כך שמעתי. פעם נדד המכובד קוּמָארַה-קַסַּפַּה סביב קוֹסַלַה עם קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים, והגיע לעיירה בשם סֶטַבְיָא. שם נשאר להתגורר מצפון לסֶטַבְיָא ביער סִימְסַפָּא. באותה העת התגורר הנסיך פָּאיָאסִי בסֶטַבְיָא, מקום מאוכלס בצפיפות, עשיר בצמחייה, עצים, מים ותירס, אשר הוענק לו על ידי פַּסֵנַדִי מלך קוֹסַלַה, כמתנה מלכותית הנושאת סמכות מלכותית.

סיפורו של הנסיך פָּאיָאסִי (pāyāsirājaññavatthu)

והנסיך פָּאיָאסִי פיתח את המחשבה הרעה הבאה: 'אין עולם הבא, אין יצורים חיים הנולדים ספונטנית, אין פירות או תוצאות למעשים טובים או רעים.' באותה העת הברהמינים ובעלי הבית של סֶטַבְיָא שמעו את החדשות: 'הפרוש קוּמָארַה-קַסַּפַּה נודד סביב קוֹסַלַה עם קבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים. הוא הגיע לסֶטַבְיָא ונשאר להתגורר מצפון לסֶטַבְיָא ביער סִימְסַפָּא. ובנוגע למכובד קַסַּפַּה נפוצו דיווחים טובים: הוא מלומד, בעל ניסיון, חכם, מעודכן, נואם מוכשר, בעל יכולת לתת תשובות טובות, מכובד, אַרַהַנְט. וטוב לראות אַרַהַנְטים כאלה.' וכך הברהמינים ובעלי-הבית של סֶטַבְיָא, יצאו דרך השער הצפוני של העיירה סֶטַבְיָא בקהל גדול אל עבר יער סִימְסַפָּא.

באותה העת, הנסיך פָּאיָאסִי יצא לבלות את מנוחת הצהריים במרפסתו. בראותו את כל הברהמינים ובעלי-הבית עושים את דרכם אל יער סִימְסַפָּא, הוא שאל את עוזרו לסיבה לכך. ועוזרו אמר לו: "זהו הפרוש קוּמָארַה-קַסַּפַּה, תלמידו של הפרוש גוֹטַמַה… ובנוגע אליו נפוצו דיווחים טובים… זו הסיבה שהם הולכים לראותו."

"אם כך, עוזרי, לך אל הברהמינים ובעלי-הבית של סֶטַבְיָא ואמור להם: 'רבותיי, הנסיך פָּאיָאסִי אומר: אנא המתינו, הנסיך יגיע לראות את הפרוש קוּמָארַה-קַסַּפַּה.' הפרוש קוּמָארַה-קַסַּפַּה כבר לימד את הברהמינים ובעלי-הבית של סֶטַבְיָא השוטים וחסרי הניסיון האלה שיש עולם הבא, שיש יצורים שנולדים מחדש ספונטנית, ושיש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים. אך הדברים האלה כלל לא קיימים."

"כן, אדוני", השיב העוזר, והעביר את ההודעה.

לאחר מכן, הנזיר פָּאיָאסִי, מלווה בברהמינים ובבעלי-הבית של סֶטַבְיָא, הלך אל יער סִימְסַפָּא, היכן שהמכובד קוּמָארַה-קַסַּפַּה היה, ולאחר שהחליף ברכות נימוסין עם המכובד קוּמָארַה-קַסַּפַּה, התיישב במקום ראוי. כמה מהברהמינים ובעלי-הבית קדו בפני המכובד קוּמָארַה-קַסַּפַּה ואז התיישבו במקום ראוי, בעוד שקודם לכן חלקם החליפו עימו ברכות נימוסין, חלקם קדו לפניו בכפות ידיים צמודות, חלקם הכריזו את שמם ושם השבט שלהם, וחלקם התיישבו בדממה במקום ראוי.

ההשקפה הניהיליסטית (natthikavādo)

אז אמר הנסיך פָּאיָאסִי למכובד קוּמָארַה-קַסַּפַּה: "קַסַּפַּה המכובד, אני מאמין בהשקפה הזו: אין עולם הבא, אין יצורים שנולדים מחדש ספונטנית, ואין פירות או תוצאות למעשים טובים ורעים."

"ובכן, נסיך, מעולם לא ראיתי או שמעתי כזו אמונה או השקפה כפי שאתה מצהיר: 'אין עולם הבא, אין יצורים שנולדים מחדש ספונטנית, ואין פירות או תוצאות למעשים טובים ורעים.'

המשל על השמש והירח (candimasūriyaupamā)

לכן, נסיך, אני אתשאל אותך בעניין הזה, ואתה ענה כפי שאתה מוצא לנכון. מה דעתך, נסיך? האם השמש והירח הם בעולם הזה או באחר, האם הם שמימיים או ארציים?"

"קַסַּפַּה המכובד, הם בעולם אחר והם שמימיים, הם אינם ארציים."

"באותו אופן, נסיך, עליך לקבל: 'יש עולם הבא, יש יצורים שנולדים מחדש ספונטנית, יש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים.'"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא, אין יצורים שנולדים מחדש ספונטנית ואין פירות או תוצאות למעשים טובים ורעים."

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"קַסַּפַּה המכובד, יש לי חברים, עמיתים, וקרובי-דם, אשר לוקחים חיים, לוקחים מה שלא ניתן, מבצעים פגיעה מינית, משקרים, משתמשים בשפה גסה, פוגעת וקלת דעת, והם חמדנים, מלאי שנאה ובעלי השקפות שגויות. בסופו של דבר הם חולים, סובלים וגוססים. וכאשר אני בטוח שלא יבריאו, אני אומר להם: 'יש פרושים וברהמינים מסויימים אשר מאמינים ומכריזים שאלו אשר לוקחים חיים, לוקחים מה שלא ניתן, מבצעים פגיעה מינית, משקרים, משתמשים בשפה גסה, פוגעת וקלת דעת, והם חמדנים, מלאי שנאה ובעלי השקפות שגויות, לאחר המוות, עם התפרקות הגוף, יוולדו בעולם של יגון, מקום רע, מקום של עונש, בגיהינום. כעת, אתם ביצעתם את הדברים האלה ואם מה שהפרושים והברהמינים האלה אומרים נכון, אתם תגיעו לשם. כעת, אם לאחר המוות תגיעו לעולם של יגון, מקום רע, מקום של עונש, גיהינום, בואו ואימרו לי שיש עולם הבא, שיש יצורים הנולדים ספונטנית, שיש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים. אתם, רבותיי, אמינים ומהימנים, ומה שאתם ראיתם יהיה כאילו אני ראיתי בעצמי, וכך יהיה.' אך למרות שהסכימו, הם לא באו לספר לי, ולא שלחו אף שליח. זו הסיבה, קַסַּפַּה המכובד, שאני מאמין: 'שאין עולם הבא, אין יצורים שנולדים ספונטנית, אין פירות או תוצאות למעשים טובים או רעים.'"

המשל על הגנב (coraupamā)

"בעניין זה אני אתשאל אותך, ואתה ענה כפי שאתה מוצא לנכון. מה דעתך, נסיך? נניח שהיו מביאים בפניך גנב, אשר נתפס בעת מעשה והיו אומרים: 'אדוני, האיש הזה הוא גנב שנתפס בשעת מעשה. דון אותו לאיזה עונש שתרצה.' וייתכן והיית אומר: 'קישרו היטב את זרועותיו של האיש הזה הדוק מאחורי גבו עם חבל חזק, גלחו את ראשו היטב, והובילו אותו לצלילי תופים רמים, ברחובות ובכיכרות החוצה דרך השער הדרומי, ושם עירפו את ראשו.' והם יאמרו: 'טוב מאוד!' בהסכמה, ולאחר מכן ייתכן ויקשרו היטב את זרועותיו של האיש הזה הדוק מאחורי גבו עם חבל חזק, יגלחו את ראשו היטב, ויובילו אותו לצלילי תופים רמים ברחובות ובכיכרות החוצה דרך השער הדרומי, ושם יערפו את ראשו. כעת, אם הגנב הזה היה אומר למוציאים להורג: 'מוציאים להורג יקרים, בעיר או בכפר הזה יש לי חברים, עמיתים וקרובי-דם, אנא המתינו עד שאבקר אותם', האם ימלאו את משאלתו? או האם הם פשוט יערפו את ראשו של הגנב הפטפטן?"

"משאלתו לא תתמלא, קַסַּפַּה המכובד, הם פשוט יערפו את ראשו."

"כך, נסיך, הגנב הזה אפילו לא יכול לגרום למוציאיו להורג האנושיים להמתין בזמן שהוא יבקר את חבריו וקרוביו. אז כיצד חבריך, עמיתיך, וקרובי-דמך אשר ביצעו את כל המעשים הרעים האלה, ואשר מתו והגיעו לעולם של יגון, יוכלו לגבור על שומרי הגיהינום, באומרם: 'שומרי גיהנום יקרים, אנא המתינו בזמן שנדווח לנסיך פָּאיָאסִי שיש עולם הבא, יש יצורים שנולדים ספונטנית, ויש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים'? באותו אופן נסיך, עליך לקבל: 'יש עולם הבא, יש יצורים שנולדים מחדש ספונטנית, יש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים."

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב 'שאין עולם הבא, אין יצורים שנולדים ספונטנית, אין פירות או תוצאות למעשים טובים או רעים."

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"קַסַּפַּה המכובד, יש לי חברים, עמיתים, וקרובי-דם, אשר נמנעים מלקחת חיים, מלקחת מה שלא ניתן, מלבצע פגיעה מינית, מלשקר, מלהשתמש בשפה גסה, פוגעת וקלת דעת, ושאינם חמדנים או מלאי שנאה והם בעלי השקפות נכונות. בסופו של דבר הם חולים… וכאשר אני בטוח שלא יבריאו, אני אומר להם: 'יש פרושים וברהמינים מסויימים אשר מאמינים ומכריזים, שאלו אשר נמנעים מלקחת חיים… בעלי השקפות נכונות, לאחר המוות עם התפרקות הגוף, יוולדו בעולם שמימי, מקום טוב. כעת, אתם נמנעתם מלבצע את הדברים האלה ואם מה שהפרושים והברהמינים האלה אומרים נכון, אתם תגיעו לשם. אם לאחר המוות תגיעו לעולם שמימי, למקום טוב… בואו ואימרו לי שיש עולם הבא, שיש יצורים הנולדים ספונטנית, שיש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים. אתם, רבותיי, אמינים ומהימנים, ומה שאתם ראיתם יהיה כאילו אני ראיתי בעצמי, וכך יהיה.' אך למרות שהסכימו, הם לא באו לספר לי, ולא שלחו אף שליח. זו הסיבה, קַסַּפַּה המכובד, שאני מאמין: 'שאין עולם הבא, אין יצורים שנולדים ספונטנית, אין פירות או תוצאות למעשים טובים או רעים.'"

המשל על האדם בבור השופכין (gūthakūpapurisaupamā)

"ובכן, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, נניח שאדם היה נופל כשראשו כלפי מטה אל תוך בור שופכין, ואתה היית אומר לאנשיך: 'הוציאו את האדם מן הביוב!' והם היו אומרים: 'כן, אדוני', ועושים כך. לאחר מכן היית אומר להם לנקות את גופו היטב מהזוהמה עם מקלות גירוד עשויים במבוק ואז לרחוץ אותו בשלוש חפיפות במשחה צהובה. לאחר מכן היית אומר להם למשוח את גופו בשמן ואז לנקות אותו שלוש פעמים עם אבקת סבון עדינה. לאחר מכן היית אומר להם לסדר את שערו ואת זקנו ולעטר אותו בזרי פרחים מעודנים, משחות ומלבושים. ולבסוף היית אומר להם להוביל אותו אל ארמונך ולתת לו להתענג בהנאות חמשת החושים, והם היו עושים כך. מה דעתך, נסיך? האם האיש הזה, כשהוא כולו רחוץ, כששערו וזקנו מסודרים, מקושט ועטור זרים, לבוש לבן, ולאחר שהועבר אל הארמון, והתענג בחמשת הנאות החושים, האם ירצה לטבול שוב בתוך בור השופכין הזה?"

"לא, קַסַּפַּה המכובד."

"מדוע לא?"

"כיוון שבור השופכין הזה הינו מלוכלך ונחשב ככזה, הוא בעל ריח איום, מבחיל ודוחה ובאופן כללי נחשב ככזה."

"בדיוק באותו אופן, נסיך, בני אדם אינם נקיים, בעלי ריח איום, מבחיל ודוחה ונחשבים ככאלה על ידי הישויות השמימיות. אם כך מדוע שחבריך… אשר לא ביצעו אף אחת מהעבירות… ואשר נולדו לאחר המוות בעולם טוב של אושר, עולם שמימי, ישובו ויספרו לך: 'יש עולם הבא… יש פרי למעשים טובים ורעים? באותו אופן נסיך, עליך לקבל שיש עולם הבא…"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא…"

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"קַסַּפַּה המכובד, יש לי חברים, עמיתים, וקרובי-דם, אשר נמנעים מלקחת חיים… בסופו של דבר הם חולים… וכאשר אני בטוח שהם לא יבריאו, אני אומר להם: 'יש פרושים וברהמינים מסויימים אשר מאמינים ומכריזים, שאלו אשר נמנעים מלקחת חיים… בעלי השקפות נכונות, לאחר המוות עם התפרקות הגוף, יוולדו בעולם שמימי, בין ישויות השלושים ושלוש…' אך למרות שהסכימו, הם לא באו לספר לי ולא שלחו אף שליח. זו הסיבה, קַסַּפַּה המכובד, שאני מאמין שאין עולם הבא…'"

המשל על ישויות השלושים ושלוש (tāvatiṁsadevaupamā)

"בעניין זה, נסיך, אני אתשאל אותך, ואתה ענה כפי שאתה מוצא לנכון. מה שעבור בני-אדם הוא מאה שנים, עבור ישויות השלושים ושלוש הוא יממה אחת. שלושים כאלה הם חודש, שנים עשר כאלה הם שנה, ואלף כאלה הם תוחלת החיים של ישויות השלושים ושלוש. כעת, נניח שהן היו חושבות: 'לאחר שהתענגנו בהנאות חמשת החושים במשך יומיים או שלושה נלך אל פָּאיָאסִי ונספר לו שיש עולם הבא, יש יצורים שנולדים ספונטנית, יש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים.' האם הן יעשו כך?"

"לא קַסַּפַּה המכובד, מאחר שאנו נהיה כבר מתים קודם לכן. אך, קַסַּפַּה המכובד, מי אמר לך שישויות השלושים ושלוש קיימות, ושהן בעלות תוחלת חיים כה ארוכה? אינני מאמין שישויות השלושים ושלוש קיימות או שתוחלת חייהן כה ארוכה."

המשל על האדם העיוור מלידה (jaccandhaupamā)

"נסיך, דמיין לעצמך אדם עיוור מלידה שאינו יכול לראות עצמים כהים או בהירים, או כחולים, צהובים, אדומים או בצבע ארגמן, שאינו יכול לראות עצמים חלקים או מחוספסים, ואינו יכול לראות את השמש והירח. ייתכן ויאמר: 'אין עצמים כהים ובהירים ולא מי שיכול לראותם, אין עצמים כחולים, צהובים, אדומים או בצבע ארגמן ואין מי שיכול לראותם, אין עצמים חלקים או מחוספסים ואין מי שיכול לראותם, אין שמש וירח, ואין מי שיכול לראותם. אינני מכיר את הדבר הזה, ולכן זה לא קיים.' האם דבריו מוצדקים, נסיך?"

"לא, קַסַּפַּה המכובד. ישנם עצמים כהים ובהירים… יש שמש וירח, וכל מי שאומר: 'אינני מכיר את הדבר הזה, אינני יכול לראותו, ולכן זה לא קיים.' דבריו אינם מוצדקים.

"ובכן, נסיך, נראה כי תשובתך דומה לזו של האדם העיוור כאשר אתה שואל כיצד אני יודע על שלושים ושלוש-הישויות ותוחלת חייהן. נסיך, העולם הבא לא יכול להיראות באופן שאתה חושב—באמצעות העין הפיזית. נסיך, הפרושים והברהמינים האלה אשר מחפשים במעבה הג'ונגל או בגומחות שביערות אחר מקום מנוחה שקט ומעט רעש, שם הם שוהים חסרי לאות, נמרצים, ומרוסנים, מטהרים את העין השמימית, ובאמצעות העין השמימית המטוהרת העולה על כוחה של הראייה האנושית, הם רואים גם את העולם הזה וגם את העולם הבא, ויצורים הנולדים ספונטנית. נסיך, זהו האופן בו ניתן לראות את העולם הבא, ולא הדרך בה אתה חושב באמצעות העין הפיזית. באותו אופן נסיך, עליך לקבל שיש עולם הבא, שיש יצורים שנולדים ספונטנית, ושיש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים."

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא…"

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"ובכן, קַסַּפַּה המכובד, אני רואה כאן פרושים וברהמינים מסויימים אשר שומרים על מוסריות ובעלי התנהגות נאותה, אשר ברצונם לחיות ולא למות, אשר חושקים בנוחות ומתעבים סבל. ונראה לי שאם הפרושים והברהמינים האלה, אשר כה מוסריים ובעלי התנהגות נאותה, יודעים שאחרי המוות יהיה להם טוב יותר, אז האנשים הטובים האלה יקחו עכשיו רעל או יקחו סכין ויהרגו את עצמם או יתלו את עצמם או יקפצו מצוק. אך למרות שיש להם ידיעה כזו, עדיין הם רוצים לחיות ולא רוצים למות, הם חושקים בנוחות ומתעבים סבל. וזוהי הסיבה, קַסַּפַּה המכובד, שאני מאמין: 'אין עולם הבא…'"

המשל על האישה ההרה (gabbhinīupamā)

"ובכן, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם אחת לברהמין מסויים היו שתי נשים. לאחת מהן היה בן כבן עשר או שתים עשר שנים, בעוד האחרת הייתה הרה. בהתקרב מועד הלידה, קרה שהברהמין נפטר ואז הבן הצעיר אמר לאימו החורגת: 'גברת, כל רכוש ועושר, בין אם כסף או זהב, מה שלא יהיה, כולו שייך לי. אבי עשה אותי יורשו.' בתגובה לכך אמרה אשת הברהמין לילד הצעיר: 'בחור צעיר, המתן עד שאלד. אם הילוד יהיה זכר, חלק אחד יהיה שייך לו, ואם תהיה זו בת, היא תהיה שפחתך.' והצעיר חזר על דבריו פעם נוספת, וקיבל את אותה תשובה. כאשר חזר על דבריו בפעם השלישית, האישה לקחה סכין ולאחר שהלכה אל חדר פנימי, פתחה את ביטנה במחשבה: 'אם רק אוכל לגלות האם זה תינוק או תינוקת!' וכך היא הרסה את עצמה, את הוולד החי, ואת הירושה המיועדת גם יחד, בדיוק כפי שטיפשים אשר מחפשים את ירושתם שלא בחוכמה, מבלי לשים לב לסכנה החבויה.

באותו אופן נסיך, מתוך טיפשות תמצא סכנות חבויות בחיפושים לא חכמים אחר עולם הבא, כפי שאשת הברהמין הזו מצאה בחיפושה אחר ירושה. אך, נסיך, הפרושים והברהמינים האלה אשר שומרים על מוסריות ובעלי התנהגות נאותה לא מחפשים לזרז את הבשלתו של מה שעדיין לא בשל, אלא ממתינים בסבלנות להבשלתו. חייהם של הפרושים והברהמינים האלה מועילים להם. ככל שיאריכו חייהם של הברהמינים והפרושים המוסריים ובעלי ההתנהגות הטובה, כך יגדלו החסדים שהם יוצרים. עשייתם היא לטובת הרבים, לאושרם של רבים, מתוך חמלה לעולם, לטובתם ותועלתם של הישויות השמימיות ובני האדם. באותו אופן נסיך, עליך לקבל שיש עולם הבא…"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא…"

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"ובכן, קַסַּפַּה המכובד, קח לדוגמא את המקרה שבו מביאים גנב לפניי, אשר נתפס בשעת ביצוע מעשה ואומרים: 'אדוני, הנה גנב אשר נתפס בשעת ביצוע מעשה, דון אותו לאיזה עונש שתרצה.' ואני אומר: 'קחו את האיש הזה והכניסו אותו חי בתוך כד גדול. איטמו את פיתחו ועטו עליו עור לח, לאחר מכן כסו אותו בחימר לח, הכניסו אותו לתוך תנור והבעירו את האש.' וכך הם עושים. כאשר אנו בטוחים שהאיש מת, אנו מוציאים את הכד, שוברים את החימר, מסירים את המכסה, ומתבוננים בתשומת לב: 'אולי נוכל לראות את נשמתו בורחת.' אך איננו רואים כל נשמה בורחת, ולכן קַסַּפַּה המכובד אני מאמין שאין עולם הבא…"

המשל על החלום (supinakaupamā)

"בעניין זה, נסיך, אני אתשאל אותך, ואתה ענה כפי שאתה מוצא לנכון. האם אתה מודה שכאשר יצאת למנוחת הצהריים צפית במראות נעימים של פארקים, יערות, אזורים מלבלבים ובריכות לוטוסים?"

"אכן כן, קַסַּפַּה המכובד."

"ובאותה עת האם לא צפו בך גיבנים, גמדים, נשים צעירות ונערות?"

"אכן כן, קַסַּפַּה המכובד."

והאם הם צפו בנשמתך נכנסת או יוצאת מגופך?"

"לא, קַסַּפַּה המכובד."

אם כך, הם לא רואים את נשמתך נכנסת או יוצאת מגופך אפילו בעודך חי. לכן, כיצד תוכל לראות את רוח-החיים של אדם מת נכנסת או יוצאת מגופו? באותו אופן נסיך, עליך לקבל שיש עולם הבא…"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא…"

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"ובכן, קַסַּפַּה המכובד, קח לדוגמא את המקרה שבו מביאים גנב לפניי… ואני אומר: 'שיקלו את האדם הזה על משקל בעודו חי, ולאחר מכן חינקו אותו למוות ושיקלו אותו שנית.' והם עושים כך. כל עוד הוא היה חי, הוא היה קל יותר, רך יותר וגמיש יותר, אך לאחר שמת הוא היה כבד יותר, נוקשה יותר ופחות גמיש. ולכן, קַסַּפַּה המכובד, אני מאמין שאין עולם הבא…"

המשל על כדור הברזל הלוהט (santattāyoguḷaupamā)

"ובכן, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, נניח ואדם היה שוקל כדור ברזל שחומם במשך כל היום, לוהט, בוער בעוצמה, בוהק. ונניח שלאחר זמן מה, לאחר שהכדור התקרר, הוא שוקל אותו שנית. באילו מהפעמים הוא יהיה קל יותר, רך יותר, וגמיש יותר: כאשר הוא היה חם, לוהט ובוהק, או כאשר הוא היה קר וכבוי?"

"קַסַּפַּה המכובד, כאשר כדור הברזל הזה חם, בוער, ובוהק, עם היסודות של אש ואוויר, אז הוא קל יותר, רך יותר וגמיש יותר. כאשר אין בו את היסודות האלה, הוא מתקרר וכבה, ואז הוא כבד יותר, נוקשה יותר ופחות גמיש."

"אם כך, נסיך, בדיוק כך הדבר גם עם הגוף. כאשר יש בו חיים, חום והכרה, הוא קל יותר, רך יותר וגמיש יותר. אך, כאשר הוא חסר חיים, חום והכרה, הוא כבד יותר, נוקשה יותר, ופחות גמיש. באותו אופן, נסיך, עליך לקבל: 'יש עולם הבא…"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא…"

"נסיך, האם יש לך סיבה מסויימת לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"ובכן, קַסַּפַּה המכובד, קח לדוגמא את המקרה שבו מביאים גנב לפני… ואני אומר: "הירגו את האיש הזה מבלי לפצוע את עורו הנוקשה, עור גופו, בשרו, שריריו וגידיו, עצמותיו ולשד עצמותיו. וכך הם עושים. כאשר הוא חצי-מת, אני אומר: 'כעת, הניחו את האדם הזה על גבו, וייתכן שנוכל לראות את נשמתו יוצאת.' הם עושים זאת אך איננו מצליחים לראות את נשמתו יוצאת. אז אני אומר: 'הניחו אותו עם פניו כלפי מטה… על צידו… על צידו השני… העמידו אותו… העמידו אותו על ראשו… חיבטו בו באגרופים… סיקלו אותו באבנים… חיבטו בו עם מקלות… הכו אותו עם חרבות… נערו אותו לכאן ולכאן, וייתכן ונוכל לראות את נשמתו יוצאת.' והם עושים את כל הדברים האלה, אך למרות שיש לו עיניים הוא אינו רואה עצמים או את מושאיהם, למרות שיש לו אוזניים הוא אינו שומע צלילים או את מושאיהם, למרות שיש לו אף הוא אינו מריח ניחוחות או את מושאיהם, למרות שיש לו לשון הוא אינו טועם טעמים או את מושאיהם, למרות שיש לו גוף הוא אינו חש תחושות או את מושאיהם. ומסיבה, קַסַּפַּה המכובד, אני מאמין שאין עולם הבא…"

המשל על נגן הקונכיה (saṅkhadhamaupamā)

"ובכן, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היה נגן קונכיה שלקח את קונכיית הנגינה שלו והלך אל גבול הארץ. כאשר הגיע אל כפר, הוא נעמד במרכז הכפר, נשף בקונכייה שלוש פעמים ולאחר מכן, הניח אותה על האדמה והתיישב לצידה. ותושבי הספר האלה חשבו לעצמם: 'מהיכן הצליל הזה מגיע, כה נעים, כה מתוק, כה משכר, כה משכנע, כה שובה לב?' הם פנו אל נגן הקונכייה ושאלו אותו לגבי זה. 'חברים, הקונכייה הזו היא המקור לצלילים הנעימים האלה.' אז הם שמו את הקונכייה על גבה וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם הניחו אותה כשפניה למטה וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם הניחו אותה על צידה וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם הניחו אותה על צידה השני וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם העמידו אותה וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם העמידו אותה הפוך וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם חבטו בה באגרופים וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם סקלו אותה באבנים וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם חבטו בה במקלות וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם היכו אותה עם חרבות וקראו: 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. אז הם טילטלו אותה הנה והנה וקראו 'דברי, גברת קונכייה, דברי!' אך הקונכייה לא הפיקה כל צליל. נגן הקונכייה חשב לעצמו: 'אילו שוטים תושבי הספר האלה! באיזו טיפשות הם מחפשים אחר צליליה של הקונכייה!' ובזמן שצפו בו, הוא לקח את הקונכייה, נשף בה שלוש פעמים והלך לדרכו. ותושבי הספר האלה חשבו לעצמם: 'נראה כי כאשר הקונכייה מלווה באדם, במאמץ ובאוויר, אז היא מפיקה צליל. אך כאשר היא אינה מלווה באדם, במאמץ ובאוויר, אז היא אינה מפיקה צליל.'

באותו אופן, נסיך, כאשר בגוף הזה יש חיים, חום ותודעה, אז הוא הולך וחוזר, עומד, יושב ושוכב, רואה דברים בעיניים, שומע באוזניים, מריח באף, טועם בלשון, חש בגוף, ותופס עצמים מנטאליים בתודעה. אך כאשר אין בו חיים, חום ותודעה, הוא לא עושה אף אחד מהדברים האלה. באותו אופן, נסיך עליך לקבל: 'יש עולם הבא…'

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, אני עדיין חושב שאין עולם הבא…"

"נסיך, האם יש לך סיבה כלשהי לנכונות הטענה הזו?"

"יש לי, קַסַּפַּה המכובד."

"מהי, נסיך?"

"קַסַּפַּה המכובד, קח לדוגמא מקרה בו מביאים גנב בפני… ואני אומר: 'קלפו את עורו החיצוני של האדם הזה, וייתכן ונוכל לראות את נשמתו יוצאת.' ולאחר מכן אני אומר להם לקלף את עורו הפנימי של האדם הזה, את בשרו, את גידיו, עצמותיו, מח עצמותיו… אך עדיין איננו יכולים לראות שיוצאת נשמה כלשהי. וזוהי הסיבה, קַסַּפַּה המכובד, שאני מאמין שאין עולם הבא…"

המשל על סוגד האש בעל השיער הסבוך (aggikajaṭilaupamā)

"אם כך, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היה סוגד-אש בעל שיער סבוך אשר התגורר ביער בבקתת עלים. באותה עת שבט מסויים היה נע ונד ומנהיגו שהה במשך לילה אחד בסמוך למשכנו של סוגד האש, ולאחר מכן עזב. וסוגד האש חשב שילך אל האזור כדי לראות אם יוכל למצוא שם משהו שימושי עבורו. הוא קם מוקדם בבוקר והלך אל האזור, ושם ראה תינוק קטנטן ועדין שוכב זנוח על גבו. למראה הדבר חשב לעצמו: 'לא יהיה זה נכון מצידי להתעלם מכך ולתת ליצור אנושי למות כך. עדיף שאקח את הילד הזה אל מגוריי, אדאג לו, אאכיל אותו ואגדל אותו.' וכך הוא עשה. כאשר הילד היה כבן עשר או שתים עשרה, היה על הפרוש ללכת אל היישוב לשם עניין כלשהו. אז הוא אמר לנער: 'בני, ברצוני ללכת אל היישוב. השגח על האש ואל תיתן לה להכבות. אם בכל זאת היא תיכבה, הנה גרזן, הנה כמה עצים, הנה מקלות דליקה, כך תוכל להדליק שוב את האש ולהשגיח עליה.' ולאחר שהדריך את הילד, הלך הפרוש אל הישוב. אך כאשר היה הילד שקוע במשחקיו, כבתה האש. אז הוא חשב: 'אבי אמר: בני, ברצוני ללכת אל היישוב. השגח על האש ואל תיתן לה להכבות. אם בכל זאת היא תיכבה, הנה גרזן, הנה כמה עצים, הנה מקלות דליקה, כך תוכל להדליק שוב את האש ולהשגיח עליה. כעת כדאי שאעשה זאת!' אז הוא קיצץ את מקלות הדליקה עם הגרזן בחושבו: 'אני מצפה שאש תדלק באופן הזה' אולם לא נדלקה כל אש. הוא קיצץ את מקלות הדליקה לשתיים, לשלוש, לארבע, לחמש, לעשר, למאה חתיכות, הוא קיצץ אותם לשבבים, הוא חבט בהם לאבק, הוא זרה אותם ברוח, בחושבו: 'אני מצפה שאש תדלק בדרך הזו'. אך לא נדלקה כל אש, וכאשר הפרוש שב, לאחר שסיים את ענייניו, ואמר: 'בני, מדוע נתת לאש להכבות?' הבן סיפר לו מה שקרה, והפרוש חשב לעצמו: 'כמה טיפש הילד הזה, כמה חסר דעת! איזו דרך חסרת היגיון להדליק אש!' ואז, בזמן שהבן צפה בו, לקח הפרוש את מקלות הדליקה והצית מחדש את האש, באומרו: 'בני, זוהי הדרך להצית מחדש את האש, לא הדרך המטופשת, חסרת הדעת וחסרת ההיגיון שניסית!'

'בדיוק באותו אופן, נסיך, אתה מחפש בטיפשות, בחוסר דעת ובחוסר הגיון את העולם הבא. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תיתן לה לגרום לך צער וסבל לזמן רב!'

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו. המלך פַּסֵנַדִי של קוֹסַלַה מכיר את דעותיי, וכך גם מלכים מחוץ לארץ הזו. אם אוותר עליהן הם יאמרו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי, באיזו טיפשות הוא אוחז בהשקפות מוטעות!' אני אמשיך להחזיק בהשקפה הזו מתוך גאווה, ומפחד מבוז וטינה!"

המשל על שני מנהיגי השיירות (dve satthavāhaupamā)

"אם כך, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם נדדה שיירה גדולה של אלף כרכרות ממזרח הארץ למערב. ולאן שלא הלכו הם כילו במהרה את כל משאבי העשב, העצים והצמחים הירוקים שהיו שם. כעת, לשיירה זו היו שני מנהיגים, כל אחד היה אחראי על חמש מאות כרכרות. והם חשבו: 'זוהי שיירה גדולה של אלף כרכרות. לכל מקום אליו אנחנו הולכים אנו מכלים את כל המשאבים. ייתכן ועדיף שנחלק את השיירה לשתי קבוצות של חמש מאות כל אחת', וכך עשו. אחד המנהיגים אסף כמות גדולה של עשב, עצים ומים, ויצא לדרך. לאחר שחלפו יומיים שלושה במסע הוא ראה אדם אדום-עיניים מתקרב לעברו והוא עונד אשפת חיצים ועטור זרי חבצלות מים, כשבגדיו ושיערו רטובים לגמרי, נוהג במרכבת חמורים שגלגליה מרוחים בבוץ. בראותו את האדם, אמר המנהיג: 'מהיכן אתה מגיע, אדוני?'

'מהמקום הזה-והזה.'

'ולאן מועדות פניך?'

'למקום הזה-והזה.'

'האם ירד הרבה גשם בג'ונגל שלפנינו?'

'אכן כן, אדוני, ירד המון גשם בג'ונגל שאליו מועדות פניך, הדרכים ספוגות מים, ויש כמות גדולה של עשב, עצים ומים. השלך את העשב, העצים והמים שבבעלותך, אדוני! תוכל להתקדם במהירות רבה יותר עם קרונות משא קלות, אל תתיש את שורי המשא שלך!'

מנהיג השיירה אמר לרכבים את מה שאמר לו האיש: 'השליכו את העשב, העצים והמים…' וכך הם עשו. אך באזור החנייה הראשון הם לא מצאו כל עשב, עצים או מים, וגם לא בשני, בשלישי, ברביעי, בחמישי, בשישי או בשביעי, וכך כולם הלכו לאבדון. וכך מי שנותר מהם, בני אדם ובקר, כולם נטרפו על ידי היַקְהַה ההוא, ורק עצמותיהם נותרו.

כאשר מנהיג השיירה השנייה היה בטוח שהשיירה הראשונה התקדמה מספיק, הוא הצטייד בכמות גדולה עשב, עצים ומים. לאחר שחלפו יומיים שלושה במסע, ראה אותו מנהיג אדם אדום-עיניים מתקרב כלפיו… אשר יעץ לו להשליך את מלאי העשב, העצים והמים שלו. אך המנהיג אמר לרכבים: 'האיש הזה אמר לנו שכדאי לנו להשליך את העשב, העצים והמים שיש לנו. אך הוא אינו נמנה על ידידנו או קרובינו, אז מדוע שנבטח בו? על כן אל תשליכו את העשב, העצים והמים שיש לנו. הבה נמשיך עם השיירה בדרכנו עם האספקה שהבאנו, ואל תשליכו דבר!' הרכבים הסכימו ועשו כדברו. וכך באזור החנייה הראשון הם לא מצאו כל עשב, עצים או מים, וגם לא בשני, בשלישי, ברביעי, בחמישי, בשישי או בשביעי, אך שם הם ראו את השיירה השנייה שהלכה לאבדון, ואת העצמות של האנשים והבקר שנטרפו על ידי היַקְהַה. אז אמר מנהיג השיירה לרכבים: 'השיירה הזו הלכה לאבדון בשל טיפשותו של מנהיגם. אם כך, הבה נותיר מאחור את האספקה פחותת הערך, וניקח מהשיירה השנייה כל דבר בעל ערך גבוה יותר.' וכך עשו. ועם המנהיג החכם הזה הם חצו בביטחה את הג'ונגל.

באופן דומה, נסיך, אתה תגיע לאבדון אם תחפש בטיפשות ובחוסר חוכמה את העולם הבא בדרכים שגויות. אלה החושבים שהם יכולים לבטוח בכל דבר שהם שומעים, הם בדרך לאבדון בדיוק כמו הרכבים ההם. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן רב!"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו… אם אוותר עליה הם יאמרו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי…"

המשל על נושא הגללים (gūthabhārikaupamā)

"אם כך, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היה רועה חזירים אשר הלך מכפרו אל כפר אחר. שם הוא ראה ערימה של גללים יבשים שהושלכה, וחשב לעצמו: 'יש כאן הרבה גללים יבשים שמישהו השליך אשר יכולים להיות אוכל לחזירים שלי, עלי לקחת אותם עימי.' והוא פרס את גלימתו, אסף את הגללים בתוכה, צרר אותם לחבילה, הניח אותה על ראשו והלך לדרכו. אך בדרכו חזרה התחיל לרדת גשם כבד מאוד, והוא הלך בדרכו, עדיין נושא את מטען הגללים שלו מתיז וזולג, וגללים מטפטפים עליו עד קצות אצבעותיו. ומי שראה אותו אמר: 'אתה בטח משוגע! אתה בטח מטורף! מדוע אתה הולך ונושא את מטען הגללים שמתיז, זולג ומטפטף על כולך עד קצות אצבעותיך?'

'אתם אלה המשוגעים! אתם אלה המטורפים! הדבר הזה הוא אוכל לחזירים שלי.' נסיך, אתה מדבר בדיוק כמו נושא-הגללים הזה במשל שלי. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן רב!"

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו… אם אוותר עליה הם יאמרו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי…"

המשל על שני מהמרי הקוביות (akkhadhuttakaupamā)

'אם כך נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היו שני מהמרים שהשתמשו באגוזים כקוביות. אחד המהמרים בלע את הקוביות בכל פעם שקיבל תוצאה לא טובה. השני שם לב למה שהאחר עושה, ואמר: 'ובכן, ידידי, אתה המנצח, זה בסדר! תן לי את הקוביות ואני אתן אותן כתרומה.' 'טוב', אמר הראשון, ונתן לו אותן. אז הוא מילא את הקוביות ברעל ואמר: 'קדימה, בוא נשחק!', השני הסכים והם שיחקו שוב. פעם נוספת השחקן האחד, כאשר קיבל תוצאה לא טובה בקוביות, בלע אותן. השני הביט בו עושה זאת ואז קרא בקול את החרוז הבא:

'הקוביות מרוחות בחומר שורף,
למרות שהבולע אינו יודע.
בלע, רמאי! ובלע היטב—
שיהיה לך מר כגיהנום!'

"למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו… אם אוותר עליה הם יאמרו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי…"

המשל על נושאי הקנביס (sāṇabhārikaupamā)

'אם כך נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם תושבים ביישוב מסויים יצאו לנדוד משם. ואדם אחד אמר לחברו: 'בוא, נלך אל היישוב ההוא, אולי נמצא שם משהו בעל ערך!' חברו הסכים, והם הלכו אל המחוז ההוא, וכאשר הגיעו לאזור כפרי ראו שם ערימת קַנַבִּיס שהושלכה, ואז אחד מהם אמר: 'הנה קצת קנביס. אתה תעשה חבילה, אני אעשה חבילה, ושנינו נישא אותה.' השני הסכים וכך עשו.

בהמשך הם הגיעו לאזור כפרי אחר, שם מצאו סיבי קנביס, והראשון אמר: 'הערימה הזו של סיבי-קנביס היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס. הבה נשליך את חבילות הקנביס שלנו, ונמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של סיבי-קנביס.'

'כבר סחבתי את החבילה הזו של קנביס דרך ארוכה והיא קשורה היטב. זה מספיק טוב לי—אתה עשה מה שתרצה!' אז חברו השליך את הקנביס ולקח את סיבי-הקנביס.

בהמשך הם הגיעו לאזור כפרי נוסף, שם מצאו בדים עשויים קנביס, והראשון אמר: 'הערימה הזו של בדי-קנביס היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס או סיבי הקנביס. אתה תשליך את מטען הקנביס ואני אשליך את מטען סיבי-הקנביס שלי, וכך נמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של בדי-קנביס.' אך השני ענה כמקודם, וכך הראשון השליך את סיבי-הקנביס ולקח את בדי-הקנביס.

בכפר אחר הם ראו ערימת פישתן…

באחר ראו סיבי פישתן…

באחר ראו בדי פישתן…

בכפר אחר ראו ערימת כותנה…

באחר ראו סיבי כותנה…

באחר ראו בדי כותנה…

בכפר אחר ראו ערימת ברזל…

באחר ראו נחושת…

באחר ראו בדיל…

באחר ראו עופרת…

באחר ראו כסף…

באחר ראו זהב…

אז אמר הראשון: 'ערימת הזהב הזו היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס, סיבי הקנביס, בדי הקנביס, את הפישתן, סיבי הפישתן, בדי הפישתן, הכותנה, סיבי הכותנה, בדי הכותנה, הברזל, הנחושת, הבדיל, העופרת, הכסף. אתה תשליך את מטען הקנביס שלך ואני אשליך את מטען הכסף שלי, ונמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של זהב.'

'כבר סחבתי את החבילה הזו של קנביס דרך ארוכה והיא קשורה היטב. זה מספיק טוב לי—אתה עשה מה שתרצה!' וכך החבר הראשון השליך את מטען הכסף שלו ולקח את חבילת הזהב.

לאחר מכן הם שבו לכפרם. ושם האיש שהביא את חבילת הקנביס לא העניק נחת להוריו, לא לאישתו ולא לילדיו, וגם לא לחבריו ולעמיתיו, ואפילו הוא עצמו לא זכה לשמחה ואושר ממנה. אך האיש שחזר עם חבילת הזהב העניק נחת להוריו, לאישתו ולילדיו, לחבריו ולעמיתיו, וגם הוא עצמו זכה לשמחה ואושר ממנה.

נסיך, אתה מדבר בדיוק כמו נושא-הקנביס הזה במשל שלי. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן רב!"

פָּאיָאסִי שם את מבטחו (saraṇagamanaṁ)

"הייתי מסופק ומרוצה כבר מהמשל הראשון של קַסַּפַּה המכובד, ורציתי לשמוע את תשובותיו הפיקחות לשאלותי, כיוון שחשבתי שהוא יריב ראוי. מצוין, קַסַּפַּה המכובד, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, קַסַּפַּה המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני, קַסַּפַּה המכובד, שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי קַסַּפַּה המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי!

קַסַּפַּה המכובד, אני מעוניין לבצע קורבן גדול. הנחה אותי, קַסַּפַּה המכובד כיצד הדבר יוכל להיות לטובתי ואושרי לזמן רב."

החלק על הקורבן (yaññakathā)

"נסיך, כאשר קורבן מבוצע בו שוורים נשחטים, או עיזים, עופות או חזירים, או מגוון בעלי חיים נשחטים, והמשתתפים בעלי השקפה שגויה, כוונה שגויה, דיבור שגוי, פעולה שגויה, עיסוק שגוי, מאמץ שגוי, קשב שגוי, וריכוז שגוי, במקרה זה הקורבן הזה אינו בעל תועלת ופירות גדולים, הוא אינו מבריק ואינו בעל זוהר עצום. נסיך, נניח שאיכר היה נכנס אל היער עם מחרשה וזרעים, ושם במקום לא מעובד עם אדמה ענייה ממנה הגזעים לא נעקרו, היה שותל זרעים שבורים, רקובים, שנפגעו מרוח וחום, מעופשים, ולא מוטמעים היטב באדמה, והשמים לא היו ממטירים גשמים בעיתים הנכונות—האם הזרעים האלה היו נובטים, מתפתחים וגדלים, האם האיכר היה מקבל שפע של יבול?"

"לא, קַסַּפַּה המכובד."

"אם כך, נסיך, כך הדבר גם עם קורבן בו שוורים נשחטים, בו למשתתפים יש השקפה שגויה, כוונה שגויה, דיבור שגוי, פעולה שגויה, עיסוק שגוי, מאמץ שגוי, קשב שגוי וריכוז שגוי. אך כאשר אף אחד מהיצורים האלה אינו מומת, ולמשתתפים יש השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון וריכוז נכון, אז הקורבן הזה מניב תועלת ופירות רבים, הוא מבריק ובעל זוהר עצום. נסיך, נניח שחקלאי היה נכנס אל היער עם מחרשה וזרעים, ושם, במקום מעובד היטב עם אדמה טובה ממנה נעקרו הגזעים, היה שותל שלא נשברו, נרקבו, נפגמו מרוח וחום, או מעופשים, ואשר הוטמעו היטב באדמה, והשמים היו ממטירים גשמים בעיתים הנכונות—האם הזרעים האלה היו נובטים, מתפתחים, וגדלים, והאם האיכר היה מקבל שפע של יבול?"

"הוא היה מקבל, קַסַּפַּה המכובד."

"נסיך, באותו אופן, בביצוע קורבן בו שוורים אינם נשחטים, ולמשתתפים יש השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון וריכוז נכון, אז הקורבן הזה מניב תועלת ופירות רבים, הוא מבריק ובעל זוהר עצום."

סיפורו של הצעיר אוּטַּרַה (uttaramāṇavavatthu)

לאחר מכן הקים הנסיך פָּאיָאסִי מוסד צדקה לפרושים ולברהמינים, לעוברי אורח, לקבצנים ולנזקקים. ושם ניתן אוכל כגון אורז שבור עם דייסה חמוצה, וכן בגדים מחוספסים עם כדורי גדילים. וברהמין צעיר בשם אוּטַּרַה מונה כאחראי על החלוקה. ובהתייחס לזה, הוא אמר: 'באמצעות הצדקה הזו התחברתי עם הנסיך פָּאיָאסִי בעולם הזה, אך לא בעולם הבא.'

כאשר הנסיך פָּאיָאסִי שמע את דבריו, הוא קרא לו ושאל אותו אם אמר זאת.

"כן, אדוני."

"אך מדוע אמרת דבר שכזה? אוּטַּרַה חברי, האם אין אנו המעונינים להשיג חסדים, מצפים לזכות בגמול על נדיבותינו?"

"אך, אדוני, האוכל אותו אתה נותן—אורז שבור עם דייסה חמוצה—לא היית נוגע בו אפילו עם כף רגלך, ובטח שלא היית אוכל אותו! והבגדים המחוספסים עם כדורי-גדילים—לא היית אפילו מניח עליהם את כפות רגליך, ובטח לא היית לובש אותם! אדוני, אתה טוב ועדין אלינו, אז כיצד אנו יכולים ליישב כזה טוב לב ועדינות עם חוסר טוב לב וגסות?"

"אם כך, אוּטַּרַה, דאג שיוצעו אוכל ולבוש כפי שאני אוכל ולובש."

"טוב, אדוני.", אמר אוּטַּרַה, וכך עשה.

והנסיך פָּאיָאסִי, כיוון שביסס את נדיבותו בחוסר-רצון, לא במו ידיו, וללא דאגה נאותה, כדבר שבדרך אגב מושלך הצידה, נולד אחרי מותו, בהתפרקות הגוף, בחברת ארבעת המלכים האדירים, בארמון סֶרִיסַקַה הריק. אך, אוּטַּרַה, אשר נתן את הנדבה במלוא הרצון, במו ידיו, עם דאגה נאותה, לא כדבר שבדרך אגב מושלך הצידה, נולד אחרי מותו, בהתפרקות הגוף, במקום טוב, עולם שמימי, בחברת ישויות השלושים ושלוש.

פּאיָאסִי בן הדוות (pāyāsidevaputto)

כעת, באותה העת נהג המכובד גַבַמְפַּטִי להגיע אל ארמון סֶרִיסַקַה הריק למנוחת הצהריים. ופָּאיָאסִי שהפך לישות הלך אל המכובד גַבַמְפַּטִי, קד בפניו ועמד במקום ראוי. והמכובד גַבַמְפַּטִי אמר לו, בעודו עומד שם: "חבר, מי אתה?"

"אדוני, אני הנסיף פָּאיָאסִי."

"חבר, האם אינך זה שנהג לומר: 'אין עולם הבא, אין ישויות שנולדות ספונטנית, אין פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים'?"

"כן, אדוני, אני הוא זה שנהג לומר זאת, אך המרתי את השקפתי השגויה בזכות המכובד האצילי קוּמָארַה-קַסַּפַּה."

"והיכן נולד הברהמין הצעיר אוּטַּרַה, אשר היה ממונה על חלוקת הנדבות שלך?"

"אדוני, הוא אשר נתן את הנדבה במלוא הרצון, במו ידיו, עם דאגה נאותה, לא כדבר שבדרך אגב מושלך הצידה, נולד בחברת ישויות השלושים ושלוש, אך אני, שנתתי בחוסר-רצון, לא במו ידי, וללא דאגה נאותה, כדבר שבדרך אגב מושלך הצידה, נולדתי כאן בארמון סֶרִיסַקַה הריק. אדוני, אנא כאשר אתה שב אל הארץ, אמור לאנשים לתת במלוא הרצון במו ידיהם, עם דאגה נאותה, לא כדבר שבדרך אגב מושלך הצידה, וספר להם על הדרך שבה הנסיך פָּאיָאסִי והברהמין הצעיר אוּטַּרַה נולדו."

וכך המכובד גַבַמְפַּטִי, כאשר שב לארץ הכריז: "עליכם לתת במלוא הרצון, במו ידיכם, עם דאגה נאותה, ובתשומת לב. הנסיך פָּאיָאסִי לא עשה זאת, ובמותו, בהתפרקות הגוף, הוא נולד בחברת ארבעת המלכים האדירים בארמון סדֶרִיסַקַה הריק, בעוד האחראי על נדבותיו, הברהמין הצעיר אוּטַּרַה, אשר נתן במלוא הרצון, במו ידיו, בדאגה נאותה, ולא בחוסר תשומת לב, נולד בחברת ישויות השלושים ושלוש."

סוף חלק שני של קובץ השיחות הארוכות

The Long Discourses

|_II. The Great Chapter

DN23. השיחה עם פָּאיָאסִי

Translations [21]

English

繁體字

日本語

Français

Deutsch

Italiano

Português

Русский

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Translations [21]

English

繁體字

日本語

Français

Deutsch

Italiano

Português

Русский

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Commentaries [0]