כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בקוּסִינָארָא בחורשת הסָאל של בני המַלַּה זמן קצר לפני הנִיבָּאנַה הסופית שלו בין עצי-הסָאל התאומים.

והמכובד אַנַנְדַה הגיע אל המכובד, קד בפניו, התיישב במקום ראוי ואמר: "אדוני, אנא מהמכובד שלא ימות בעיירה הקטנה והאומללה הזו, באמצע הג'ונגל, באמצע שום מקום! אדוני, קיימות ערים גדולות כמו קַמְפָּא, רָאגַ'גַהַה, סָאבַטְּהִי, סָאקֶטַה, קוֹסַמְבִּי או וָארָאנַסִי—במקומות אלה מתגוררים בני-לוחמים, ברהמינים ובעלי בית עשירים אשר שמו את מבטחם בטַטְהָאגַטַה, ואשר ידאגו שהלווית הטַטְהָאגַטַה תהיה ברמה נאותה."

"אַנַנְדַה אל תכנה אותה עיירה קטנה ועלובה של בקתות בוץ וקש, בתוך ג'ונגל באמצע שום מקום!

העיר המלכותית קוּסָאבַטִי (kusāvatīrājadhānī)

פעם, אַנַנְדַה, המלך מַהָאסוּדַסַּנַה היה שליט, מלך מניע-גלגל, צדיק והוגן בחוקיו, כובש ארבע כנפות תבל, אשר כונן את בטחון ממלכתו, והיה בעל שבעת האוצרות. והמלך מַהָאסוּדַסַּנַה קבע את העיר קוּסִינָארָא הזו כבירתו תחת השם קוּסָאבַטִי אשר הייתה באורך שנים עשר יוֹגַ'נוֹת ממזרח למערב, וברוחב שבע יוֹגַ'נוֹת מצפון לדרום. קוּסָאבַטִי הייתה עשירה, משגשגת, מאוכלסת בצפיפות ומלאה במזון מכל טוב. כפי שעיר הישויות השמימיות אָלַקַמַנְדָא עשירה, משגשגת, מאוכלסת בצפיפות ביַקְהוֹת ומלאה במזון מכל טוב, כך הייתה העיר המלכותית קוּסָאבַטִי. ובעיר קוּסָאבַטִי לעולם לא היו חסרים עשרה קולות ביום ובלילה: קולות פילים, סוסים, מרכבות, תופי-טם-טם, תופי-צד, כלי-מיתר, שירה, מצלתיים, גונגים, וקריאות 'איכלו, שתו והיו שמחים' כעשירי.

העיר המלכותית קוּסָאבַטִי הייתה מוקפת בשבע חומות היקף. האחת הייתה עשויה זהב, אחת כסף, אחת מאבן תרשיש, אחת קריסטל, אחת מאבן אודם, אחת מאבן ברקת, ואחת ממגוון אבני-חן.

ושערי קוּסָאבַטִי היו בארבעה צבעים: אחד זהב, אחד כסף, אחד אבן תרשיש, ואחד קריסטל. ומנגד לכל שער הוקמו שבעה עמודים, פי שלושה או ארבעה מגובהו של אדם. אחד היה מזהב, אחד מכסף, אחד מאבן תרשיש, אחד מאבן קריסטל, אחד מאבן אודם, אחד מאבן ברקת ואחד ממגוון אבני חן.

קוּסָאבַטִי הייתה מוקפת בשבע שורות של דקלים, מאותם חומרים. לעצי הזהב היו גזעים מזהב ועלים ופירות מכסף, לעצי הכסף היו גזעים מכסף ועלים ופירות מזהב. לעצי אבן התרשיש היו גזעים מתרשיש ועלים ופירות מקריסטל, לעצי הקריסטל היו גזעים מקריסטל ועלים ופירות מאבן תרשיש. לעצי אבן האודם היו גזעים מאבן אודם ועלים ופירות מאבן ברקת, לעצי הברקת היו גזעים מברקת ועלים ופירות מאבן אודם, בעוד שלעצים ממגוון אבני החן היו גם גזעים וגם עלים ופירות מאותם חומרים. קולות הרוח הנושבת היו נעימים, מהנים, מתוקים ומשכרים, בדיוק כמו של חמשת סוגי כלי הנגינה בהם מנגנים נגנים טובים ומיומנים בהופעת מוזיקה. ואַנַנְדַה, אלה ההוללים והשיכורים בקוּסָאבַטִי שיככו את תשוקותיהם בקולות הרוח בעלים.

הגלגל-הפלאי (cakkaratanaṁ)

המלך מַהָאסוּדַסַּנַה היה בעל שבעת האוצרות וארבעה מאפיינים. מהם השבעה? הראשון, ביום צום של החמישה עשר לחודש, כאשר המלך רחץ את ראשו ויצא אל מרפסתו על גג ארמונו כדי לשמור את יום הצום, הגלגל-הפלאי השמימי הופיע לפניו, בעל אלף חישורים, שלם בחישוקי אופנו, במרכזו ובמרכיביו המשניים. בראותו, חשב המלך מַהָאסוּדַסַּנַה: 'שמעתי שכאשר מלך מבני-לוחמים אשר נמשח כהלכה רואה גלגל שכזה ביום הצום של החמישה עשר בחודש, הוא יהפוך לשליט מניע-גלגל. הלוואי שאני אהפוך לשליט כזה!'

אז, לאחר שקם ממקומו, וכיסה כתף אחת בגלימתו, לקח המלך כלי זהב בידו השמאלית, הזליף שמן על הגלגל עם ידו הימנית, ואמר: "הלוואי שהגלגל-הפלאי האצילי יסתובב, אנא שהגלגל-הפלאי האצילי יכבוש!" והגלגל פנה מזרחה, והמלך מַהָאסוּדַסַּנַה עקב אחריו עם צבאו על ארבע חילותיו ובכל ארץ בה הגלגל עצר, תפס המלך מאחז עם צבאו על ארבע חילותיו.

והמלכים שהיו מנגד במחוז החזית המזרחית באו ואמרו: "בוא, הוד רוממותך, ברוך הבא! אנו שלך, הוד רוממותך. משול בנו, הוד רוממותך!" והמלך אמר: "אל תקחו חיים. אל תקחו מה שלא ניתן. אל תבצעו מעשי מין פוגעים. אל תאמרו שקרים. אל תשתו משקאות משכרים, היו מתונים באכילה." ואלה שהיו מנגד במחוז החזית המזרחית הפכו להיות נתיניו.

ולאחר שהגלגל צלל אל תוך הים המזרחי הוא צץ ופנה דרומה, והמלך מַהָאסוּדַסַּנַה עקב אחריו עם צבאו על ארבע חילותיו. והמלכים האלה… הפכו להיות נתיניו. ולאחר שהגלגל צלל אל הים הדרומי הוא צץ ופנה מערבה… ולאחר שהגלגל צלל אל תוך הים המערבי הוא צץ ופנה צפונה, והמלך מַהָאסוּדַסַּנַה עקב אחריו עם צבאו על ארבע חילותיו… ואלה שהיו מנגד במחוז החזית הצפונית הפכו להיות נתיניו.

ולאחר שהגלגל-הפלאי כבש את הארצות מים אל ים, הוא שב אל הבירה המלכותית קוּסָאבַטִי ועצר מנגד לארמון המלך כשם שניסה אותו, כאילו לעטר את הארמון המלכותי. וכך קרה שהגלגל-הפלאי הופיע בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה.

הפיל-הפלאי (hatthiratanaṁ)

לאחר מכן הופיע הפיל-הפלאי בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, לבן לגמרי, פי שבעה בעוצמתו, בעל היכולת המופלאה לרחף באוויר, פיל זכר מלכותי בשם אוּפּוֹסַטְהַה. בראותו, חשב המלך: 'איזה פיל רכיבה נפלא, אם רק היה ניתן להשתלט עליו!' והפיל-הפלאי מסר את עצמו לשליטה כבעל-חיים גזעי שאולף זמן רב. ופעם, כאשר המלך רצה לנסות אותו, הוא עלה על הפיל-הפלאי בעת עלות השחר ורכב מרחק של ים אל ים, ושב אל קוּסָאבַטִי בזמן לארוחת הבוקר. וכך הפיל-הפלאי הופיע בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה.

הסוס-הפלאי (assaratanaṁ)

לאחר מכן הופיע הסוס-הפלאי בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, עם ראש שחור כעורב, שחור-רעמה, בעל היכולת המופלאה לרחף באוויר, סוס הרבעה מלכותי בשם וַלָאהַקַה. והמלך חשב לעצמו: 'איזו בהמת רכיבה נפלאה, אם רק היה ניתן להשתלט עליה!' והסוס-הפלאי מסר עצמו לשליטה כבעל-חיים גזעי שאולף זמן רב. ופעם, כאשר המלך רצה לנסות אותו, הוא עלה על הסוס-הפלאי בעלות השחר ורכב מרחק של ים אל ים, ושב אל קוּסָאבַטִי בזמן לארוחת הבוקר. וכך הסוס-הפלאי הופיע בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה.

אבן-החן-הפלאית (maṇiratanaṁ)

לאחר מכן הופיעה אבן-החן-הפלאית בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. הייתה זו אבן-תרשיש, טהורה, מצוינת, מלוטשת היטב לשמונה פאות, צלולה, מבריקה, חסרת פגמים, מושלמת בכל מובן. הברק של אבן-החן-הפלאית הזו קרן סביב למרחק יוֹגַ'נַה שלמה. ופעם, כאשר רצה המלך לנסות אותה, הוא יצא לליל-תמרון אפל עם צבאו על ארבעת חילותיו, עם אבן-החן-הפלאית בראש דיגלו. וכל האנשים שחיו בכפרים סביב החלו ביום העבודה שלהם, בחושבם שזהו אור יום. וכך אבן-החן-הפלאית הופיעה בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה.

האישה-הפלאית (itthiratanaṁ)

לאחר מכן הופיעה האישה-הפלאית בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. והיא הייתה חביבה, טובת מראה, מקסימה, עם גוון-עור כשל לוטוס, לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי, לא רזה מידי ולא שמנה מידי, לא כהה מידי ולא בהירה מידי, בעלת יופי כשל ישות שמימית העולה על זה של בני אדם. ומגע העור של האישה-הפלאית הזו היה כמו כותנה או משי, ואברי גופה היו קרירים כאשר היה חם, וחמימים כאשר היה קר. גופה הפיץ ריח כשל עץ אַלְגום ושפתיה של לוטוס. האישה-הפלאית הזו קמה לפני המלך והלכה לישון אחריו, תמיד הייתה מוכנה לעשות כל דבר להנאתו, והייתה בעלת דיבור נעים. והאישה-הפלאית הזו לא הייתה חסרת-נאמנות למלך אף במחשבה, והרבה פחות במעשה. וכך האישה-הפלאית הופיעה בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה.

בעל-הבית-הפלאי (gahapatiratanaṁ)

לאחר מכן הופיע בעל-הבית-הפלאי בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. עם העין השמימית, כתוצאה מפעולות עבר, הוא היה בעל היכולת לראות אוצר אשר היה חבוי בין אם היו לו בעלים או לא. הוא הגיע אל המלך ואמר: "אל דאגה, הוד רוממותך, אני אשגיח על הון רכושך." ופעם המלך, על מנת לבדוק אותו, יצא לשוט בספינה ולקח אותה אל זרם באמצע הגַנְגֶס. ואז אמר לבעל-הבית-הפלאי: "בעל-בית אני רוצה מטבעות זהב!"

"ובכן, אדוני, הבא את הספינה אל גדה אחת."

"הנה, אני רוצה מטבעות זהב כאן!" ובעל-הבית הכניס את שתי ידיו למים ומשה מהם כד מלא מטבעות זהב ואמר: "האם זה מספיק לך, אדוני? האם זה מספק אותך, אדוני?" והמלך אמר:

"זה מספיק לי, זה מספק אותי, שירתת אותי נאמנה." וכך בעל-הבית-הפלאי הופיע בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה.

היועץ-הפלאי (pariṇāyakaratanaṁ)

לאחר מכן הופיע היועץ-הפלאי בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. הוא היה חכם, מנוסה, פיקח וכשיר לייעץ למלך כיצד להתקדם במה שיש להתקדם, לסגת ממה שיש לסגת ולהתעלם ממה שיש להתעלם. הוא הגיע אל המלך ואמר: "אל דאגה, הוד רוממותך, אני אייעץ לך." וכך היועץ-הפלאי הופיע בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, וכך, אַנַנְדַה, המלך היה מצויד בכל שבעת האוצרות.

ארבעת המאפיינים (catuiddhisamannāgato)

בנוסף, אַנַנְדַה, המלך מַהָאסוּדַסַּנַה ניחן בארבעה מאפיינים. אילו ארבעה? ראשית, המלך היה נאה, יפה למראה, נעים למראה, בעל גוון עור כשל לוטוס מובחר ונעלה על גברים אחרים.

שנית, הוא היה בעל חיים ארוכים, יותר מגברים אחרים.

שלישית, הוא היה נטול מחלות, חסר מחלות, בעל עיכול בריא, מושפע פחות מקור וחום מאשר גברים אחרים.

רביעית, הוא היה אהוב ואהוד על ברהמינים ובעלי-בית. כפי שאב אהוב על ילדיו, כך הוא היה עם ברהמינים ובעלי-בית. והם היו אהובים על המלך כפי שילדים אהובים על אביהם. פעם יצא המלך אל פארק-התענוגות עם צבאו על ארבעת חילותיו, והברהמינים ובעלי-הבית באו אליו ואמרו: "עבור לאט, אדוני, כך שנוכל לראותך זמן רב ככל שניתן!" והמלך אמר לרכב: "נהג במרכבה לאט כך שאוכל לראות את הברהמינים ובעלי הבית זמן רב ככל שניתן." כך המלך מַהָאסוּדַסַּנַה ניחן בארבעה המאפיינים הללו.

בריכות ארמון הדְהַמַּה (dhammapāsādapokkharaṇī)

לאחר מכן חשב המלך מַהָאסוּדַסַּנַה: 'נניח ואבנה בריכות לוטוסים בין עצי הדקל, באורך מאה קשתות כל אחת." וכך עשה. בריכות הלוטוס היו מרוצפות עם ארבע צבעי אריחים, זהב, כסף, אבן-תרשיש וקריסטל כשכל בריכה בעלת דרך גישה של ארבעה מערכות מדרגות, אחת זהב, אחת כסף, אחת אבן-תרשיש ואחת קריסטל. ולמדרגות הזהב היו עמודי זהב עם מעקות וגדרות כסף, לכסף היו עמודי כסף עם מעקות וגדרות זהב, וכך הלאה. ובריכות הלוטוס היו בעלות שני סוגים של חומות, זהב וכסף—לחומות הזהב היו עמודי זהב, מעקות וגדרות מכסף, ולחומות הכסף היו עמודי כסף, ומעקות וגדרות זהב.

והמלך חשב לעצמו: 'נניח ואדאג שיהיו בכל בריכה זרים מתאימים—לוטוסים כחולים, צהובים, אדומים, ולבנים אשר יעמדו בכל העונות מבלי לנבול?' וכך הוא עשה. ולאחר מכן חשב: 'נניח ואציב אחראי רחצה על גדות אותן בריכות, לרחוץ את כל מי שיגיע לשם?' וכך עשה. ולאחר מכן חשב: 'נניח ואקים עמודי נדבה על גדות אותן בריכות, כך שאלה הזקוקים למזון יוכלו להשיגו, אלה שזקוקים לשתייה יוכלו להשיגה, אלה הזקוקים ללבוש יוכלו להשיגו, אלה הזקוקים להסעה יוכלו להשיגה, אלה הזקוקים למקום לינה יוכלו להשיגו, אלה החפצים ברעיה יוכלו להשיגה, ואלה החפצים במטבע זהב יוכלו להשיגו?' וכך עשה.

לאחר מכן הברהמינים ובעלי הבית לקחו עימם רכוש גדול, הלכו אל המלך ואמרו: "אדוני, הנה רכוש גדול שאספנו במיוחד לכבוד הוד רוממותך, אנא קבל אותו!"

"תודה רבה חברים, אך יש לי מספיק רכוש מהכנסות על פי חוק. קחו שיהיה לכם, וקחו עוד מעבר לזה!" לאחר שקיבלו את סרובו של המלך, נסוגו הצידה והתייעצו: "אין זה יהיה נכון מצידנו לקחת בחזרה את הרכוש הזה אל ביתנו. נניח ונבנה מקום משכן למלך מַהָאסוּדַסַּנַה." אז הם הלכו אל המלך ואמרו: "אדוני, אנו נבנה עבורך מקום משכן", והמלך קיבל זאת בשתיקה.

אז סַקַּה, שליט הישויות, ביודעו בתודעתו את מחשבותיו של המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, אמר לישות-בן-הלוויה וִיסַּקַמַּה: בוא, החבר וִיסַּקַמַּה, ובנה מקום משכן עבור המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, ארמון בשם דְהַמַּה."

"טוב, אדוני.", אמר וִיסַּקַמַּה ובאותה זריזות בה אדם חזק מותח או מכופף שוב את זרועו, הוא נעלם בבת אחת מהעולם השמימי של השלושים ושלוש והופיע בפני המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, ואמר לו: "אדוני, אבנה עבורך מקום משכן, ארמון בשם דְהַמַּה." המלך הסכים בשתיקה, ווִיסַּקַמַּה בנה לו את ארמון הדְהַמַּה.

ארמון הדְהַמַּה, אַנַנְדַה, היה באורך יוֹגַ'נַה אחת ממזרח למערב, וברוחב חצי יוֹגַ'נַה מצפון לדרום. כל הארמון היה מרוצף בגובה פי שלושה מגובהו של אדם עם אריחים מארבעה צבעים, זהב, כסף, אבן תרשיש וקריסטל, והוא הכיל שמונים וארבע אלפי שורות של אותם ארבעה צבעים. היה בו עשרים וארבעה גרמי מדרגות מאותם ארבעה צבעים, ולגרם מדרגות הזהב היו עמודי זהב עם מעקות וגדרות כסף… (כמו בפסקה 23). היו בו גם שמונים וארבע אלפי חדרים באותם צבעים. בחדר הזהב הייתה ספת כסף, בחדר הכסף הייתה ספת זהב, בחדר אבן התרשיש הייתה ספת שנהב, ובחדר הקריסטל ספת עץ אַלְגום. דלת חדר הזהב הייתה מעוטרת בדקל כסוף, עם גזע כסוף, עלי זהב ופירות זהב… דלת חדר הכסף הייתה מעוטרת בדקל מוזהב, עם גזע מוזהב, עלי זהב ופירות זהב, דלת חדר אבן התרשיש הייתה מעוטרת בדקל מקריסטל, עם גזע מקריסטל, עלים מאבן תרשיש ופירות מאבן תרשיש, דלת חדר הקריסטל הייתה מעוטרת מאבן תרשיש, עם עלי קריסטל ופירות קריסטל.

והמלך חשב: 'נניח ואבנה חורשת עצי דקל מזהב החל מדלת החדר הגדול בעל הגג המשופע היכן שאני יושב במשך היום?' וכך עשה.

סביב לאולם הדְהַמַּה היו שתי חומות מגן, אחת זהב ואחת כסף. לזו מזהב היו עמודי זהב, וגדרות ומעקות כסף, ולזו מכסף היו עמודי כסף, וגדרות ומעקות זהב.

סביב ארמון הדְהַמַּה היו שתי רשתות של פעמוני רוח. רשת אחת הייתה מזהב עם פעמוני כסף, השנייה הייתה מכסף עם פעמוני זהב. וכאשר רשתות פעמונים אלה היו מתנועעות מהרוח, קולן היה נעים, מהנה, מתוק ומשכר, בדיוק כמו זה של חמשת הסוגים של כלי מוזיקה המתנגנים בהופעת נגנים מיומנים ומאומנים היטב. ואלה ההוללים והשיכורים בקוּסָאבַטִי שיככו את תאוותיהם בצלילי אותם רשתות פעמונים.

וכאשר ארמון הדְהַמַּה היה מוכן, קשה היה לצפות בו, כה מסמא עיניים. כפי שבחודש האחרון של הגשמים, בסתיו, כאשר השמיים בהירים וחסרי עננים, קשה להביט בשמש המפציעה מבעד לערפל, כך היה ארמון הדְהַמַּה כאשר היה מוכן.

לאחר מכן חשב המלך: 'נניח ואבנה אגם-לוטוסים בשם דְהַמַּה בחזית הארמון דְהַמַּה?' וכך עשה. האגם הזה היה באורך יוֹגַ'נַה ממזרח למערב ורוחב חצי יוֹגַ'נַה מצפון לדרום, ומרוצף בארבע סוגים של מרצפות, זהב, כסף, אבן תרשיש וקריסטל. היו עשרים וארבע גרמי מדרגות שהגיעו אליו מארבע סוגים: זהב, כסף, אבן תרשיש וקריסטל. לגרם המדרגות מזהב היה עמודי זהב עם מעקות וגדרות מכסף ולזה מכסף היו מעקות וגדרות מזהב… (המשך כמו בפסקה 22).

סביב האגם דְהַמַּה היו שבעה סוגים של עצי דקל. קולות העלים שהתנועעו מהרוח היו נעימים, מהנים, מתוקים ומשכרים, בדיוק כמו אלה של חמשת הסוגים של כלי מוזיקה המתנגנים בהופעה של נגנים מיומנים ומאומנים היטב. ואַנַנְדַה, אלה ההוללים והשיכורים בקוּסָאבַטִי שיככו את תאוותיהם בקולות אותם עלים ברוח.

כאשר הארמון דְהַמַּה והאגם דְהַמַּה הללו היו מוכנים, המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, לאחר שהשביע את רצונם של אלה שהיו פרושים או ברהמינים באותה העת, או היו ראויים לכבוד ככאלו, עלה אל תוך ארמון הדְהַמַּה.

סוף קטע דיקלום ראשון

השגת הגְ'הָאנַה (jhānasampatti)

לאחר מכן חשב המלך מַהָאסוּדַסַּנַה: 'מהי הפעולה לה הפרי, מהי הפעולה לה התוצאה, בשלה אני כה חזק ורב-עוצמה כעת?' ואז חשב: 'זהו הפרי, זוהי התוצאה של שלושה סוגי פעולה: של נתינה, שליטה עצמית, והמנעות.'

לאחר מכן הלך המלך אל האולם הגדול בעל הגג המשופע ובעומדו בפתח הכריז: "הלוואי ומחשבת התשוקה תחדל! הלוואי שמחשבת הזדון תחדל! הלוואי ומחשבת האכזריות תחדל! כך עד כאן ולא עוד מחשבות תשוקה, זדון ואכזריות!"

לאחר מכן נכנס המלך אל האולם הגדול בעל הגג המשופע, התיישב בסיקול רגליים על ספת הזהב, ומנותק מתשוקות החושים, מנותק ממצבי תודעה מזיקים, נכנס ושהה בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה ביישום ראשוני והחזקת התודעה, מלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות. ועם השקטת היישום הראשוני והחזקת התודעה, בהשגת שלווה פנימית וחד-נקודתיות התודעה, הוא נכנס ושהה בגְ'הָאנַה השנייה, אשר נטולת יישום ראשוני והחזקת התודעה, מלאה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז. ועם התפוגגות תחושת ההתעלות, הוא שהה באיזון-מנטאלי כלפי תשוקות, בקשב ובהבנה מלאה, וחווה בגופו את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובאיזון-מנטאלי', והוא נכנס ושהה בגְ'הָאנַה השלישית. ועם זניחת הנאה וכאב, ועזיבת שמחה ועצב קודמים, הוא נכנס ושהה בגְ'הָאנַה הרביעית הנטולת הנאה וכאב, ומטוהרת בקשב ובאיזון-מנטאלי.

לאחר מכן, יצא המלך מהאולם הגדול בעל הגג המשופע והלך אל האולם המוזהב בעל הגג המשופע, ושם, בעודו יושב בסיקול רגליים על הספה המוכספת, שהה בהתפרשות התודעה אל עבר רבע אחד, ואז לשני, לשלישי ולרביעי במחשבה של אהבה חסרת גבולות מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, עם תודעה מלאת אהבה, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא זדון או כעס. וכך עשה גם עם חמלה, שמחה לזולת ואיזון-מנטאלי.

שמונים וארבע אלפי הערים (caturāsīti nagarasahassādi)

מתוך שמונים וארבע אלפי הערים של המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, קוּסָאבַטִי בירתו הייתה הראשית. מתוך שמונים וארבע אלפי ארמונותיו, הארמון דְהַמַּה היה הראשי, מתוך שמונים וארבע אלפי חדריו, האולם הגדול בעל הגג המשופע היה הראשי. שמונים וארבע אלפי ספותיו היו עשויות זהב, כסף, שנהב, עץ אַלְגום, ומכוסות פרווה, צמר, עור אייל-קַדַלִי, עם כיסויי ראש, וכריות אדומות בשני הצדדים. מתוך שמונים וארבע אלפי פיליו המקושטים בעיטורי זהב, בכרזות זהב ומכוסים ברשתות זהב, אוּפּוֹסַטְהַה, פיל הזכר המלכותי היה הראשי. מתוך שמונים וארבע אלפי מרכבותיו, העטויות עורות-אריה, עורות-טיגריסים, עורות-נמרים, או בבדים כתומים, מקושטים בעיטורי זהב, בכרזות זהב ומכוסים ברשתות זהב, המרכבה וֵגַ'יַנְטַה הייתה הראשית. מתוך שמונים וארבע אלפי תכשיטיו, אבן-החן-הפלאית הייתה הראשית. מתוך שמונים וארבע אלפי נשותיו, המלכה סוּבְּהַדָּא הייתה הראשית. מתוך שמונים וארבע אלפי בעלי-הבית, בעל-הבית-הפלאי היה הראשי. מתוך שמונים וארבע מעובדיו מבני-הלוחמים, היועץ-הפלאי היה הראשי. לשמונים וארבע אלפי פרותיו היו רסנים מבד היוטה האיכותי ביותר ודליי-חלב מכסף. שמונים וארבע אלפי צרורות בגדיו היו מאריגי הפשתן, הכותנה, המשי והצמר האיכותיים ביותר. ושמונים וארבע אלפי נדבות-האורז שלו היו מוכנות לנתינה לנזקקים בוקר וערב.

ובאותה עת המתינו למלך מַהָאסוּדַסַּנַה שמונים וארבע אלף פילים בוקר וערב. והוא חשב לעצמו: 'שמונים וארבע אלפי פילים אלה ממתינים לי בוקר וערב. מה אם בתום כל מאה, ארבעים ושתיים אלף פילים ימתינו לי, וכך הלאה וכך הלאה?' והוא הורה ליועץ-הפלאי שלו בהתאם לכך, וכך נעשה.

המפגש עם המלכה סוּבְּהַדָּא (subhaddādeviupasaṅkamanaṁ)

ואַנַנְדַה, לאחר שנים רבות, לאחר שחלפו מאות ואלפי שנים רבות, המלכה סוּבְּהַדָּא חשבה: 'זה זמן רב שלא ראיתי את המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, מדוע שלא אלך לראותו?' ואמרה לנשותיה: 'בואו כעת, ריחצו את ראשיכן וליבשו בגדים נקיים. זה זמן רב שלא ראינו את המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. נלך לראותו."

"כן, הוד מלכותך", השיבו והתכוננו כפי שציוו עליהן, ואז שבו אל המלכה. והמלכה סוּבְּהַדָּא אמרה ליועץ-הפלאי: 'חבר יועץ, הכן את הצבא על ארבע חילותיו. זמן רב לא ראינו את המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. נלך לראותו."

"כן, הוד מלכותך", אמר היועץ-הפלאי, ולאחר שהכין את הצבא על ארבע חילותיו, דיווח למלכה: "כעת הזמן לעשות כרצון הוד מלכותך."

לאחר מכן הלכה המלכה סוּבְּהַדָּא עם הצבא על ארבע חילותיו ומלוותיה אל הארמון דְהַמַּה, ובהיכנסה, הלכה אל האולם הגדול בעל הגג המשופע ועמדה אל מול מפתן הדלת. והמלך מַהָאסוּדַסַּנַה, בחושבו: 'מה הרעש הגדול הזה, כהמון אדם?', יצא החוצה מהדלת וראה את המלכה נוטה לעבר הדלת ואז אמר: "הישארי שם, מלכה, אל נא תיכנסי!"

והמלך מַהָאסוּדַסַּנַה אמר לאיש אחד: "בחור, לך אל האולם הגדול בעל הגג המשופע, הוצא את ספת הזהב והנח אותה בין עצי הדקל המוזהבים."

"כן, אדוני", השיב האיש וכך עשה. לאחר מכן המלך מַהָאסוּדַסַּנַה סיגל את תנוחת-האריה על צידו הימני עם כף רגל אחת על השניה, בקשב ובהבנה מלאה.

והמלכה סוּבְּהַדָּא חשבה: 'מראהו של המלך מַהָאסוּדַסַּנַה זך, גוון עורו בהיר וצח, אבוי—אני מקווה שאינו מת!' ואז היא אמרה לו: "אדוני מתוך שמונים וארבע אלפי עיריך, קוּסָאבַטִי היא הראשית. הבע משאלה, הבע רצון לגור שם!… (כך היא הזכירה לו את כל אחזקותיו המלכותיות, כמו בפסקה 2.5 וניסתה לשכנע אותו להמשיך לחיות)."

לשמע הדברים אמר המלך מַהָאסוּדַסַּנַה למלכה: "זה זמן רב, מלכתי, שדיברת אלי במילים נעימות, מהנות ומושכות, אך כעת בפעם האחרונה הזו מילותייך היו לא נעימות, לא מהנות, לא מושכות עבורי."

"אדוני, אם כך, כיצד עלי לדבר איתך?"

"כך עלייך לדבר: 'כל הדברים הנעימים והמושכים נתונים לשינוי, להיעלמות, לתמורה. אדוני, אל נא תמות מלא ערגה. למות מלא ערגה זה דבר מכאיב וראוי לגנאי. מתוך שמונים וארבע אלפי עיריך, קוּסָאבַטִי היא הראשית: זנח את התשוקה, זנח את הערגה לגור בהן… מתוך שמונים וארבע אלפי ארמונותיך, ארמון הדְהַמַּה הוא הראשי: זנח את התשוקה, זנח את הערגה לגור בהם… (וכך הלאה בהתאם לפסקה 2.5)."

לשמע הדברים, זעקה המלכה סוּבְּהַדָּא ופרצה בבכי. ולאחר שמחתה את דמעותיה, אמרה: "אדוני, כל הדברים הנעימים והמושכים נתונים לשינוי, להיעלמות, לתמורה. אדוני, אל נא תמות מלא ערגה. למות מלא ערגה זה דבר מכאיב וראוי לגנאי…"

הלידה בעולם הבְּרַהְמָא (brahmalokūpagamaṁ)

זמן קצר לאחר מכן נפטר המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, וכשם שבעל-בית או בנו יחושו מנומנמים אחרי ארוחה טובה, כך הוא חש את התחושה של המיתה, והייתה לו לידה מוצלחת בעולם הבְּרַהְמָא.

שם המלך מַהָאסוּדַסַּנַה עסק בספורט נעורים במשך שמונים וארבע אלף שנה, במשך שמונים וארבע אלף שנה הוא כיהן במלכות משנה, במשך שמונים וארבע אלף שנה הוא מלך כמלך, ובמשך שמונים וארבע אלף שנה ככל האחרים, הוא חי חיים רוחניים בארמון הדְהַמַּה. ולאחר שתרגל את ארבע המשכנים הנשגבים, בהתפרקות הגוף, הוא נולד בעולם הבְּרַהְמָא.

כעת אַנַנְדַה, ייתכן ותחשוב שהמלך מַהָאסוּדַסַּנַה היה באותה העת מישהו אחר. אך אל לך לחשוב כך, כיוון שאני הוא שהייתי אז המלך מַהָאסוּדַסַּנַה. שמונים וארבע אלפי הערים הללו אשר קוּסָאבַטִי הייתה הראשית לה היו שלי… שמונים וארבע אלפי נדבות-האורז… היו שלי.

ומתוך שמונים וארבע אלפי הערים האלה, התגוררתי רק באחת, קוּסָאבַטִי… מתוך שמונים וארבע אלפי הנשים שהיו לי, רק אחת דאגה לי, והיא נקראה קְהַטִּיָאנִי או וֶלָאמִיקָאנִי. מתוך שמונים וארבע אלפי צרורות האריגים, לבשתי רק אחד… מתוך שמונים וארבע נדבות-האורז שהיו הייתה רק מידה אחת מובחרת של קארי שאכלתי.

ראה אַנַנְדַה, כיצד כל המצבים המותנים הללו של העבר נעלמו והשתנו! כך, אַנַנְדַה, מצבים מותנים הם ארעיים, חסרי יציבות, אין הם יכולים לספק לנו כל נוחיות, ומאחר שכך הוא המצב, אַנַנְדַה, אל לנו לשמוח במצבים מותנים, עלינו להפסיק למצוא בהם עניין, ולהשתחרר מהם.

שש פעמים, אַנַנְדַה אני זוכר שפטרתי את הגוף במקום הזה, ובפעם השביעית והאחרונה פטרתי אותו כשליט, מלך מניע-גלגל, צדיק והוגן בחוקיו, כובש ארבע כנפות תבל, אשר כונן את בטחון ממלכתו, והיה בעל שבעת האוצרות. אך אַנַנְדַה, אינני רואה אף מקום בעולם הזה על הדֶווֹת והבְּרַהְמוֹת שבו, או בדור הזה עם הפרושים והברהמינים, נסיכים ואנשים, בו הטַטְהָאגַטַה בפעם השמינית יפטור את הגוף.

כך אמר הבּוּדְּהַה. ולאחר מכן הוסיף המורה:

ארעיים הם כל הדברים המותנים,
נוטים להופיע ולהעלם.
לאחר שהופיעו, הם נהרסים.
חדלונם הוא הברכה האמיתית.

The Long Discourses

|_II. The Great Chapter

DN17. השיחה על מַהָאסוּדַסַּנַה

Translations [19]

English

繁體字

日本語

Deutsch

Italiano

Português

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference