.

היציאה לפרישות של ההמונים בעקבות הבּוֹדְהִיסַטַּה (mahājanakāyānupabbajjā)

וקהל גדול מעיר הבירה בַּנְדְהוּמַטִי, שמונים וארבעה אלף איש, שמע שהנסיך וִיפַּסִּי פרש אל חיי חסר-בית. והם חשבו: 'לבטח אין זה לימוד ומשמעת רגילים, אין זו פרישה רגילה, שעבורה גילח הנסיך וִיפַּסִּי את שער ראשו ואת זקנו, לבש גלימות צהובות ויצא לפרישות אל חיי חסר-בית. אם הנסיך עשה כך, מדוע שלא גם אנחנו?'

וכך, נזירים, קהל גדול של שמונים וארבעה אלף איש, גילחו את שיער ראשם ואת זקניהם, לבשו גלימות צהובות, והלכו אחר הבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי אל חיי חסר-בית. ועם קהל תומכים זה הלך הבּוֹדְהִיסַטַּה במסעותיו דרך כפרים, ערים וערי בירה.

מחשבותיו של הבּוֹדְהִיסַטַּה (bodhisattābhiniveso)

לאחר שפרש אל מקום מבודד, עלתה בבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי המחשבה: 'אין זה ראוי שאחיה עם קהל גדול שכזה. עלי לחיות לבד, מרוחק מהקהל הזה.' לכן, לאחר זמן מה הוא עזב את הקהל ושהה לבדו. שמונים וארבעה אלף האנשים הלכו לכיוון אחד ואילו הבּוֹדְהִיסַטַּה לאחר.

כאשר נכנס הבּוֹדְהִיסַטַּה למקום בו התגורר לבדו, במקום מבודד, הוא חשב: 'אבוי, העולם הזה במצב עגום: יש לידה והזדקנות, יש מוות, נפילה למצבים אחרים ולידה מחדש, ואף אחד אינו מכיר דרך להמלט מהסבל הזה, מההזדקנות והמוות. מתי תמצא גאולה מן הסבל, ההזדקנות והמוות הללו?'

אז נזירים, חשב הבּוֹדְהִיסַטַּה: 'מה הדבר שבעקבותיו מתרחשים הזדקנות ומוות? מה התנאים להזדקנות ומוות?' וכתוצאה מהחוכמה שנבעה מתוך בחינה נבונה, עלתה בו ההבנה: 'בעקבות לידה מתרחשים הזדקנות ומוות, הלידה היא התנאי להזדקנות ומוות.'

אז חשב: 'מה התנאי ללידה?' והופיעה בו ההבנה: קיום הוא התנאי ללידה'… 'מה התנאי לקיום?'… 'הקשרות היא התנאי לקיום'… 'השתוקקות היא התנאי להקשרות'… 'הרגשה היא התנאי להשתוקקות'… 'מגע הוא התנאי לתחושה'… 'ששת בסיסי החושים הם התנאי למגע'… 'מנטאליות-חומריות היא התנאי לששת בסיסי החושים'… 'הכרה היא התנאי למנטאליות-חומריות.' ואז חשב הבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי: 'מה הדבר בעקבותיו מופיעה ההכרה. מה התנאי להכרה?' וכתוצאה מהחוכמה שנבעה מתוך הבחינה הנבונה, עלתה בו ההבנה: 'מנטאליות-חומריות היא התנאי להכרה.'

אז, נזירים, חשב הבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי: 'ההכרה הזו פונה בחזרה למנטאליות-חומריות, היא אינה ממשיכה הלאה. במידה זו יש לידה והזדקנות, יש מוות, נפילה למצבים אחרים ולידה מחדש, כלומר: מנטאליות-חומריות היא התנאי להכרה, וההכרה היא התנאי למנטאליות-חומריות, מנטאליות-חומריות היא התנאי לששת בסיסי החושים, ששת בסיסי החושים הם התנאי למגע, מגע הוא התנאי להרגשה, הרגשה היא התנאי להשתוקקות, השתוקקות היא התנאי להקשרות, הקשרות היא התנאי להתהוות, התהוות היא התנאי ללידה, לידה היא התנאי להזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב וייאוש. כך, זהו המקור לכל מסת הסבל הזו.

ועם המחשבה הזו 'המקור, המקור', הופיעה בבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי ראייה, הופיעה תבונה, הופיעה חוכמה, הופיעה ידיעה גבוהה, הופיע אור—ביחס לדברים שלא הובנו על ידו קודם לכן.

אז הוא חשב: 'כעת, מהו הדבר שבהעדרו הזדקנות ומוות אינם מתרחשים? מהו הדבר שעם חדלונו בא חדלון ההזדקנות והמוות?' ואז, כתוצאה מהחוכמה שנבעה מתוך ההתבוננות העמוקה, עלתה בו ההבנה: 'בהעדר לידה, הזדקנות ומוות אינם מתרחשים. עם חדלון הלידה, חדלים ההזדקנות והמוות'… 'מהו הדבר שעם חדלונו בא חדלון הלידה?'… 'עם חדלון ההתהוות בא חדלון הלידה'… 'עם חדלון ההקשרות בא חדלון ההתהוות'… 'עם חדלון ההשתוקקות בא חדלון ההקשרות'… 'עם חדלון ההרגשה בא חדלון ההשתוקקות'… 'עם חדלון המגע בא חדלון ההרגשה'… 'עם חדלון ששת בסיסי החושים בא חדלון המגע'… 'עם חדלון המנטאליות-חומריות בא חדלון ששת בסיסי החושים'… 'עם חדלון ההכרה בא חדלון המנטאליות-חומריות'… 'עם חדלון המנטאליות-חומריות בא חדלון ההכרה.'

אז חשב הבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי: 'מצאתי את נתיב התובנה להתעוררות, כלומר: בחדלון המנטאליות-חומריות חדלה ההכרה, בחדלון ההכרה חדלים המנטאליות-חומריות, בחדלון המנטאליות-חומריות חדלים ששת בסיסי החושים, בחדלון ששת בסיסי החושים חדל המגע, בחדלון המגע חדלה ההרגשה, בחדלון ההרגשה חדלה ההשתוקקות, בחדלון ההשתוקקות חדלה ההקשרות, בחדלון ההקשרות חדלה ההתהוות, בחדלון ההתהוות חדלה הלידה, בחדלון הלידה חדלים ההזדקנות והמוות, הצער, הבכי, הכאב, היגון, והיאוש. וכך חדלה כל מסת הסבל הזו.'

ועם המחשבה הזו 'חדלון, חדלון' הופיעה בבּוֹדְהִיסַטַּה וִיפַּסִּי ראייה, הופיעה תבונה, הופיעה חוכמה, הופיעה ידיעה גבוהה, הופיע אור—ביחס לדברים שלא הובנו על ידו קודם לכן.

אז, נזירים, בזמן אחר שהה הבּוּדְּהַה בהתבוננות והבנת ההופעה וההיעלמות של חמשת המצרפים של ההקשרות: 'כך הוא הגוף, כך הוא מופיע, כך הוא נעלם, כך היא ההרגשה, כך היא מופיעה, כך היא נעלמת, כך הוא הזיהוי, כך הוא מופיע, כך הוא נעלם, כך הן התגובות המנטאליות, כך הן מופיעות, כך הן נעלמות, כך היא ההכרה, כך היא מופיעה, כך היא נעלמת.' ובעודו שוהה בהתבוננות בהופעתם והיעלמותם של חמשת מצרפי ההקשרות, תוך זמן לא רב, השתחררה תודעתו מהתחלואים המנטאליים ללא שארית.

סוף קטע דקלום שני

החלק על בקשתו של בְּרַהְמָא (brahmayācanakathā)

אז, נזירים, האדון המכובד, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי הער בשלמות חשב: 'אולי עכשיו עלי ללמד את הדְהַמַּה?' ואז חשב: 'הדְהַמַּה הזו שהשגתי היא עמוקה, קשה לראייה, קשה להבנה, שלווה, נשגבת, מעבר לתחום השכל וההגיון, דקה, שעל החכם לחוות בעצמו. אך הדור הזה מתענג בהקשרות, שמח בה, מתהולל בה, ולאלה שכך מתענגים, שמחים ומתהוללים בהקשרות יהיה קשה לראות את האמת הזו, כלומר, הטבע המותנה של הדברים, או התהוות מותנית. ובאותה מידה יהיה קשה לראות את ההדממה של כל התגובות המנטאליות, זניחת כל התשתיות ללידה מחדש, הרס ההשתוקקות, אי-תשוקה, חדלון ונִיבָּאנַה. אם הייתי מלמד את הדְהַמַּה לאחרים ולא היו מבינים אותי, הדבר היה מתיש אותי.'

אז עלו בתודעתו של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי הדברים הבאים אשר מעולם לא שמע קודם לכן:

'הדבר שהשגתי, מדוע שאכריז עליו?
אלה המלאים בתשוקה וכעס לעולם לא יצליחו להבינו,
דְהַמַּה זו אשר מובילה במעלה הזרם, קשה להבחנה, עמוקה,
קשה לראייה, אף אדם עיוור מתשוקה לא יוכל לראותה.'

כאשר הרהר בכך הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, תודעתו נטתה לחוסר מעש יותר מאשר ללימוד הדְהַמַּה. אז, נזירים, נודעו מחשבותיו של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי בתודעתו של הבְּרַהְמָא הגדול סַהַמְפַּטִי אשר חשב: 'אבוי, העולם יאובד, העולם יושמד מאחר שתודעתו של וִיפַּסִּי, האדון המכובד, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, נוטה לחוסר מעש יותר מאשר ללימוד הדְהַמַּה.'

אז, בדיוק במהירות בה אדם חזק מיישר את ידו המכופפת, או מכופף את ידו הישרה, נעלם הבְּרַהְמָא הגדול מעולם הבְּרַהְמָא והופיע מול הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי. לאחר שסידר את גלימתו העליונה על כתף אחת, כרע על ברכו הימנית, קד בפני הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי עם כפות ידיו צמודות זו אל זו, ואמר: 'אדון נכבד, אנא מהמכובד שילמד את הדְהַמַּה, שהטַטְהָאגַטַה ילמד את הדְהַמַּה! ישנם אלה עם מעט אבק בעיניים אשר יאובדו אם לא ישמעו את הדְהַמַּה: הם יהיו אלה שישיגו ידיעה של הדְהַמַּה!'

אז הסביר הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי (כמו בפסקאות 3.1–3.2) מדוע הוא נוטה לחוסר מעש יותר מאשר ללמד את הדְהַמַּה.

-3.6 והבְּרַהְמָא הגדול הפציר בפעם השנייה ובפעם השלישית בבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי וביקש שילמד… אז, מששמע הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי את הפצרותיו של הבְּרַהְמָא ומתוך חמלה כלפי היצורים החיים, סקר את העולם בעזרת עין הבּוּדְּהַה שלו. הוא ראה יצורים שמעט אבק מכסה את עיניהם ויצורים שאבק רב מכסה את עיניהם, בעלי יכולות חדות וקהות, בעלי נטיות טובות ורעות, אלה שקל ללמדם ואלה שקשה ללמדם, ואחדים מהם אשר חיים בפחד מעבירות ומהעולם הבא. וכפי שבאגם קטן של לוטוסים כחולים, אדומים או לבנים, חלק מהלוטוסים שנולדים וצומחים במים נותרים בתוך המים מבלי לעלות מעל פניהם, ולוטוסים אחרים שנולדים וצומחים במים נמצאים על פני המים, ולוטוסים אחרים שנולדים וצומחים במים מתרוממים החוצה מהמים ונזקפים הרחק מפני המים ולא נרטבים מהם. באותו אופן, נזירים, הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, כאשר סקר את העולם בעין הבּוּדְּהַה שלו, הוא ראה יצורים שמעט אבק מכסה את עיניהם ויצורים שאבק רב מכסה את עיניהם, בעלי יכולות חדות וקהות, בעלי נטיות טובות ורעות, אלה שקל ללמדם ואלה שקשה ללמדם, ואחדים מהם אשר חיים בפחד מעבירות ומהעולם הבא.

אז, ביודעו את מחשבתו של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, פנה אליו הבְּרַהְמָא במילים אלו:

'כפי שאדם העומד על פסגת הר
רואה את ההמונים שמסביב,
כך החכם, רואה כל, ממרום ארמון הדְהַמַּה!
חסר-הצער, רואה את אלה הטובעים ביגון,
המוכרעים על ידי לידה והזדקנות.
התרומם, גיבור, מנצח הקרב, מנהיג השיירה, נדוד בעולם!
למד את הדְהַמַּה, אדון נכבד,
יהיו אלה אשר ישיגו ידיעה.'

והבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי השיב לבְּרַהְמָא הגדול במילים אלה:

'פתוחות בפניהם דלתות האלמוות!
בואו כעת שומעים, והראו את אמונכם.
היה זה החשש מהתשה בשלו לא לימדתי בתחילה
את הדְהַמַּה הנשגבת לבני האדם, בְּרַהְמָא!'

אז חשב הבְּרַהְמָא הגדול: 'יצרתי את התנאים על מנת שהבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי ילמד את הדְהַמַּה.' ולאחר שקד בפניו, תוך ששמר את פניו לימינו, עזב מיד.

התלמידים הראשונים במעלה (aggasāvakayugaṁ)

והבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי חשב: 'מי הראשון אותו כדאי ללמד את הדְהַמַּה? מי ישיג ידיעה של הדְהַמַּה הזו במהירות?' אז עלה בדעתו: 'יש את קְהַנְדַה בנו של המלך ואת טִיסַּה בנו של כהן הדת אשר גרים בעיר הבירה בַּנְדְהוּמַטִי. הם נבונים, מלומדים ומנוסים, וזה זמן רב שיש מעט אבק בעיניהם. נניח ותחילה אלמד את הדְהַמַּה לקְהַנְדַה וטִיסַּה, הם ודאי ישיגו בה ידיעה במהירות.' וכך, בדיוק במהירות בה אדם חזק מיישר את ידו המכופפת, או מכופף את ידו הישרה, מייד נעלם הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי ממרגלות העץ תחתיו הגשים התעוררות, והופיע בבירה המלכותית בַּנְדְהוּמַטִי, בפארק הצבאים של קְהֵמַה.

והבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי אמר לשומר הפארק: "שומר, לך אל בַּנְדְהוּמַטִי ואמור לנסיך קְהַנְדַה ולבן כהן הדת טִיסַּה: 'אדוני, האדון המכובד וִיפַּסִּי, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, הגיע לבַּנְדְהוּמַטִי ושוהה בפארק הצבאים של קְהֵמַה. הוא מעוניין לראותכם."

"כן, אדוני", השיב השומר ולאחר מכן הלך ומסר את ההודעה.

קְהַנְדַה וטִיסַּה, לאחר שרתמו כמה כרכרות טובות, יצאו מבַּנְדְהוּמַטִי בדרך אל פארק הצבאים של קְהֵמַה. הם נסעו בכרכרות הרחק ככל שהיה ניתן ואז ירדו והמשיכו את דרכם ברגל עד שהגיעו אל הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי. כאשר הגיעו, קדו בפניו וישבו במקום ראוי.

והבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי נשא בפניהם דרשה מדורגת על נדיבות, על מוסריות ועל גן-עדן, תוך שהוא מציג את הסכנה, ההתדרדרות וההשחתה של תאוות החושים ואת הרווח שבפרישות. כאשר ראה הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי שתודעותיהם של קְהַנְדַה וטִיסַּה מוכנות, עדינות, חופשיות ממכשולים, שמחות ושלוות, הוא נשא את הדרשה המיוחדת של הבּוּדְּהוֹת בקצרה: על סבל, על מקור הסבל, על קץ הסבל ועל הדרך. וכפי שבד נקי ממנו הוסרו כל הכתמים מקבל צבע בצורה מושלמת, כך נעורה בנסיך קְהַנְדַה ובבן כהן הדת טִיסַּה ביושבם שם, עין הדְהַמַּה הטהורה ללא רבב והם ידעו: 'כל דבר שנוצר, נתון לחדלון.'

לאחר שראו, השיגו, חוו, וחדרו אל הדְהַמַּה, לאחר שצלחו מעבר לספק, לאחר שרכשו בטחון מוחלט בתורתו של המורה מבלי להסתמך על אחרים, אמרו: "מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אנו שמים את מבטחנו בבּוּדְּהַה ובדְהַמַּה. יקבל נא אותנו המכובד כנזירים, אנא ממנו שנתקבל לקהילת הנזירים!"

וכך, הנסיך קְהַנְדַה ובנו של כהן הדת טִיסַּה קיבלו את הנזירות מידי הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי והפכו לנזירים. לאחר מכן העביר להם הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי דרשה על הדְהַמַּה, הנחה אותם, העניק להם השראה, הלהיב אותם ושימח אותם, תוך שהוא מראה את הסכנה, הביזוי וההשחתה הנמצאת בכל הדברים המותנים ואת ההטבה שבנִיבָּאנַה. ובשל ההשראה, ההתלהבות והשמחה מהדרשה, לא עבר זמן רב לפני שתודעתם השתחררה מכל התחלואים המנטאליים ללא כל שארית.

היציאה לפרישות של ההמונים (mahājanakāyapabbajjā)

וקהל גדול של שמונים וארבעה אלף איש מבַּנְדְהוּמַטִי שמע שהבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי שוהה בפארק הצבאים של קְהֵמַה, ושקְהַנְדַה וטִיסַּה גילחו את שיער ראשיהם ואת זקניהם, לבשו גלימות צהובות ועזבו את חיי-הבית אל חיי חסרי-בית, ואלה חשבו: 'זו אינה תורה ודרך רגילה… שבעבורה יצאו הנסיך קְהַנְדַה ובן כהן הדת טִיסַּה אל חיי חסר-בית. אם הם יכולים לעשות זאת בנוכחות הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, מדוע שלא גם אנחנו?' וכך הקהל הגדול הזה של שמונים וארבעה אלף עזב את בַּנְדְהוּמַטִי אל פארק הצבאים של קְהֵמַה היכן שהבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי שהה. וכאשר הגיעו אליו התישבו במקום ראוי.

והבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי נשא באוזניהם דרשה מדורגת על נדיבות, על מוסריות ועל גן-עדן, תוך שהוא מציג את הסכנה, ההתדרדרות וההשחתה של תאוות החושים ואת הרווח שבפרישות. וכפי שבד נקי… מקבל צבע בצורה מושלמת, כך נַעוֹרַה בשמונים וארבעה אלף האנשים ביושבם שם, עין הדְהַמַּה הטהורה ללא רבב והם ידעו: 'כל דבר שנוצר נתון לחדלון.'

ולאחר שראו, השיגו, חוו, וחדרו אל הדְהַמַּה, לאחר שצלחו מעבר לספק, לאחר שרכשו בטחון מוחלט בתורתו של המורה מבלי להסתמך על אחרים, הם אמרו: "מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אנו שמים את מבטחנו בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותנו המכובד כנזירים, אנא ממנו שנתקבל לקהילת הנזירים!"

וכך, שמונים וארבעה אלף האנשים קיבלו את הנזירות מידי הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי והפכו לנזירים. לאחר מכן הציג בפניהם הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי דרשה על הדְהַמַּה, הנחה אותם, העניק להם השראה, הלהיב אותם ושימח אותם, תוך שהוא מראה את הסכנה, ההתדרדרות וההשחתה של כל הדברים המותנים ואת התועלת שבנִיבָּאנַה. ובשל ההשראה, ההתלהבות והשמחה מהדרשה, לא עבר זמן רב לפני שתודעתם השתחררה מכל התחלואים המנטאליים ללא כל שארית.

הפורשים הראשונים מגשימים את הדְהַמַּה (purimapabbajitānaṁ dhammābhisamayo)

אז שמונים וארבע אלף האנשים הראשונים שיצאו לפרישות שמעו: 'הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי הגיע לבַּנְדְהוּמַטִי והוא שוהה בפארק הצבאים של קְהֵמַה, ומלמד דְהַמַּה.'

-21 והכל היה כפי שקרה קודם… כך לא עבר זמן רב לפני שתודעתם השתחררה מכל התחלואים המנטאליים ללא כל שארית.

היציאה אל הדרכים להפצת הלימוד (cārikāanujānanaṁ)

באותה העת נאסף קהל עצום של שישה מיליון ושמונה מאות אלף נזירים בבירה המלכותית בַּנְדְהוּמָאטִי, וכאשר הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי יצא להתבודדות הוא חשב: 'כרגע יש את האסיפה הגדולה הזו של נזירים בעיר הבירה. אולי אתן להם את ברכתי: 'צאו אל הדרכים, נזירים, לטובת הרבים, למען אושרם של אנשים רבים, מתוך חמלה כלפי העולם, למען רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם. אל תלכו בזוגות נזירים, כי אם למדו את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה, והדגימו את החיים הרוחניים השלמים והמושלמים. ישנם יצורים עם מעט אבק בעיניים אשר יאובדו אם לא ישמעו את הדְהַמַּה: הם יהפכו ליודעי הדְהַמַּה. אך בתום שש שנים בדיוק עליכם לשוב ולהתקבץ בבירה בַּנְדְהוּמַטִי כדי לשנן את כללי המשמעת.'

ואז, הבְּרַהְמָא הגדול סַהַמְפַּטִי שמע באופן שמימי את מחשבתו של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, ובמהירות בה אדם חזק מיישר את ידו המכופפת, או מכופף את ידו הישרה, הוא נעלם מעולם הבְּרַהְמוֹת והופיע בפני הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי. הוא סידר את גלימתו העליונה על כתף אחת וקד בפני הבּוּדְּהַה עם כפות ידיים צמודות, ואמר: 'בדיוק כך, אדוני, בדיוק כך הוא שהלך-מעבר! שהבּוּדְּהַה יתיר לאסיפה גדולה זו לנדוד בדרכים לטובת הרבים למען אושרם של אנשים רבים, מתוך חמלה כלפי העולם… וגם אנו נעשה כמו הנזירים: בתום שש שנים נשוב ונתקבץ בבירה בַּנְדְהוּמַטִי כדי לשנן את כללי המשמעת.'

לאחר שדיבר כך, קד הבְּרַהְמָא בפני הבּוּדְּהַה, ותוך ששמר את פניו לימינו, נעלם משם מיד.

-3.25 כך הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, לאחר שחזר ממקום שהותו בתקופת ההתבודדות, סיפר לנזירים את מה שקרה.

'נזירים, אני מתיר לכם לצאת אל הדרכים לטובת אנשים רבים, למען רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם. אל תלכו בזוגות נזירים, כי אם למדו את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה, והדגימו את החיים הרוחניים השלמים והמושלמים. ישנם יצורים עם מעט אבק בעיניים אשר יאובדו אם לא ישמעו את הדְהַמַּה: הם יהפכו ליודעי הדְהַמַּה. אך בתום שש שנים בדיוק עליכם לשוב ולהתקבץ בבירה בַּנְדְהוּמַטִי כדי לשנן את כללי המשמעת.' ומרבית הנזירים הללו יצאו עוד באותו יום לנדוד ברחבי הארץ.

באותה עת חיו שמונים וארבעה אלף תושבים בגַ'מְבּוּדִיפַּה שהיו תומכיו ובתום שנה אחת הישויות אמרו: 'רבותי, שנה אחת חלפה, חמש נותרו. בתום חמש שנים עליכם לשוב לבַּנְדְהוּמַטִי לשנן את כללי המשמעת', ובאותו אופן בתום שנתיים, שלוש, ארבע וחמש שנים. וכאשר חלפו שש שנים, הכריזו הישויות: "רבותי, שש שנים חלפו, כעת הגיע הזמן ללכת אל הבירה המלכותית בַּנְדְהוּמַטִי לשנן את כללי המשמעת!" והנזירים, חלקם בעזרת כוחותיהם העל-אנושיים וחלקם בעזרת כוחותיהם של הישויות, הגיעו כולם באותו יום לבַּנְדְהוּמַטִי כדי לשנן את כללי המשמעת.

והבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי נתן לאסיפת הנזירים את כללי המשמעת הבאים:

סובלנות מתמדת היא הסגפנות הגבוהה ביותר.
הבּוּדְּהוֹת אומרים 'נִיבָּאנַה היא נעלה'.
מי שמזיק לאחרים אינו נזיר אמיתי,
מי שפוגע באחרים אינו פרוש אמיתי.
המנעות מעשיית רע,
פיתוח טוּב,
וטיהור התודעה—
זה הלימוד של הבּוּדְּהוֹת.
לא לגנות, לא לפגוע,
להיות מרוסן בהתאם לכללי הנזירות,
לאכול במתינות,
לשהות בבדידות,
לתרגל מדיטציה במסירות—
זהו הלימוד של הבּוּדְּהוֹת."

דיווח הישויות (devatārocanaṁ)

פעם, נזירים, התגוררתי באוּקַּטְּהַה, בחורשתו של סוּבְּהַגַה למרגלות עץ-סאל גדול. ובעת ששהיתי שם בבדידות עלתה בי ההבנה: 'אין מקום משכן נגיש בקלות בו יש יצורים חיים, אשר נמנעתי מלהגיע אליו זמן כה רב יותר מאשר מקום משכנם של הישויות שבמשכנים הטהורים. אולי אלך לבקרם כעת?' ואז, במהירות בה אדם חזק מיישר את ידו המכופפת, או מכופף את ידו הישרה, נעלמתי מאוּקַּטְּהָא והופעתי בין ישויות האַבִיהַה. ואלפים רבים מהם באו אלי, קדו בפניי ונעמדו במקום ראוי, ואז אמרו: "אדוני, עברו תשעים ואחד עידנים מאז שהבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי הופיע בעולם. הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי נולד למעמד בני-לוחמים והופיע במשפחה מבני-לוחמים. הוא היה משבט הקוֹנְדַנְיַה. תוחלת חייו הייתה שמונים אלף שנה. הוא הגשים את התעוררותו השלמה למרגלות עץ פרחי הביגוניה. היה לו זוג תלמידים אציליים קְהַנְדַה וטִיסַּה. הוא קיים שלוש אסיפות של תלמידים: אחד של שישה מיליון שמונה מאות אלף, אחד של מאה אלף ואחד של שמונים אלף נזירים, כולם אַרַהַנְטים. משרתו האישי הראשי היה הנזיר אַסוֹקַה. אביו היה המלך בַּנְדְהוּמָא, אמו הייתה המלכה בַּנְדְהוּמַטִי. בירתו המלכותית של אביו הייתה בַּנְדְהוּמַטִי. כך הייתה עזיבתו של הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי, כך הייתה יציאתו לפרישות, כך היו מאמציו, כך הייתה התעוררותו השלמה, כך הייתה הנעת הגלגל שלו. ואנו, אדוני, אשר חיינו את החיים הרוחניים תחת הבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי לאחר ששיחררנו את עצמנו מתאוות החושים, הופענו כאן."

באותו אופן הגיעו אלפים רבים של ישויות… (בהתייחס באופן דומה לבּוּדְּהַה סִיקְהִי ולבּוּדְּהוֹת אחרים כמו בפסקה 1.12) ואמרו: "אדוני, בעידן בר-מזל זה, כעת הבּוּדְּהַה המכובד הופיע בעולם. הוא נולד למעמד בני-לוחמים… הוא משבט הגוֹטַמַה, משך החיים בתקופתו הוא קצר, מוגבל וחולף במהירות, נדיר שמישהו יחיה מאה שנה. הוא הגשים את התעוררותו למרגלות עץ פיקוס הודי, יש לו זוג תלמידים אציליים בשם סָארִיפּוּטַּה ומוֹגַּלָּאנַה, הוא קיים אסיפה אחת של תלמידים, אלף מאתיים וחמישים נזירים שכולם אַרַהַנְטים, משרתו האישי הראשי הוא אַנַנְדַה, אביו הוא המלך סוּדְּהוֹדַנַה, אימו הייתה המלכה מָאיָא, ובירתו המלכותית היא קַפִּילַבַטְּהוּ. כך הייתה עזיבתו של המכובד, כך הייתה יציאתו לפרישות, כך היו מאמציו, כך הייתה התעוררותו השלמה, כך הייתה הנעת הגלגל שלו. ואנו, אדוני, אשר חיינו את החיים הרוחניים תחת המכובד לאחר ששיחררנו את עצמנו מתאוות החושים, הופענו כאן."

-3.32 אז הלכתי עם ישויות האַבִיהַה לפגוש את ישויות האַטַפַּה, ועימם הלכתי לפגוש את ישויות הסוּדַסַּה, ועימם הלכתי לפגוש את ישויות הסוּדַסִּי, ועם כל אלה הלכתי לפגוש את הישויות הגבוהות ביותר. ושם באו אלי אלפים רבים של ישויות, קדו בפני, נעמדו במקום ראוי ואמרו: "אדוני, עברו תשעים ואחד עידנים מאז שהבּוּדְּהַה וִיפַּסִּי הופיע בעולם…" (כמו בפסקאות 29–30)

וכך, נזירים, בזכות חדירתו לתוך יסודות הדְהַמַּה, הטַטְהָאגַטַה זוכר את הבּוּדְּהוֹת מהעבר שהגשימו נִיבָּאנַה סופית, הלכו מעבר להִתּרַבּוּת, הותירו שובל בוהק, מיצו את המעגל, וצלחו מעבר לכל הסבל. הוא יודע את לידותיהם, את שמותיהם, את שבטיהם, את משך חייהם, את זוגות תלמידיהם, את אסיפות תלמידיהם: 'כך אדונים מכובדים אלה נולדו, כך נקראו, כך היה שבטם, כך הייתה מוסריותם, כך הייתה הדְהַמַּה שלהם, כך הייתה חוכמתם, כך היו מגוריהם, כך היה שחרורם.'"

כך אמר הבּוּדְּהַה והנזירים היו שמחים ומרוצים מדבריו.

The Long Discourses

|_II. The Great Chapter

DN14. השיחה המקיפה על השושלת

Translations [21]

English

繁體字

Deutsch

Italiano

Español

Português

Русский

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference