התהוות מותנית (paṭiccasamuppādo)

כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בין בני הקוּרוּ, בסמוך לעיר בשם קַמָּאסַדְהַמַּה. והמכובד אַנַנְדַה ניגש אל הבּוּדְּהַה, קד בפניו והתיישב בקירבתו. ובעודו יושב שם פנה אל המכובד בדברים הבאים: "אדון נכבד, זה מופלא, זה מדהים עד כמה עמוקה היא ההתהוות המותנית ועד כמה היא נראית עמוקה! ועדיין, היא נראית לי ברורה לגמרי."

"אל תאמר זאת, אַנַנְדַה, אל תדבר כך, אַנַנְדַה! ההתהוות המותנית הזו היא אכן עמוקה ונראית עמוקה. ומתוך חוסר הבנה ואי חדירה אל תוך הדְהַמַּה הזו, אַנַנְדַה, הפך הדור הזה לסבוך כפקעת חוטים, סבוך כקן של ציפור, סבוך כעשב מחוספס, חסר יכולת לצלוח מעבר למצבי השאול, ליעדי האומללות, לצער ולמעגל הסַנְֹסָארַה.

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להיווצרות הזדקנות ומוות?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי להזדקנות ומוות?' עליך לומר: 'עם לידה כתנאי, נוצרים הזדקנות ומוות.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להיווצרות לידה?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי ללידה?' עליך לומר: 'עם קיום כתנאי, נוצרת לידה.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להיווצרות קיום?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי לקיום?' עליך לומר: 'עם הקשרות כתנאי, נוצר קיום.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להיווצרות הקשרות?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי להקשרות?' עליך לומר: 'עם השתוקקות כתנאי, נוצרת הקשרות.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להשתוקקות?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי להשתוקקות?' עליך לומר: 'עם הרגשה כתנאי, נוצרת השתוקקות.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להרגשה?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי להרגשה?' עליך לומר: 'עם מגע כתנאי, נוצרת הרגשה.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי למגע?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי למגע?' עליך לומר: 'עם מנטאליות-חומריות כתנאי, נוצר מגע.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי למנטאליות-חומריות?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי למנטאליות-חומריות?' עליך לומר: 'עם הכרה כתנאי, נוצרת מנטאליות-חומריות.'

אַנַנְדַה, אם שואלים אותך: 'האם יש תנאי להכרה?' עליך לומר: 'אכן כן.' אם שואלים אותך: 'מה התנאי להכרה?' עליך לומר: 'עם מנטאליות-חומריות כתנאי, נוצרת הכרה.'

כך, אַנַנְדַה, הכרה מותנית במנטאליות-חומריות ומנטאליות-חומריות מותנית בהכרה, מגע מותנה במנטאליות-חומריות, הרגשה מותנית במגע, השתוקקות מותנית בהרגשה, הקשרות מותנית בהשתוקקות, קיום מותנה בהקשרות, לידה מותנית בקיום, ועם לידה כתנאי נוצרים הזדקנות ומוות, צער, בכי, כאב, עצב, ויאוש. כך נוצרת כל מסת הסבל הזו.

הזדקנות ומוות (jarāmaraṇa)

כך אמרתי: 'עם לידה כתנאי, נוצרים הזדקנות ומוות.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה לידה בכלל, בשום מקום, של אף אחד ושל שום דבר: של דֶווֹת למצב של דֶווֹת, של גַנְדְהַבּוֹת למצב של גַנְדְהַבּוֹת, של יַקְהוֹת למצב של יַקְהוֹת, של רוחות למצב של רוחות, של בני-אנוש למצב של בני-אנוש, של הולכים על ארבע למצב של הולכים על ארבע, של ציפורים למצב של ציפורים, של זוחלים למצב של זוחלים—אם לא הייתה לחלוטין אף לידה של כל היצורים האלה, אז, בהעדרות מוחלטת של לידה, בהפסקה מוחלטת של לידה, האם הזדקנות ומוות יכלו להופיע?"

"כמובן שלא, אדוני."

"לכן, אַנַנְדַה, זהו בדיוק הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של הזדקנות ומוות—כלומר, לידה."

לידה (jāti)

כך אמרתי: 'עם קיום כתנאי, נוצרת לידה.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא היה קיום בכלל, בשום מקום, של אף אחד ושל שום דבר—כלומר, לא קיום בעולמות החושים, לא קיום בעולמות החומר העדין, ולא קיום בעולמות האל-חומר—אז, בהעדרות מוחלטת של קיום, בהפסקה מוחלטת של קיום, האם לידה תוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, זהו בדיוק הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של לידה—כלומר, קיום."

קיום (bhava)

כך אמרתי: 'עם הקשרות כתנאי, נוצר קיום.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה הקשרות בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר—כלומר, לא הקשרות להנאות, לא הקשרות להשקפות, לא הקשרות לאמונות ופולחנים, ולא הקשרות לאמונה בעצמי—אז, בהעדרות מוחלטת של הקשרות, בהפסקה מוחלטת של הקשרות, האם קיום יוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, זהו הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של קיום, כלומר—הקשרות."

הקשרות (upādāna)

כך אמרתי: 'עם השתוקקות כתנאי, נוצרת הקשרות.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה השתוקקות בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר—כלומר, לא השתוקקות למראות, לא השתוקקות לצלילים, לא השתוקקות לריחות, לא השתוקקות לטעמים, לא השתוקקות לתחושות מגע, לא השתוקקות למחשבות ותופעות מנטאליות—אז, בהעדרות מוחלטת של השתוקקות, בהפסקה מוחלטת של השתוקקות, האם הקשרות תוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של הקשרות, כלומר—השתוקקות."

השתוקקות (taṇhā)

כך אמרתי: 'עם הרגשה כתנאי, נוצרת השתוקקות.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה הרגשה בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר—כלומר, לא הרגשה הנולדת ממגע-עין, לא הרגשה הנולדת ממגע-אוזן, לא הרגשה הנולדת ממגע-אף, לא הרגשה הנולדת ממגע-לשון, לא הרגשה הנולדת ממגע-גוף, לא הרגשה הנולדת ממגע-תודעה—אז, בהעדרות מוחלטת של כל הרגשה, בהפסקה מוחלטת של הרגשה, האם השתוקקות תוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, זהו הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של השתוקקות, כלומר—הרגשה."

תלות בהשתוקקות (taṇhāpaccayā)

כך, אַנַנְדַה, כאשר יש הרגשה, נוצרת השתוקקות. כאשר יש השתוקקות, נוצר חיפוש. כאשר יש חיפוש, נוצר רצון להשיג. כאשר יש רצון להשיג, נוצרת לקיחת-החלטה. כאשר יש לקיחת-החלטה, נוצרת משאלת-תשוקה. כאשר יש משאלת-תשוקה, נוצרת משיכה. כאשר יש משיכה נוצרת לקיחת בעלות, כאשר יש לקיחת בעלות נוצרת תאוות בצע, כאשר יש תאוות בצע נוצר רצון להגן על הרכוש, וכתוצאה מהרצון להגן על הרכוש, מתחילים להשתמש באלות וחרבות, נוצרים סכסוכים, מאבקים, ויכוחים, ריבים, הטחת עלבונות, השמצות, אמירת שקרים ותופעות מזיקות אחרות.

כך אמרתי: 'כל התופעות המזיקות האלה מופיעות בגלל הרצון להגן על הרכוש—אז מתחילים להשתמש באלות וחרבות, נוצרים סכסוכים, מאבקים, ויכוחים, ריבים, הטחת עלבונות, השמצות ואמירת שקרים.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא היה רצון להגן על רכוש בכלל, בשום מקום, לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של רצון להגן על רכוש, בהפסקה מוחלטת של הרצון להגן על רכוש, האם יווצרו תופעות מזיקות שונות כאלה?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, רצון להגן על רכוש הוא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של כל התופעות המזיקות השונות הללו.

כך אמרתי: 'עם תאוות בצע כתנאי, נוצר רצון להגן על רכוש.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה תאוות בצע בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של תאוות בצע, בהפסקה מוחלטת של תאוות בצע, האם רצון להגן על רכוש יוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

לכן, אַנַנְדַה, תאוות בצע היא הגורם, המקור, הסיבה, והתנאי של כל רצון להגן על רכוש.

כך אמרתי: 'עם לקיחת בעלות כתנאי, נוצרת תאוות בצע.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה לקיחת בעלות בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של לקיחת בעלות, בהפסקה מוחלטת של לקיחת בעלות, האם תאוות בצע תוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, לקיחת בעלות היא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של תאוות בצע.

כך אמרתי: 'עם משיכה כתנאי, נוצרת לקיחת בעלות.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה משיכה בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של משיכה, בהפסקה מוחלטת של משיכה, האם לקיחת בעלות תוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, הקשרות היא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של כל לקיחת בעלות.

כך אמרתי: 'עם משאלת-תשוקה כתנאי, נוצרת משיכה.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה משאלת-תשוקה בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של משאלת-תשוקה, בהפסקה מוחלטת של משאלת-תשוקה, האם משיכה תוכל להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, משאלת-תשוקה היא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של כל משיכה.

כך אמרתי: 'עם לקיחת-החלטה כתנאי, נוצרת משאלת-תשוקה.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה לקיחת-החלטה בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של לקיחת-החלטה, בהפסקה מוחלטת של לקיחת-החלטה, האם משאלת-תשוקה הייתה יכולה להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, לקיחת-החלטה היא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של כל משאלת-תשוקה.

כך אמרתי: 'עם רצון-להשיג כתנאי, נוצרת לקיחת-החלטה.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא היה רצון-להשיג בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של רצון-להשיג, בהפסקה מוחלטת של רצון-להשיג, האם לקיחת-החלטה הייתה יכולה להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, רצון-להשיג הוא הגורם, המקור, הסיבה, והתנאי של כל לקיחת-החלטה.

כך אמרתי: 'עם חיפוש כתנאי, נוצר רצון-להשיג.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא היה חיפוש בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של חיפוש, בהפסקה מוחלטת של חיפוש, האם רצון-להשיג היה יכול להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, חיפוש הוא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של כל רצון-להשיג.

כך אמרתי: 'עם השתוקקות כתנאי, נוצר חיפוש.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא הייתה השתוקקות בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר, אז, בהעדרות מוחלטת של השתוקקות, בהפסקה מוחלטת של השתוקקות, האם חיפוש היה יכול להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, השתוקקות היא הגורם, המקור, הסיבה, והתנאי של כל חיפוש. כך, אַנַנְדַה, שתי תופעות אלה מתאחדות בהרגשה.

הרגשה (vedana)

כך אמרתי: 'עם מגע כתנאי, נוצרת הרגשה.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם לא היה מגע בכלל, בשום מקום, ביחס לאף אחד ולשום דבר—כלומר, לא מגע-עין, מגע-אוזן, מגע-אף, מגע-לשון, מגע-גוף, מגע-תודעה—אז, בהעדרות מוחלטת של מגע, בהפסקה מוחלטת של מגע, האם הרגשה הייתה יכולה להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, מגע הוא הגורם, המקור, הסיבה, והתנאי של כל הרגשה.

מגע (phassa)

כך אמרתי: 'עם מנטאליות-חומריות כתנאי, נוצר מגע.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם האיכויות, התכונות, המאפיינים והסימנים האלה באמצעותם נוהגים לתאר את הגוף-המנטאלי לא היו קיימים, האם תפיסת המושג הגוף-החומרי הייתה יכולה להופיע?"

"'כמובן שלא, אדון נכבד."

"או אם האיכויות, התכונות, המאפיינים והסימנים האלה באמצעותם נוהגים לתאר את הגורם-החומרי לא היו קיימים, האם תפיסת תגובה חושית בגורם-המנטאלי הייתה יכולה להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"אם האיכויות, התכונות, המאפיינים והסימנים האלה אשר באמצעותם מתארים את הגורם-המנטאלי והגורם-החומרי—לא היו קיימים, האם תפיסת המושג או תגובה חושית היו יכולים להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"אם האיכויות, התכונות, המאפיינים והסימנים האלה באמצעותם מתארים את המנטאליות-חומריות לא היו קיימים, האם מגע היה יכול להופיע?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, מנטאליות-חומריות היא הגורם, המקור, הסיבה והתנאי של כל מגע.

מנטאליות-חומריות (nāmarūpa)

כך אמרתי: 'עם הכרה כתנאי, נוצרת מנטאליות-חומריות.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם הכרה לא הייתה נכנסת לרחם האם, האם מנטאליות-חומריות הייתה מתפתחת שם?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"אם, לאחר שנכנסה לרחם, ההכרה הייתה עוזבת, האם מנטאליות-חומריות הייתה נולדת לתוך מצב הקיום הנוכחי?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"ואם ההכרה של יצור עדין שכזה הייתה נקטעת באיבה, האם מנטאליות-חומריות הייתה גדלה, מתפתחת ומגיעה לבגרות?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, הכרה היא הגורם, המקור, הסיבה, והתנאי של מנטאליות-חומריות.

הכרה (viññāṇa)

כך אמרתי: 'עם מנטאליות-חומריות כתנאי, נוצרת הכרה.' וזו הדרך, אַנַנְדַה, שיש להבין זאת: אם הכרה לא הייתה מוצאת אחיזה במנטאליות-חומריות, האם היה נראה מקור לסבל העצום—ללידה עתידית, הזדקנות, ומוות?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, מנטאליות-חומריות היא הגורם, המקור, הסיבה, והתנאי של הכרה.

אַנַנְדַה, במידה זו אנו יכולים להתחקות אחר לידה, הזדקנות, מוות ומעבר מהעולם הזה והיוולדות יצורים מחדש באחר, בטווח זה משתרעת מידת יכולת התיאור, בטווח זה משתרעת מידת יכולת ההמשגה, בטווח זה משתרעת מידת יכולת ההבנה, עד היכן שהמעגל מגיע וסובב עד כמה שניתן להבחין בחיים אלו, קרי, מנטאליות-חומריות יחד עם הכרה.

הסברים לגבי טבע העצמי (attapaññatti)

אַנַנְדַה, באילו דרכים, אנשים מסבירים את טבע העצמי? ישנם כאלה שאומרים שהעצמי חומרי ומוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי חומרי ומוגבל.' אחרים אומרים שהעצמי חומרי ובלתי מוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי חומרי ובלתי מוגבל.' אחרים אומרים שהעצמי לא חומרי ומוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי לא חומרי ומוגבל.' אחרים אומרים שהעצמי לא חומרי ובלתי מוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי לא חומרי ובלתי מוגבל.'

כך, אַנַנְדַה, מי שמכריז שהעצמי חומרי ומוגבל, מחשיב אותו ככזה בהווה או בעולם הבא, במחשבה: 'למרות שהעצמי אינו כזה כעת, אני אעשה מאמץ להשיגו שם.' מאחר שכך, זה כל מה שניתן לומר על השקפת העצמי כבעל צורה חומרית ומוגבל, וכך גם ביחס לשאר ההשקפות. בדרכים אלו, אַנַנְדַה, מי שמציע הסבר לעצמי מתאר אותו.

הסברים לגבי אי-טבע העצמי (nāttapaññatti)

באילו דרכים, אַנַנְדַה, מסבירים את אי-טבע העצמי? ישנם כאלה שאומרים שהעצמי אינו חומרי ומוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי אינו חומרי ומוגבל.' אחרים אומרים שהעצמי אינו חומרי ובלתי מוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי אינו חומרי ובלתי מוגבל.' אחרים אומרים שהעצמי אינו לא-חומרי ומוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי אינו לא-חומרי ומוגבל.' אחרים אומרים שהעצמי אינו לא-חומרי ובלתי מוגבל באופן הבא: 'העצמי שלי אינו לא-חומרי ובלתי מוגבל.'

כך, אַנַנְדַה, מי שמכריז שהעצמי אינו חומרי ומוגבל, מחשיב אותו ככזה בהווה או בעולם הבא, במחשבה: 'למרות שהעצמי אינו כזה כעת, אני אעשה מאמץ להשיגו שם.' מאחר שכך, זה כל מה שניתן לומר על השקפת העצמי כחסר צורה חומרית ומוגבל, וכך גם ביחס לשאר ההשקפות. בדרכים אלו, אַנַנְדַה, מי שמציע הסבר לאי-טבע העצמי מתאר אותו.

התייחסויות לעצמי (attasamanupassanā)

אַנַנְדַה, באילו דרכים אנשים מתייחסים לעצמי? הם משווים את את העצמי עם הרגשה, באמירה: 'הרגשה היא העצמי שלי.' או 'הרגשה אינה העצמי שלי, העצמי שלי חסר חווית הרגשה.' או 'הרגשה אינה העצמי שלי, אך העצמי שלי אינו חסר תפיסה. העצמי שלי בעל תפיסה.'

כעת, אַנַנְדַה, מי שאומר 'הרגשה היא העצמי שלי.' צריך להישאל: 'חבר, קיימים שלושה סוגים אלה של הרגשות—הרגשה נעימה, הרגשה לא-נעימה, והרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה. מבין שלושה אלו, איזו מהן אתה מחשיב כעצמי?'

אַנַנְדַה, ברגע בו מישהו חווה הרגשה נעימה הוא אינו חווה באותו רגע הרגשה לא נעימה או הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה, באותו רגע הוא חווה רק הרגשה נעימה. ברגע בו מישהו חווה הרגשה לא-נעימה הוא אינו חווה באותו רגע הרגשה נעימה או הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה, באותו רגע הוא חווה רק הרגשה לא-נעימה. ברגע בו מישהו חווה הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה, הוא אינו חווה באותו רגע הרגשה נעימה או הרגשה לא-נעימה, באותו רגע הוא חווה רק הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה.

אַנַנְדַה, הרגשה נעימה היא ארעית, מותנית, מתהווה בתלות, נתונה לדעיכה, להיעלמות, להתפוגגות, לחדלון. הרגשה לא-נעימה היא ארעית, מותנית, מתהווה בתלות, נתונה לדעיכה, להיעלמות, להתפוגגות, לחדלון. הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה היא ארעית, מותנית, מתהווה בתלות, נתונה לדעיכה, להיעלמות, להתפוגגות, לחדלון.

כך, אם, בזמן חווית הרגשה נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי.' אז בהפסקת ההרגשה הנעימה הזו יחשוב: 'העצמי שלי נעלם!' אם, בזמן חווית הרגשה לא-נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי.' אז בהפסקת ההרגשה הלא-נעימה הזו יחשוב: 'העצמי שלי נעלם!' אם בזמן חווית הרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי.' אז בהפסקת ההרגשה שאינה-נעימה-ואינה-לא-נעימה הזו יחשוב: 'העצמי שלי נעלם!'

כך מי שאומר: 'הרגשה היא העצמי שלי' מאמין בעצמי כדבר שאפילו כאן ועכשיו בחיים אלה הינו ארעי, עירוב של אושר וסבל, ונתון להופעה והיעלמות. לכן, אַנַנְדַה, אין זה נכון להאמין ש'הרגשה היא העצמי שלי.'

אך, אַנַנְדַה, את מי שאומר 'הרגשה היא אינה העצמי שלי, העצמי שלי חסר חוויה של הרגשה.'—יש לשאול: 'חבר, אם לא הייתה נחווית אף הרגשה, האם הייתה יכולה להופיע המחשבה 'אני'?".

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, אין זה נכון להאמין ש'הרגשה היא אינה העצמי שלי, העצמי שלי חסר חוויה של הרגשה.'

אַנַנְדַה, ואת מי שאומר 'הרגשה היא אינה העצמי שלי, אך העצמי שלי אינו חסר חוויה של הרגשה. העצמי שלי מרגיש.'—יש לשאול: 'חבר, אם כל ההרגשות היו נפסקות לחלוטין ללא שארית, אז, בהעדרות מוחלטת של כל ההרגשות, עם ההפסקה של הרגשות, האם הייתה יכולה להופיע המחשבה 'אני כך'?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"לכן, אַנַנְדַה, אין זה נכון להאמין ש'הרגשה היא אינה העצמי שלי, אך העצמי שלי אינו חסר חוויה של הרגשה. העצמי שלי מרגיש.'

אַנַנְדַה, כאשר נזיר לא מאמין עוד שהרגשה היא העצמי, או שהעצמי חסר חווית הרגשה או כבעל יכולת תפיסה וחווית הרגשה—אז, כאשר הוא נטול אמונות מעין אלו, הוא לא נקשר לדבר בעולם. ללא הקשרות, הוא אינו מרוגש מדבר. כאשר הוא אינו מרוגש, הוא מגשים נִיבָּאנַה בעצמו. והוא מבין: 'הלידה הגיעה אל קֵצַהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קֵצַם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.'

אַנַנְדַה, ואם מישהו יאמר על נזיר שתודעתו השתחררה באופן זה שהוא מאמין 'הטַטְהָאגַטַה קיים אחרי המוות'—אין זה יהיה ראוי, או שהוא מאמין 'הטַטְהָאגַטַה אינו קיים אחרי המוות'—אין זה יהיה ראוי, או שהוא מאמין 'הטַטְהָאגַטַה גם קיים וגם לא קיים אחרי המוות'—אין זה יהיה ראוי, או שהוא מאמין 'הטַטְהָאגַטַה לא קיים ולא אינו קיים אחרי המוות'—אין זה יהיה ראוי. מדוע? מאחר שהנזיר הזה משוחרר בידיעה ישירה של טווח התיאור ומידת יכולת התיאור, טווח השפה ומידת יכולת השפה, טווח ההמשגה ומידת יכולת ההמשגה, טווח ההבנה ומידת יכולת ההבנה, עד היכן שהמעגל מגיע וסובב. נזיר זה משוחרר מכל זה דרך תובנת-על, ולחשוב שנזיר משוחרר שכזה אינו יודע ואינו רואה—תהיה זו השקפה שגויה ולא ראויה.

שבע תחנות ההכרה (satta viññāṇaṭṭhiti)

אַנַנְדַה, קיימות שבע תחנות להכרה ושתי ספירות. מהן השבע? אַנַנְדַה, ישנם יצורים השונים בגוף ושונים בתפיסה, כגון בני אנוש, חלק מהישויות השמימיות, וכמה יצורים מהעולמות התחתונים. זוהי התחנה הראשונה של ההכרה.

ישנם יצורים השונים בגוף אך זהים בתפיסה, כגון הישויות של פמליית-הבְּרַהְמָא הנולדים שם באמצעות השגת הגְ'הָאנַה הראשונה. זוהי התחנה השנייה של ההכרה.

ישנם יצורים הזהים בגוף אך שונים בתפיסה, כגון ישויות האָבְּהַסַּרַה. זוהי התחנה השלישית של ההכרה.

ישנם יצורים הזהים בגוף וזהים בתפיסה, כגון ישויות הסוּבְּהַקִינַּה. זוהי התחנה הרביעית של ההכרה.

ישנם יצורים אשר דרך התעלות מעבר לכל תפיסה של צורה חומרית, בהיעלמות של תפיסות רשמי-חושים, ואי-תשומת-לב לתפיסת המגוון, במחשבה 'המרחב אינסופי' נכנסים לספירת אינסופיות המרחב. זוהי התחנה החמישית של ההכרה.

ישנם יצורים אשר דרך התעלות מעבר לספירת אינסופיות המרחב, במחשבה 'ההכרה אינסופית' נכנסים לספירת אינסופיות ההכרה. זוהי התחנה השישית של ההכרה.

ישנם יצורים אשר דרך התעלות מעבר לספירת אינסופיות ההכרה, במחשבה 'אין דבר' נכנסים לספירת האין-דבר. זוהי התחנה השביעית של ההכרה.

שתי הספירות הן הספירה של היצורים חסרי התפיסה, והספירה של לא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה.

כעת, אַנַנְדַה, בנוגע לתחנה הראשונה של ההכרה, של היצורים השונים בגוף ושונים בתפיסה, כמו במקרה של יצורי אנוש, אם מישהו מבין אותה, את מקורה, את קיצה, את המושך שבה, את הסכנה שבה ואת המפלט ממנה, האם יהיה נכון מבחינתו למצוא בה הנאה?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"אם מבינים את שאר תחנות ההכרה ואת שתי הספירות באותו אופן… האם יהיה נכון מבחינתו למצוא בהן הנאה?"

"כמובן שלא, אדון נכבד."

"אַנַנְדַה, כאשר נזיר—הבין כפי שהם באמת המקור, הקץ, המושך, הסכנה והמפלט בנוגע לשבע תחנות ההכרה האלה ושתי הספירות—הוא משוחרר ללא הקשרות, אז הוא מכונה נזיר המשוחרר-באמצעות-חוכמה.

שמונה החרויות (aṭṭha vimokkhā)

אַנַנְדַה, קיימות שמונה חרויות. מהן השמונה?

(1) בהיותו חומרי הוא רואה צורות חומריות. זוהי החרות הראשונה. (2) מבלי לתפוס צורות חומריות פנימית הוא רואה צורות חומריות חיצונית. זוהי החרות השניה. (3) במחשבה: 'זה יפה', הוא הופך ממוקד בזה. זוהי החרות השלישית. (4) דרך התעלות מעבר לכל תפיסות של חומר, בהיעלמות התפיסות של רשמי-חושים, ובאי-תשומת-לב לתפיסת המגוון, במחשבה 'המרחב אינסופי' הוא נכנס ושוהה בספירת אינסופיות המרחב. זוהי החרות הרביעית. (5) דרך התעלות מעבר לספירת אינסופיות המרחב, במחשבה 'ההכרה אינסופית' הוא נכנס ושוהה בספירת אינסופיות ההכרה. זוהי החרות החמישית. (6) דרך התעלות מעבר לספירת אינסופיות ההכרה, במחשבה 'אין דבר' הוא נכנס ושוהה בספירת האין-דבר. זוהי החרות השישית. (7) דרך התעלות מעבר לספירת האין-דבר, הוא נכנס ושוהה בספירת של לא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה. זוהי החרות השביעית. (8) דרך התעלות מעבר לספירת הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, הוא נכנס ושוהה בחדלון-התפיסה-וההרגשה. זוהי החרות השמינית.

אַנַנְדַה, כאשר נזיר משיג את שמונה החרויות האלה בסדר עולה, בסדר יורד, ובשניהם—בסדר עולה ויורד, וכאשר הוא נכנס אליהם ויוצא מהם כל אימת שהוא רוצה, ושוהה בהם כל אורך זמן שהוא רוצה, והוא הגשים באמצעות תובנת-העל האישית שלו כאן ועכשיו את השמדת התחלואים המנטאליים דרך שחרור התודעה והשחרור באמצעות חוכמה חסרי-הפגמים—אז, נזירים, הוא מכונה 'משוחרר בשתי הדרכים' ואַנַנְדַה, אין שחרור אחר בשתי דרכים הגבוה או נעלה מזה.

כך אמר הבּוּדְּהַה והמכובד אַנַנְדַה היה שמח ומרוצה מדבריו.

The Long Discourses

|_II. The Great Chapter

DN15. השיחה המקיפה על סיבתיות

Translations [25]

English

繁體字

Français

Deutsch

Italiano

Español

Português

Русский

Norsk

Magyar

Srpski

Čeština

Română

עִבְרִית

हिंदी

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Translations [25]

English

繁體字

Français

Deutsch

Italiano

Español

Português

Русский

Norsk

Magyar

Srpski

Čeština

Română

עִבְרִית

हिंदी

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Commentaries [0]