יעדם של בני נָאדִיקָא (nātikiyādibyākaraṇaṁ)

כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה בבית הלְבְנִים אשר בנָאדִיקָא. באותה עת סיפר הבּוּדְּהַה על הלידות מחדש של תומכים שונים בחלקים שונים של הארץ אשר נפטרו ומתו: בני קָאסִי ובני קוֹסַלַה, בני וַגִּ'יאַה ובני מַלַּה, בני צֶ'טִי ובני וַמְסַה, בני קוּרוּ ובני פַּנְצָ'אלַה, בני מַצְּ'הַה ובני סוּרַסֶנַה, באומרו: "זה נולד מחדש כאן, וההוא נולד מחדש שם." יותר מחמישים תומכים בני הנָאדִיקָא, אשר זנחו את חמשת הכבלים הנמוכים, נולדו ספונטנית ויגשימו נִיבָּאנַה מבלי לשוב לעולם הזה. יותר מתשעים מהם, לאחר שזנחו את שלושת הכבלים והחלישו חמדנות שנאה ואשליה, הפכו ל'חוזרים-פעם-אחת', אשר ישובו לעולם הזה פעם אחת נוספת ואז ישימו קץ לסבל. ויותר מחמש מאות, לאחר שזנחו שלושה כבלים, הפכו ל'נכנסים-לזרם', שאינם יכולים ליפול לעולמות הצער, מובטחים לנִיבָּאנַה.

השמועה הזו הגיעה אל אוזניהם של התומכים בנָאדִיקָא, והם היו מרוצים, שמחים ומלאי אושר לשמוע את דבריו של הבּוּדְּהַה.

הערתו של אַנַנְדַה (ānandaparikathā)

המכובד אַנַנְדַה שמע את דיווחיו של הבּוּדְּהַה ואת שמחתם של בני הנָאדִיקָא.

וחשב לעצמו: 'היו גם תלמידים ותיקים מבני מַגַדְהַה שמתו. ואכן גם הם היו תומכים מסורים של הבּוּדְּהַה, הדְהַמַּה והסַנְגְהַה, אשר שמרו על כללי המוסר בשלמות. הבּוּדְּהַה לא הכריז על יעדיהם. טוב יהיה להכריז על כך, הדבר יעצים את אמונם של ההמונים וכך יזכו ללידה טובה.

כעת, המלך סֵנִייַה בִּימְבִּיסָארַה של מַגַדְהַה היה מלך צדיק ושומר חוק, ידיד הברהמינים, בעלי-בית, יושבי ערים וכפרים, כך שתהילתו ידועה בכל העולם: 'מלכנו הצדיק, אשר העניק לנו אושר רב, כעת מת. חיינו היו קלים תחת שלטון חוק הצדק שהנהיג, והוא היה מסור לבּוּדְּהַה, לדְהַמַּה ולסַנְגְהַה, ושמר על כללי המוסר בשלמות.' כך אנשים אמרו: 'המלך בִּימְבִּיסָארַה, אשר שיבח את הבּוּדְּהַה עד יום מותו, מת כעת!' והבּוּדְּהַה לא הכריז על יעד לידתו, ויהיה זה טוב להכריז על כך… מלבד זאת, היה זה בארץ מַגַדְהַה בה הבּוּדְּהַה הגשים התעוררות. מאחר שהמכובד הגשים התעוררות במַגַדְהַה, מדוע אין הוא מכריז על יעדי הלידה של אלה אשר מתו שם? כיוון שאם המכובד לא יכריז על כך הדבר יגרום צער רב לבני מַגַדְהַה. מאחר שאלה הם פני הדברים, מדוע שהבּוּדְּהַה לא יכריז על כך?'

ולאחר שהרהר כך בבדידות בשמם של תומכי בני מַגַדְהַה, המכובד אַנַנְדַה השכים קום עם עלות השחר, הלך אל הבּוּדְּהַה וקד בפניו. ולאחר שהתיישב במקום ראוי, אמר: "אדוני, שמעתי את שהוכרז בעניין תושבי נָאדִיקָא… (המשך כמו בפסקאות 1–2).

כל אלה היו מסורים לבּוּדְּהַה, לדְהַמַּה ולסַנְגְהַה, והם שמרו על כללי המוסר בשלמות. והמכובד לא הכריז על יעדי הלידה שלהם… (המשך כמו בפסקה 4). מדוע המכובד לא מכריז על כך?" ולאחר שאמר זאת לבּוּדְּהַה בשמם של תומכי בני מַגַדְהַה, הוא קם ממושבו, קד בפני הבּוּדְּהַה, ועזב תוך שהוא שומר את צידו הימיני כלפיו.

מייד לאחר שאַנַנְדַה הלך, לקח הבּוּדְּהַה את גלימתו קערתו, ויצא אל נָאדִיקָא לסבב נדבות. מאוחר יותר, עם חזרתו, ולאחר שסיים את ארוחתו, הלך אל בית הלבנים ולאחר שרחץ את כפות רגליו, נכנס פנימה, ואז, לאחר שהרהר, שקל ונתן את דעתו המלאה לשאלת תומכי בני מַגַדְהַה, התיישב על המושב המוכן, ואמר: "אני אדע את יעדיהם וגורלותיהם העתידיים, יהיו אשר יהיו." ואז הוא תפס בתודעתו את יעדו וגורלו של כל אחד מהם. ובערב, לאחר שסיים את ההתבודדות המדיטטיבית, יצא הבּוּדְּהַה מבית הלבנים והתיישב במושב המוכן בצל מגוריו.

אז הגיע המכובד אַנַנְדַה, קד בפניו, התיישב במקום ראוי, ואמר: "אדוני, ארשת פניו של המכובד בהירה וזוהרת, ומראה שתודעתו של המכובד שלווה. האם המכובד מסופק עם לינת היום?"

"אַנַנְדַה, לאחר שדיברתי עימי אודות תומכי בני מַגַדְהַה, לקחתי את גלימתי וקערתי ויצאתי אל נָאדִיקָא לסבב נדבות. לאחר מכן… הלכתי אל בית הלבנים והרהרתי בשאלת תומכי בני מַגַדְהַה… וכך תפסתי בתודעתי את יעדיהם וגורליהם של כל אחד מהם.

היַקְהַה גַ'נַבַסַבְּהה (janavasabhayakkho)

אז נשמעה קריאתו של יַקְהַה אשר חלף שם: 'אני הוא גַ'נַבַסַבְּהה, אדוני! אני הוא גַ'נַבַסַבְּהה, הוא שכך-הלך!' אם כך, אַנַנְדַה, האם אתה מכיר מישהו אשר קודם לכן נקרא בשם גַ'נַבַסַבְּהה?"

"אני חייב להודות שמעולם לא שמעתי שם שכזה, ועדיין לשמע השם 'גַ'נַבַסַבְּהַה' שערותיי סמרו, וחשבתי: 'הוא ששמו גַ'נַבַסַבְּהה לא ייתכן שיהיה יַקְהַה מדרג נמוך!'"

"אַנַנְדַה, מייד לאחר ששמעתי את הקול הזה, הופיע היַקְהַה בפני בחיזיון שמימי, וקרא בשנית: 'אני הוא בִּימְבִּיסָארַה, אדוני! אני הוא בִּימְבִּיסָארַה, הוא שכך-הלך! כעת נולדתי בפעם השביעית לתוך פמליתו של האדון וֶסַּבַנַה. כך לאחר שמתתי כמלך של בני-אדם, כעת בין הישויות השמימיות, הפכתי למלך של ישויות לא-אנושיות.

שבעה חיים כאן ושבעה שם, ארבע עשר לידות,
זהו סכום תקופות החיים בהם אני יכול להזכר.

זה זמן רב, אדוני, שידעתי עצמי פטור מעולמות הצער, ועתה עלתה בי התשוקה להיות חוזר-פעם-אחת.' ואני אמרתי: 'זה מדהים, זה מפליא שהיַקְהַה המכובד גַ'נַבַסַבְּהה אומר זאת. על בסיס מה הוא יודע הישג אצילי ומיוחד שכזה?'

'לא אחרת, אדוני, לא אחרת, הוא שכך-הלך, אלא מתוך הלימוד שלך ממש! מהתקופה בה הפכתי מחוייב לחלוטין ורכשתי אמון מושלם, מאז והלאה, אדוני, זה זמן רב, שידעתי עצמי פטור מעולמות הצער, והתשוקה עלתה בי להיות חוזר-פעם-אחת. וכאן, אדוני, לאחר שנשלחתי על ידי המלך וֶסַּבַנַה אל המלך וִירוּלְהַה בעניין מסויים, ראיתי את האדון נכנס אל בית הלבנים ומתיישב ומהרהר בשאלת תומכי בני מַגַדְהַה… ומאחר שרק שמעתי לפני כן את המלך וֶסַּבַנַה מכריז לאסיפתו מה היו יעדיהם של אנשים אלו, אין זה פלא שחשבתי: 'אלך לראות את המכובד ואדווח לו על הדבר.' ואלה שתי הסיבות לשמם הגעתי לראות את המכובד.

אסיפת הישויות השמימיות (devasabhā)

אדוני, בימים עברו, לפני זמן רב, ביום-הצום של החמישה-עשר בתחילת תקופת הגשמים, בליל ירח מלא כל ישויות השלושים ושלוש ישבו באולם סוּדְהַמָּא—אסיפה גדולה של ישויות שמימיות, וארבעת המלכים האדירים מארבעת קצוות עולם היו שם. היה שם המלך האדיר דְהַטַרַטְּהַה מהמזרח בראש נתיניו, כשפניו פונים מערבה, המלך האדיר וִירוּלְהַקַה מהדרום בראש נתיניו, כשפניו פונים צפונה, המלך האדיר וִירוּפַּקְּהַה מהמערב בראש נתיניו, כשפניו פונים מזרחה, והמלך האדיר וֶסַּבַנַה מהצפון בראש נתיניו, כשפניו פונים דרומה.

באירועים כאלה זהו הסדר בו הם יושבים, ואחריהם נמצאים מושבינו. והישויות הללו שחיו את החיים הרוחניים תחת הבּוּדְּהַה, הופיעו לא מזמן בעולם השמימי של השלושים ושלוש, נעלים על הדֶווֹת האחרות בבהירות זוהרן והדרן. ומסיבה זו ישויות השלושים ושלוש היו מרוצות, מאושרות, מלאות הנאה ושמחה, באומרן: 'קהל הדֶווֹת גדל, קהל האַסוּרַה מצטמטם!'

ואז, אדוני, סַקַּה, שליט הישויות, בראותו את הנאתן של השלושים ושלוש, יצא בקריאת פיוטי השמחה האלה:

'ישויות השלושים ושלוש עולזות, וכך גם מנהיגן,
מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה,
בראותן דֶווֹת חדשות מגיעות, חסרות דופי ומרהיבות
אשר הובילו חיים רוחניים, וכעת זוכות ללידה טובה.
עולות על כל האחרות בבהירות זוהרן והדרן,
תלמידיו של החכם הגדול יוצאי דופן הם.
בראותן כל זאת, השלושים ושלוש עולזות, וכך גם מנהיגן,
מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה.'

ובראותן כל זאת, ישויות השלושים ושלוש עלזו עוד יותר, ואמרו: 'קהל הדֶווֹת גדל, קהל האסורה מצטמצם!'.

לאחר מכן הן נועצו ובחנו יחדיו את העניין לשמו התכנסו באולם סוּדְהַמָּא, ארבעת המלכים האדירים קיבלו עצות והבהרות בעניין זה בעוד הם עומדים ללא ניע לצד מושבם.

המלכים, בקבלם את ההנחיות, שמו לב היטב לדברים
שנאמרו, בעומדם רגועים ושלווים, לצד מושבם.

אז, אדוני, זוהר מרהיב הבהיק מכיוון צפון, ונראה פאר אדיר יותר מבוהק הישויות השמימיות. וסַקַּה אמר לישויות השלושים ושלוש: 'רבותיי, כאשר הסימנים האלה נצפים, אור כזה נראה וזוהר כזה מבהיק, אז בְּרַהְמָא יופיע. ההופעה של זוהר שכזה היא הסימן הראשון להתגלמות קרבתו של בְּרַהְמָא.

כאשר הם רואים את הסימנים האלה, בְּרַהְמָא יופיע בקרוב.
זהו האות של בְּרַהְמָא, זוהר עצום ואדיר.

נאומו של סַנַנְקוּמָארַה (sanaṅkumārakathā)

לאחר מכן ישויות השלושים ושלוש התיישבו כל אחת במקומה המתאים, ואמרו: 'הבה נגלה מה יצא מהזוהר הזה, ולאחר שנגלה מה מהותו, נלך אליו.' וכך גם אמרו ארבעת המלכים האדירים ביושבם במקומם. כך כולם הסכימו.

אדוני, כאשר הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה מופיע בפני ישויות השלושים ושלוש, הוא מופיע בדמות גסה יותר, כיוון שדמותו הטבעית אינה כזו שנתפסת בעיניהם. כאשר הוא מופיע בפני ישויות השלושים ושלוש, הוא עולה על הדֶווֹת האחרות בזוהרן והדרן, בדיוק כפי שדמות עשויה זהב עולה על דמות אנושית. ואדוני, כאשר הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה הופיע בפני ישויות השלושים ושלוש, אף לא אחת מהן קדה בפניו, או קמה בפניו, או הציעה לו מקום לשבת. כולן ישבו בדממה בכפות ידיים צמודות, ובסיקול רגליים, חושבות שישב על מושב הישות הזו ממנה הוא רוצה דבר מה. והיא אשר על מושבה יושב הבְּרַהְמָא, נרגשת ומאושרת כמלך בן-לוחמים משוח היטב בטקס המלכתו.

אז, אדוני, הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה, לאחר שקיבל דמות גסה יותר, הופיע בפני ישויות השלושים ושלוש בדמותו של הצעיר פַּנְצַ'סִיקְהַה. ובהתרוממו באוויר, הוא הופיע מרחף בסיקול רגליים, בדיוק כפי שאדם חזק ישב על גבי מושב יציב או על האדמה. וכאשר ראה את הנאתן של ישויות השלושים ושלוש, הוא יצא בקריאת פיוטים אלה של שמחה:

'ישויות השלושים ושלוש עולזות, וכך גם מנהיגן,
מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה,
בראותן דֶווֹת חדשות מגיעות, חסרות דופי ומרהיבות
אשר הובילו חיים רוחניים, וכעת זוכות ללידה טובה.
עולות על כל האחרות בבהירות זוהרן והדרן,
תלמידיו של החכם הגדול יוצאי דופן הם.
בראותן כל זאת, השלושים ושלוש עולזות, וכך גם מנהיגן,
מהללות את הטַטְהָאגַטַה ואת אמת הדְהַמַּה.'

כעת, באשר לעניין נאומו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה, ולאופן דבריו, קולו היה בעל שמונה איכויות: הוא היה מובחן, ברור, נעים, מושך, תמציתי, תכליתי, עמוק ומהדהד. וכאשר דיבר בקול זה אל האסיפה, קולו לא נשמע מעבר לכך. כל מי שיש לו קול שכזה נאמר עליו שיש לו את קולו של בְּרַהְמָא.

ובְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה, בהכפילו את צורתו בשלושים-ושלוש, התיישב בסיקול רגליים על כל אחד מהמושבים של השלושים ושלוש, ואמר: 'מה חושבים רבותיי השלושים ושלוש? מאחר שהמכובד, מתוך חמלה לעולם ולמען רווחתם ואושרם של רבים, פעל לתועלתם של ישויות ובני-האדם, יהיו אשר יהיו אלה שישימו את מבטחם בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה ובסַנְגְהַה וישמרו על כללי המוסר, לאחר מותם והתפרקות הגוף, יופיעו בחברת הישויות פַּרַנִימִּיטַה-וַסַבַטּי, או הישויות נִימָאנַרַטִּי, או ישויות הטוּסִיטַה, או ישויות היָאמַה, או בפמלייתן של ישויות השלושים ושלוש, או של ארבעת המלכים האדירים—או לכל הפחות בחברת הגַנְדְהַבּוֹת.

זה היה משא דבריו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה. וכל אחת מהישויות הגבוהות אליה דיבר חשבה לעצמה: 'הוא יושב במושבי, הוא מדבר אלי בלבד.'

כל הדמויות שנלבשו דיברו בקול אחד,
ולאחר שסיימו לדבר, כולם דממו בבת אחת.
כך השלושים ושלוש ומנהיגן,
כל אחת מהן חשבה: 'הוא מדבר אלי בלבד.'

לאחר מכן הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה לבש דמות אחת, התיישב במושבו של סַקַּה ופנה אליהם:

פיתוח הנתיבים לעוצמה (bhāvitaiddhipādo)

'מה חושבים רבותי השלושים ושלוש? המכובד הזה, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, יודע ורואה את ארבעת הנתיבים לעוצמה, כיצד לפתח אותם, להשלים ולתרגל אותם. מהם הארבעה? הנה נזיר מפתח ריכוז של כוונה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של אנרגיה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של הכרה המלווה במאמץ של רצון, וריכוז של חקירה המלווה במאמץ של רצון. אלה הם ארבעת הנתיבים לעוצמה… וכל הפרושים או הברהמינים אשר בעבר מימשו כוחות מעין אלה בדרכים שונות, כולם פיתחו ותרגלו רבות את ארבעת הנתיבים הללו, וכך גם לגבי כל מי שבעתיד, או בהווה מפתח כוחות מעין אלו. האם רבותיי השלושים ושלוש מבחינים בי בעוצמות מעין אלו?'

'כן, בְּרַהְמָא.'

'אכן, גם אני פיתחתי ותירגלתי רבות את ארבעת הנתיבים.'

זה היה משא דבריו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה. והוא המשיך כך:

שלושת האופנים להשגת ראייה (tividho okāsādhigamo)

'מה חושבים רבותיי השלושים ושלוש? היו שלושה אופנים להשגת ראייה ולהשגת הנאה אשר הוכרזו על ידי המכובד, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, אשר יודע ורואה. מה הם השלושה? במקרה הראשון מישהו חי עם תאוות-חושים, עם גורמים מזיקים. קורה מקרה בו הוא שומע את הדְהַמַּה האצילית, והוא מקשיב בתשומת לב ומתרגל בהתאם לכך. וכתוצאה מתרגול זה הוא מתחיל לחיות מנותק מתאוות חושים וגורמים מזיקים אלו. כתוצאה מהינתקות זו, מופיעה בו הנאה, ואף יותר מכך, שמחה. כפי שתענוג גורם להנאה, כך מתוך הנאה הוא חווה שמחה.

במקרה השני ישנו יצור-חי כלשהו בו התגובות הגסות של גוף, דיבור ומחשבה אינן שקטות. קורה מקרה בו הוא שומע את הדְהַמַּה האצילית והוא מקשיב בתשומת לב ומתרגל בהתאם לכך. וכתוצאה מתרגול זה התגובות הגסות של גוף, דיבור ומחשבה מושקטות. וכתוצאה מהשקטה זו, מופיעה בו הנאה, ואף יותר יותר מכך, שמחה. כפי שתענוג גורם להנאה, כך מתוך הנאה הוא חווה שמחה.

במקרה השלישי ישנו אדם אשר באמת לא יודע מה טוב ומה רע, מה ראוי לגנאי ומה אינו ראוי לגנאי, מה יש לתרגל ומה אין לתרגל, מה שפל ומה אצילי, מה דוחה, חסר-דופי, או מעורב באיכויותיו. קורה מקרה בו הוא שומע את הדְהַמַּה האצילית והוא מקשיב בתשומת לב ומתרגל בהתאם לכך. כתוצאה מכך, הוא מבין באמת מה טוב ומה רע, מה ראוי לגנאי ומה אינו ראוי לגנאי, מה יש לתרגל ומה לא ראוי לתרגל, מה שפל ומה אצילי, מה דוחה, חסר-דופי, או מעורב באיכויותיו. ובו אשר יודע ורואה כך, הבורות מתפוגגת ומופיעה ידיעה. עם התפוגגות הבורות והופעת ידיעה, מופיעה בו הנאה ויותר מכך, שמחה. כפי שתענוג גורם להנאה, כך מתוך הנאה הוא חווה שמחה. אלה שלושת האופנים להשגת ראייה ולהשגת נעימות שהוכרזו על ידי המכובד, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, אשר יודע ורואה.'

זה היה משא דבריו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה. והוא המשיך כך:

פיתוח קשב מארבע בחינות (catusatipaṭṭhānaṁ)

'מה חושבים רבותי השלושים ושלוש? כיצד המכובד אשר יודע ורואה הסביר היטב את ארבע הבחינות לפיתוח קשב להשגת הטוב, מה הן?

הנה נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. כאשר הוא כך מתרגל התבוננות בגופו כגוף, הוא הופך מרוכז לחלוטין ושליו לחלוטין. בהיותו כך רגוע ושליו, הוא משיג ידיעה וראייה חיצונית בגופם של אחרים. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. כאשר הוא כך מתרגל התבוננות בהרגשותיו כהרגשות, הוא הופך מרוכז לחלוטין ושליו לחלוטין. בהיותו כך רגוע ושליו, הוא משיג ידיעה וראייה חיצונית בהרגשות של אחרים. הוא מתבונן בתודעתו כתודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. כאשר הוא כך מתרגל התבוננות בתודעתו כתודעה, הוא הופך מרוכז לחלוטין ושליו לחלוטין. בהיותו כך רגוע ושליו, הוא משיג ידיעה וראייה חיצונית בתודעות של אחרים. הוא מתבונן בתכני-תודעה כתכני-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. כאשר הוא כך מתרגל התבוננות בתכני תודעתו כתכני-תודעה, הוא הופך מרוכז לחלוטין ושליו לחלוטין. בהיותו כך רגוע ושליו, הוא משיג ידיעה וראייה חיצונית בתכני-תודעה של אחרים. אלה הם ארבעת הבחינות לפיתוח קשב אשר הוסברו היטב על ידי הבּוּדְּהַה המכובד, אשר יודע ורואה, להשגת הטוב.

זה היה משא דבריו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה. והוא המשיך כך:

שבעת הצרכים לריכוז (satta samādhiparikkhārā)

'מה חושבים רבותי השלושים ושלוש? כיצד המכובד אשר יודע ורואה הסביר את שבעת הצרכים לריכוז, לפיתוח ריכוז מושלם, והשלמת הריכוז, אילו שבעה? הם השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון. אחדות התודעה הנוצרת כתוצאה משבעת גורמים אלה מכונה ריכוז אצילי נכון עם בסיסיו וצרכיו. מהשקפה נכונה נוצרת כוונה נכונה, מכוונה נכונה נוצר דיבור נכון, מדיבור נכון נוצרת פעולה נכונה, מפעולה נכונה נוצר עיסוק נכון, מעיסוק נכון נוצר מאמץ נכון, ממאמץ נכון נוצר קשב נכון, מקשב נכון נוצר ריכוז נכון, מריכוז נכון נוצרת ידיעה נכונה, מידיעה נכונה נוצר שחרור נכון. אם מישהו היה מכריז נכונה: 'הדְהַמַּה מוצגת כראוי על ידי הבּוּדְּהַה, לראותה כאן ועכשיו, אל-זמנית, מזמינה לבוא ולראות, מובילה פנימה, להבנה על ידי החכם בעצמו.' והיה אומר: 'דלתות האלמוות פתוחות!', הוא היה אומר זאת בתואם עם האמת הגבוהה ביותר. כיוון שאכן הדְהַמַּה מוצגת כראוי על ידי הבּוּדְּהַה, לראותה כאן ועכשיו, אל-זמנית, מזמינה לבוא ולראות, מובילה פנימה, להבנה על ידי החכם בעצמו, וכן דלתות האלמוות פתוחות.

אלה שיש להם אמון בלתי מעורער בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה ובסַנְגְהַה, והם בעלי התנהגות מוסרית משביעת רצון לאציליים, היצורים האלה אשר הופיעו כאן בהסתמך על תרגול-הדְהַמַּה שלהם, מסתכמים ביותר מאלפיים וארבע מאות תומכים בני מַגַדְהַה שנפטרו, ולאחר שהוכחדו בהם שלושה כבלים הם הפכו לנכנסים-לזרם, חסרי יכולת ליפול לעולמות הצער ומובטחים להתעוררות, ואכן ישנם כאן גם אלה החוזרים-פעם-אחת.

אך אכן, על הגזע האחר,
בעל סגולה גדולה יותר,
אותו עדיין תודעתי
כלל אינה יכולה לאמוד לא אדבר,
מחשש שאומר דבר שקר.

זה היה משא דבריו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה. ובהקשר לכך הרהר המלך האדיר וֶסַּבַנַה במחשבתו: 'זה מדהים, זה נפלא, שמופיע מורה כה מהולל, שתהיה כזו הכרזה נהדרת של דְהַמַּה, ושיוצגו דרכים כאלה נהדרות אל הנשגב!' והבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה קרא את מחשבותיו של המלך וֶסַּבַנַה ואמר לו: 'מה דעתך, המלך וֶסַּבַנַה? היה מורה כזה מהולל בעבר, וכזו הכרזה וכאלה דרכים הוצגו, וכך גם יהיה שוב בעתיד.'"

זה היה משא הכרזתו של הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה לישויות השלושים ושלוש. והמלך האדיר וֶסַּבַנַה, לאחר ששמע וקיבל זאת באופן אישי, העביר את הדברים לתומכיו.

והיַקְהַה גַ'נַבַסַבְּהה, לאחר ששמע זאת עצמו וגם הגיע לכך באמצעות תובנת-העל האישית שלו, העביר זאת למכובד אַנַנְדַה, שבתורו העביר זאת לנזירים ולנזירות, לתומכים ולתומכות בעלי-הבית.'"

וכך החיים הרוחניים הוברקו היטב, שיגשגו והופצו במרחבים כאשר הוצגו לבני האדם.

The Long Discourses

|_II. The Great Chapter

DN18. השיחה עם גַ'נַבַסַבְּהַה

Translations [19]

English

繁體字

日本語

Deutsch

Italiano

Português

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Translations [19]

English

繁體字

日本語

Deutsch

Italiano

Português

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Commentaries [0]