דברי השרים (rājāmaccakathā)

כך שמעתי. פעם התגורר הבּוּדְּהַה ברָאגַ'גַהַה, בחורשת המנגו של גִ'יבַקַה קוֹמָארַבְּהַצָ'ה, יחד עם קבוצה גדולה של כאלף מאתיים וחמישים נזירים. באותה העת, מלך מַגַדְהַה, אַגָ'אטַסַטּוּ וֵדֵהִיפּוּטַּה, ישב על גג ארמונו מוקף בשריו השונים. היה זה החמישה עשר בחודש, יום האוּפּוֹסַטְהַה, יום הירח המלא בחודש הרביעי המכונה קוֹמוּדִי. וביום הצום הזה יצא המלך אַגָ'אטַסַטּוּ בקריאה חגיגית: "חברים, כמה נעים אור הירח הלילה! כמה יפה אור הירח הלילה! כמה נפלא אור הירח הלילה! כמה שָלֵו אור הירח הלילה! כמה מבטיח אור הירח הלילה! האם יש פרוש או ברהמין שנוכל לבקר הלילה שיוכל להביא שקט ושלווה לרוחנו?"

אמר אחד השרים למלך: "הוד מעלתך, ישנו פּוּרַנַה קַסַפַּה, מורם של רבים, בעל תומכים רבים, ידוע ומפורסם, מייסד כת, מנהיג רוחני המוערך על ידי רבים, מכובד ובעל מעמד, אשר יצא לפרישות לפני זמן רב וכעת נמצא בשלב האחרון של חייו. מן הראוי שהוד מעלתך יבקר אותו. אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך." אך לשמע הדברים המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לא אמר דבר.

אמר שר אחר: "הוד מעלתך, ישנו מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה, מורם של רבים... אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך." אך לשמע הדברים המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לא אמר דבר.

אמר שר אחר: "הוד מעלתך, ישנו אַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלִי, מורם של רבים... אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך." אך לשמע הדברים המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לא אמר דבר.

אמר שר אחר: "הוד מעלתך, ישנו פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה, מורם של רבים... אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך." אך לשמע הדברים המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לא אמר דבר.

אמר שר אחר: "הוד מעלתך, ישנו סַנְצַ'יַה בֵּלַטְּהַפּוּטַּה, מורם של רבים... אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך." אך לשמע הדברים המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לא אמר דבר.

אמר שר אחר: "הוד מעלתך, ישנו נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה, מורם של רבים, בעל תומכים רבים, ידוע ומפורסם, מייסד כת, מנהיג רוחני המוערך על ידי רבים, בעל מעמד ומכובד, אשר יצא לפרישות לפני זמן רב וכעת נמצא בשלב האחרון של חייו. מן הראוי שהוד מעלתך יבקר אותו. אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך." אך לשמע הדברים המלך אַגָ'אטַסַטּוּ לא אמר דבר.

דברי גִ'יבַקַה קוֹמָארַבְּהַצָ'ה (Komārabhaccajīvakakathā)

כל אותו הזמן ישב גִ'יבַקַה קוֹמָארַבְּהַצָ'ה בקרבת המלך אַגָ'אטַסַטּוּ ושתק. שאל אותו המלך: "גִ'יבַקַה ידידי, מדוע אתה שותק?" וגִ'יבַקַה אמר:

"הוד מעלתך, ישנו הנעלה, האַרַהַנְט, הבּוּדְּהַה הער בשלמות, אשר מתגורר בחורשת המנגו שלי עם קבוצה גדולה של אלף מאתיים וחמישים נזירים. ועל האדון גוֹטַמַה המכובד נפוצו דיווחים טובים: 'כך הוא הנעלה—אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה.' מן הראוי שהוד מעלתך יבקר את הבּוּדְּהַה. אולי הוא יוכל להביא שלווה לרוחך."

"אם כך, גִ'יבַקַה ידידי, הכן את פילי הרכיבה."

"כן, הוד מעלתך!" השיב גִ'יבַקַה ודאג שיכינו חמש מאות פילות ואת הפיל המלכותי האישי של המלך, ואז הודיע למלך: "הוד מעלתך, פילי הרכיבה שלך מוכנים, עשה כעת מה שאתה מוצא לנכון." אז הורה המלך אַגָ'אטַסַטּוּ שיעלו כל אחת מנשותיו על גב אחת מחמש מאות הפילות, והוא עצמו עלה על הפיל המלכותי שלו. כך יצא עם עוזריו נושאי הלפידים מרָאגַ'גַהַה בהוד והדר מלכותי לכיוון חורשת המנגו של גִ'יבַקַה.

כאשר התקרב המלך אַגָ'אטַסַטּוּ אל חורשת המנגו עלו בו פתאום פחד ואימה עד שסמרו שערותיו. וכך, בעודו חש את הפחד הזה, אמר המלך לגִ'יבַקַה: "גִ'יבַקַה ידידי, האם אינך מרמה אותי? האם אינך בוגד בי? האם אינך עומד למסור אותי לידי אויביי? כיצד ייתכן שמקבוצה גדולה כל כך של אלף מאתיים וחמישים נזירים לא נשמע שום קול עיטוש, שיעול, או כל צליל אחר?"

"אל פחד, מלך אדיר, אל פחד, אינני מרמה אותך, אינני בוגד בך או מסגיר אותך לידי אויביך. התקדם, מלך אדיר, לך קדימה! אלה הן מנורות דולקות בסככה העגולה."

השאלות על פירות הפרישות (Sāmaññaphalapucchā)

כך, לאחר שהגיע רכוב על פילו עד היכן שהתאפשר, ירד המלך אַגָ'אטַסַטּוּ מהפיל והמשיך לצעוד ברגל אל דלת הסככה העגולה. כאשר הגיע, שאל את גִ'יבַקַה: "גִ'יבַקַה, היכן נמצא הבּוּדְּהַה?"

"הנה אדוני, זהו הבּוּדְּהַה, מי שיושב ממול לעמוד האמצעי, כשפניו פונות מזרחה, אל מול קהילת נזיריו."

המלך אַגָ'אטַסַטּוּ ניגש אל הנעלה ונעמד במקום ראוי. כאשר עמד שם וסקר את קהילת הנזירים אשר ישבו בשקט מוחלט, שלווים כאגם צלול, קרא: 'הלוואי והנסיך אוּדָאיַבְּהַדַּה היה שָלֵו כקהילת הנזירים הזאת.'

והבּוּדְּהַה אמר: "לבך הולך בעקבות אהוביך, מלך אדיר."

"אדוני, בני, הנסיך אוּדָאיַבְּהַדַּה, יקר לי מאוד. הלוואי שהיה שָלֵו כקהילת הנזירים הזאת!"

והמלך אַגָ'אטַסַטּוּ קד בפני הבּוּדְּהַה בכבוד בכפות ידיים צמודות, ולאחר מכן קד בפני קהילת הנזירים, התיישב במקום ראוי, ואמר: "אדוני, ברצוני לשאול את הנעלה דבר מה, אם יואיל לענות לי."

"שאל כל שחפץ לבך, מלך אדיר."

"אדוני, ישנם בעלי מלאכה כגון רוכבי פילים, רוכבי סוסים, רוכבי כרכרות, קשתים, סבלים פשוטים, קציני מנהלה, ספקים צבאיים, לוחמים מובחרים וקצינים בכירים, סיירים, גיבורי מלחמה, לוחמים רוכבי שוורים, לוחמים לובשי-שריון, משרתי בית, טבחים, ספרים, עוזרי רחצה, אופים, קולעי זרים, כובסים, טווים, קולעי סלים, כדרים, חשבים ומנהלי חשבונות, וכל שאר בעלי המלאכה האחרים. כל אלה נהנים כאן ועכשיו מפירות עבודתם הנראים. הם עצמם נהנים ומרוצים וגם מסבים הנאה להוריהם, לנשותיהם ולילדיהם, לחבריהם ולעמיתיהם, הם תומכים ומממנים פרושים וברהמינים וכך מבטיחים לעצמם לזכות להיוולד באושר בעולם שמימי, בגן עדן. האם תוכל, אדוני, להצביע באופן דומה על פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו?"

"מלך אדיר, האם אתה מודה ששאלת פּרושים וברהמינים אחרים את השאלה הזו?"

"אכן אדוני, שאלתי אותם."

"האם אתה מוכן לספר כיצד השיבו הם לשאלה, מלך אדיר?"

"כן, אדוני, אני מוכן לספר על כך לנעלה או למישהו כדוגמתו."

"אם כך, מלך אדיר, ספר לי."

תורתו של פּוּרַנַה קַסַפַּה (Pūraṇakassapavāda)

"אדוני, פעם הלכתי לבקר את פּוּרַנַה קַסַפַּה. לאחר שהחלפתי עמו ברכות נימוסין, התישבתי במקום ראוי ואמרתי לפּוּרַנַה קַסַפַּה המכובד: 'אדוני, ישנם בעלי מלאכה שונים... כל אלה נהנים כאן ועכשיו מפירות עבודתם הנראים. האם תוכל להצביע באופן דומה על פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו?'

משסיימתי לדבר, אמר לי פּוּרַנַה קַסַפַּה: 'מלך אדיר, בפעולה או בהנעת אחרים לפעול, בהטלת מום או בהנעת אחרים להטיל מומים, בעינוי או בהנעת אחרים לענות, בגרימת צער או בהנעת אחרים לגרום צער, בדיכוי או בהנעת אחרים לדכא, בהטלת אימה או בהנעת אחרים להטיל אימה, בהריגה, בלקיחת מה שלא ניתן, בפריצה לבתים, בשדידת רכוש, בגניבה, בביצוע מארבים בדרכים, בניאוף, באמירת שקר—לא נעשה כל רע. אם בעזרת דיסק משונן היה אדם קוצץ את כל היצורים החיים בעולם הזה לערימה אחת של בשר, לא היה בדבר כל רע, ולא היה נגרם כל רע. אם מישהו היה הולך לאורך הגדה הדרומית של הגַנְגֶס, הורג ושוחט ומניע אחרים להרוג, מטיל מום או מניע אחרים להטיל מומים, מענה או מניע אחרים לענות, לא היה בדבר כל רע, ולא היה נגרם כל רע. אם מישהו היה הולך לאורך הגדה הצפונית של הגַנְגֶס ונותן נדבות ומניע אחרים לתת נדבות, תורם תרומות ומניע אחרים לתרום תרומות, לא היה בדבר כל חסד ולא היה זה מזכה בחסדים. בנתינה, שליטה עצמית, ריסון, ואמירת אמת אין כל חסד או זיכוי בחסדים.'

כך אדוני, כאשר שאלתי את פּוּרַנַה קַסַפַּה על הפירות המידיים של הפרישות, הוא הסביר על אי-התועלת שבפעולה. בדיוק כפי שאדם הנשאל על מנגו יתאר את פרי עץ-הלחם, או אדם הנשאל על פרי עץ-הלחם יתאר מנגו, כך כאשר שאלתי את פּוּרַנַה קַסַפַּה על הפירות המיידיים של חיי הפרישות הוא הסביר את אי-התועלת שבפעולה. אז, אדוני, חשבתי לעצמי: 'כיצד אדם שכמותי יכול לחשוב רעות על פרוש או ברהמין כלשהו החי בשטחי? וכך, לא קיבלתי ולא דחיתי את דבריו של פּוּרַנַה קַסַפַּה, ואף על פי שהרגשתי בלתי מסופק, לא הבעתי את חוסר הסיפוק שלי ולא אמרתי דבר, לא של דחייה ולא של עלבון. קמתי ממקומי ועזבתי.

תורתו של מַקְּהַלִי גוֹסַלַה (Makkhaligosālavāda)

בפעם אחרת, הלכתי לבקר את מַקְּהַלִי גוֹסַלַה ושאלתי אותו את אותה השאלה.

ומַקְּהַלִי גוֹסַלַה אמר לי: 'מלך אדיר, אין כל סיבה או תנאי להזדהמות מנטאלית של יצורים חיים. הם מזדהמים ללא כל סיבה או תנאי. אין כל סיבה או תנאי להיטהרות של יצורים חיים, הם מיטהרים ללא כל סיבה או תנאי. אין כל כוח שליטה עצמי, או כוח שליטה בידי אחרים, אין כוח בידי בני אדם, אין עוצמה, אין יכולת, אין משמעות לנחישות או למאמץ אישי. כל היצורים, כל החשים, כל הנולדים, כל אלה החיים הנם חסרי שליטה, חסרי כוח או עוצמה, נתונים לנסיבות הגורל, הם פשוט חווים את המסלול הקבוע של הנאה וכאב דרך ששת סוגי הלידה מחדש.

ישנן מיליון וארבע מאות אלף צורות עיקריות של לידות וששת אלפים אחרות וכן שש מאות אחרות. ישנן חמש מאות צורות של פעולות או חמש צורות ושלוש צורות, ופעולה מלאה וחצי פעולה. ישנן שישים ושתיים דרכי תרגול רוחני, שישים ושניים תת-עידנים. ישנם שישה מעמדות על פי לידה של בני אדם, שמונה שלבים בהתפתחות אדם, ארבעת אלפים ותשע מאות עיסוקים, ארבעת אלפים ותשע מאות סוגים של נוודים רוחניים, ארבעת אלפים ותשע מאות סוגים של מגורי נָאגַה, אלפיים קיומים חושיים, שלושת אלפים גיהינומים, שלושים ושישה ספֶרות של יסוד-אבק, שבע ספֶרות של בעלי הכרה, שבע ספֶרות של חסרי הכרה ושבע של יצורים 'חופשיים מכבלים', שבע דרגות של ישויות שמימיות, שבעה סוגים של בני אדם, שבעה סוגים של שדים, שבעה אגמים, שבעה סוגים של בקעים גדולים ושבעה קטנים, שבע מצולות גדולות ושבע קטנות, שבעה חלומות עיקריים ושבעה משניים, שמונה מיליון וארבע מאות אלף עידנים שבמהלכם הטיפשים והחכמים, לאחר ששוטטו ונדדו בכל אלה, יגיעו כאחד לקץ הסבל.

לכן אין משמעות לומר: 'באמצעות המשמעת המוסרית או התרגול או הסגפנות, או החיים הרוחניים האלה אגרום לפעולות הבשלות שלי להתממש, או בהדרגה אגרום לפעולות הבשלות שלי להתבטל—דבר מאלה לא ייתכן, כיוון שהנאה וכאב מדודים וקבועים בגבולות הסַנְֹסָארַה, ומידתם אינה יכולה לגדול או לקטון, לא מעבר לזה ולא פחות מזה. בדיוק כפי שכדור צמר הנזרק מתגלגל ונפרם עד שהוא מגיע לסיומו, כך גם הטיפשים והחכמים משוטטים ונודדים עד שהם מגיעים לקץ הסבל.'

כך, אדוני, כאשר שאלתי את מַקְּהַלִי גוֹסַלַה על הפירות המיידיים של חיי הפרישות, הוא הסביר על היטהרות דרך נדידה בסַנְֹסָארַה... וכך, לא קיבלתי ולא דחיתי את דבריו של מַקְּהַלִי גוֹסַלַה, ואף על פי שהרגשתי בלתי מסופק, לא הבעתי את חוסר הסיפוק שלי ולא אמרתי דבר, לא של דחייה ולא של עלבון. קמתי ממקומי ועזבתי.

תורתו של אַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלַה (Ajitakesakambalavāda)

בפעם אחרת הלכתי לבקר את אַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלַה ושאלתי אותו את אותה השאלה.

ואַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלַה אמר לי: 'מלך אדיר, אין נתינה, אין נדבה, אין מנחה, אין פירות או תוצאות למעשים טובים ורעים, אין העולם הזה, אין העולם הבא, אין אם, אין אב, ואין יצורים שנולדים ספונטנית. בעולם אין פרושים וברהמינים בעלי הישגים נכונים ותרגול נכון המסבירים את העולם הזה ואת העולם הבא מתוך ידיעה ישירה שלהם. אדם מורכב מארבעת היסודות העיקריים. כאשר הוא מת, יסוד האדמה שבגופו חוזר ומתמזג עם יסוד האדמה החיצוני, יסוד המים שבגופו חוזר ומתמזג עם יסוד המים החיצוני, יסוד האש שבגופו חוזר ומתמזג עם יסוד האש החיצוני, יסוד האוויר שבגופו חוזר ומתמזג עם יסוד האוויר החיצוני, וחושיו נעלמים בחלל. הם מלווים אותו עם ארבעת האנשים הנושאים את גופתו ועם אלונקת המתים כדבר החמישי, קול צעדיהם נשמע עד שמגיעים לאזור הקבורה, שם עצמותיו הופכות לבנות כצבען של יונים וטקס השריפה מסתיים באפר. מתן תרומה הוא תורה לשוטים. אלה האומרים שיש חיים לאחר המוות משקרים ומקשקשים. עם התפרקות הגוף, הטיפש והחכם כאחד נכחדים ונעלמים. הם אינם קיימים אחרי המוות.'

כך, אדוני, כאשר שאלתי את אַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלַה על הפירות המיידיים של חיי הפרישות, הוא הסביר על חדלון... וכך, לא קיבלתי ולא דחיתי את דבריו של אַגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלַה, ואף על פי שהרגשתי בלתי מסופק, לא הבעתי את חוסר הסיפוק שלי ולא אמרתי דבר, לא של דחייה ולא של עלבון. קמתי ממקומי ועזבתי.

תורתו של פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה (Pakudhakaccāyanavāda)

בפעם אחרת הלכתי לבקר את פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה ושאלתי אותו את אותה השאלה.

ופַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה אמר לי: 'מלך אדיר, שבעת הדברים אלה לא יוּצרו, אי אפשר לייצרם, לא נוצרו, לא יכולים להיווצר, עקרים, יציבים כהר, איתנים כעמודים. הם אינם משתנים, אינם מתחלפים, אינם מפריעים זה לזה, ואין להם יכולת לגרום זה לזה הנאה, כאב, או הנאה וכאב. מהם השבעה? גוף-האדמה, גוף-המים, גוף-האש, גוף-האוויר, הנאה, כאב, וכוח-החיים. השבעה האלה לא יוּצרו... כך, מבין אלה אין הורג או מי שגורם להרג, אין שומע או דובר, אין יודע או מי שגורם לדעת. אם מישהו עורף את ראשו של אחר בעזרת חרב חדה, הוא אינו לוקח את חייו, אלא פשוט מחדיר את החרב במרווח החלל שבין שבעת הגופים.'

כך, אדוני, כאשר שאלתי את פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה על הפירות המייידיים של חיי הפרישות, הוא הסביר דבר אחר לחלוטין... וכך, לא קיבלתי ולא דחיתי את דבריו של פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה, ואף על פי שהרגשתי בלתי מסופק, לא הבעתי את חוסר הסיפוק שלי ולא אמרתי דבר, לא של דחייה ולא של עלבון. קמתי ממקומי ועזבתי.

תורתו של נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה (Nigaṇṭhanāṭaputtavāda)

בפעם אחרת הלכתי לבקר את נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה ושאלתי אותו את אותה השאלה.

נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה אמר לי: 'מלך אדיר, נִיגַנְטְהַה כבול בריסון מארבע בחינות. מהן הארבע? הנה, נִיגַנְטְהַה מרוסן בנוגע לכל המים, הוא נמנע מכל רוע, הוא מטוהר מתוך המנעות מכל רוע, הוא עטוי בהמנעות מכל רוע. ועד כמה שנִיגַנְטְהַה כבול בריסון מארבע הבחינות האלה, כך הנִיגַנְטְהַה מכונה מושלם בעצמו, בעל שליטה עצמית, ומבוסס-בעצמו.'

כך, אדוני, כאשר שאלתי את נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה על הפירות המיידיים של חיי הפרישות, הוא הסביר על ריסון מארבע בחינות... וכך, לא קיבלתי ולא דחיתי את דבריו של נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה, ואף על פי שהרגשתי בלתי מסופק, לא הבעתי את חוסר הסיפוק שלי ולא אמרתי דבר, לא של דחייה ולא של עלבון. קמתי ממקומי ועזבתי.

תורתו של סַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה (Sañcayabelaṭṭhaputtavāda)

בפעם אחרת הלכתי לבקר את סַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה ושאלתי אותו את אותה השאלה.

וסַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה אמר לי: 'אם אתה שואל אותי: 'האם יש עולם הבא?', אילו חשבתי שיש, הייתי אומר לך שיש עולם הבא, אך אינני חושב כך. לכן אינני אומר שכך הדבר, וגם אינני אומר אחרת. אינני מכחיש שכך הדבר ואינני מכחיש שלא כך הדבר. אם תשאל אותי 'האם אין עולם הבא?'... 'האם גם יש וגם אין עולם הבא?'... 'האם לא שיש ולא שאין עולם הבא?'... 'האם יש יצורים שנולדים מחדש?'... 'האם אין יצורים שנולדים מחדש?'... 'האם יש יצורים שנולדים מחדש וגם אין יצורים שנולדים מחדש?'... 'האם לא שיש ולא שאין יצורים שנולדים מחדש?'... 'האם יש פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים?'... 'האם אין פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים?'... 'האם גם יש וגם אין פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים?'... 'האם לא שיש ולא שאין פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים?'... 'האם הטַטְהָאגַטַה קיים אחרי המוות?'... 'האם הטַטְהָאגַטַה לא קיים אחרי המוות?'... 'האם הטַטְהָאגַטַה גם קיים וגם לא קיים אחרי המוות?'... 'האם הטַטְהָאגַטַה אינו קיים ואינו לא קיים אחרי המוות?'... אילו חשבתי שכן, הייתי אומר לך שהטַטְהָאגַטַה קיים אחרי המוות, אך אינני חושב כך. לכן אינני אומר שכך הדבר, וגם אינני אומר אחרת. אינני מכחיש שזה כך ואינני מכחיש שזה לא כך.

כך, אדוני, כאשר שאלתי את סַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה על הפירות המיידיים של חיי הפרישות, הוא השיב לי בהתחמקות. בדיוק כפי שאדם הנשאל על מנגו יתאר את פרי עץ-הלחם, או אדם הנשאל על פרי עץ-הלחם יתאר מנגו, כך כאשר שאלתי את סַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה על הפירות המיידיים של חיי הפרישות הוא השיב לי בהתחמקות. אז, אדוני, חשבתי לעצמי: 'מכל הפרושים והברהמינים האלה, סַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה הוא הכי טיפש ומבולבל'. וכך, לא קיבלתי ולא דחיתי את דבריו של סַנְצַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה, ואף על פי שהרגשתי בלתי מסופק, לא הבעתי את חוסר הסיפוק שלי ולא אמרתי דבר, לא של דחייה ולא של עלבון. קמתי ממקומי ועזבתי.

הפרי הנראה הראשון של הפרישות (paṭhamasandiṭṭhikasāmaññaphalaṁ)

וכך, אדוני, אני שואל את המכובד: ישנם בעלי מלאכה שונים... כל אלה נהנים כאן ועכשיו מפירות עבודתם הנראים... וכך מבטיחים לעצמם לזכות להיוולד באושר בעולם שמימי, בגן עדן. האם תוכל, אדוני, להצביע באופן דומה על פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו?"

"אני יכול, מלך אדיר. כעת אשאל אותך כמה שאלות ואתה ענה כפי שתמצא לנכון.

מלך אדיר, מה דעתך? נניח שהיה לך משרת, עובד שהיה משכים קום לפניך והולך לישון אחריך, עושה כל שברצונך, פועל להנאתך, מדבר אליך בנימוס ודואג שתמיד תהיה מרוצה. ייתכן שהיה חושב: 'כמה מוזרים ומופלאים הגורל והתוצאות של חסדים. הנה המלך אַגָ'אטַסַטּוּ וֵדֵהִיפּוּטַּה של מַגַדְהַה הוא בן-אדם, וגם אני בן-אדם. המלך אַגָ'אטַסַטּוּ מתענג ונהנה מחמש הנאות החושים כאילו היה בְּרַהְמָא, בעוד אני משרתו, משכים קום לפניו, הולך לישון אחריו, עושה כל שברצונו, פועל להנאתו, מדבר אליו בנימוס ודואג שתמיד יהיה מרוצה. אוכל להיות כמותו אם אעשה חסדים. אם כך, אגלח את ראשי ואת זקני, אלבש גלימה כתומה, ואצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית.' ולאחר זמן מה הוא אכן עושה זאת. לאחר שיצא אל חיי חסר-בית הוא חי מרוסן בגוף, דיבור ומחשבה, מסופק מאוכל ומחסה פשוטים ביותר, שבע רצון בבדידותו. ואז, נניח שאנשיך היו מדווחים לך: 'כבודו, האם אתה זוכר את המשרת שעבד בשבילך, אשר גילח את שערו וזקנו ויצא אל חיי חסר-בית? הוא חי כעת מרוסן בגוף, דיבור ומחשבה, מסופק מאוכל ומחסה פשוטים ביותר, שבע רצון בבדידותו.'—האם היית אומר: 'אנשים, השיבו את האדם הזה! עשו אותו שוב משרת שלי, עובד שלי, שישכים קום לפני, ילך לישון אחרי, יעשה כל מה שאומר, יפעל תמיד להנאתי, יפנה אלי בנימוס, ותמיד ידאג לכך שאהיה מרוצה כבעבר'?"

"מובן שלא, אדוני. להיפך, אנו ניתן לו כבוד והערכה, נקום לכבודו ונזמין אותו אלינו לקבל גלימות, אוכל, מגורים, תרופות למחלות ומענה לכל צרכיו, ונדאג לו להגנה מתאימה."

"מה דעתך, מלך אדיר, האם הפרי הזה של חיי הפרישות נראה כאן ועכשיו?"

"כמובן, אדוני."

"אם כך, מלך אדיר, זהו הפרי הראשון של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו."

הפרי הנראה השני של הפרישות (dutiyasandiṭṭhikasāmaññaphalaṁ)

"אך האם תוכל, אדוני, להצביע על גמול נוסף אחר, הנראה כאן ועכשיו, כפרי של חיי הפרישות?"

"אני יכול, מלך אדיר. אך הרשה לי לשאול אותך שאלה בנוגע לזה, ואתה ענה כפי שאתה מוצא לנכון. מה דעתך, מלך אדיר? נניח שיש חקלאי, בעל-בית, העובד בשירותך כמנהל משק בית של אחוזה. ייתכן שהיה חושב: 'כמה מוזרים ומופלאים הגורל והתוצאות של חסדים. הנה המלך אַגָ'אטַסַטּוּ וֵדֵהִיפּוּטַּה הוא בן-אדם וגם אני בן-אדם. המלך אַגָ'אטַסַטּוּ מתענג ונהנה מחמש הנאות החושים כאילו היה בְּרַהְמָא, בעוד אני חקלאי, בעל-בית, העובד בשירותו, מנהל משק בית של אחוזה. אוכל להיות כמוהו אם אעשה חסדים. אם כך, אגלח את ראשי ואת זקני, אלבש גלימה כתומה, ואצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית.' ולאחר זמן מה הוא עושה זאת. מגלח את ראשו וזקנו, לובש גלימה כתומה, ויוצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית. לאחר שיצא אל חיי חסר-בית הוא חי מרוסן בגוף, דיבור ומחשבה, מסופק מאוכל ומחסה פשוטים ביותר, שבע רצון בבדידותו. ואז, נניח שאנשיך היו מדווחים לך: 'כבודו, האם אתה זוכר את החקלאי, שעבד בשירותך כמנהל משק בית, אשר גילח את שערו וזקנו ויצא אל חיי חסר-בית? הוא חי כעת מרוסן בגוף, דיבור ומחשבה, מסופק מאוכל ומחסה פשוטים ביותר, שבע רצון בבדידותו.'—האם היית אומר: 'אנשים, השיבו את האדם הזה! עשו אותו שוב מנהל משק הבית כבעבר'?"

"מובן שלא, אדוני. להפך, אנו ניתן לו כבוד והערכה, נקום לכבודו ונזמין אותו אלינו לקבל גלימות, אוכל, מגורים, תרופות למחלות ומענה לכל צרכיו, ונדאג לו להגנה מתאימה."

"מה דעתך, מלך אדיר, האם הפרי הזה של חיי הפרישות נראה כאן ועכשיו?"

"כמובן, אדוני."

"אם כך, מלך אדיר, זהו הפרי השני של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו."

פירות הפרישות הנעלים יותר (paṇītatarasāmaññaphalaṁ)

"אך האם תוכל, אדוני, להצביע על גמול נוסף אחר, הנראה כאן ועכשיו, כפרי של חיי הפרישות, שנעלה ומושלם משני אלה?"

"אני יכול, מלך אדיר. הקשב נא בתשומת לב, אני אדבר."

"כן, אדוני," השיב המלך אַגָ'אטַסַטּוּ והבּוּדְּהַה אמר:

"מלך אדיר, הנה טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם—אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.

בעל-בית, בן בעל-בית, אדם כלשהו או בן-שבט שומע את הדְהַמַּה. לאחר ששמע את הדְהַמַּה, הוא רוכש אמון בטַטְהָאגַטַה. כאשר יש בו אמון, הוא חושב לעצמו: 'חיי הבית צפופים ומאובקים, חיי הפרישות חופשיים כמו מרחבים פתוחים. אין זה קל לאדם החי חיי-בית להוביל חיים רוחניים מושלמים לחלוטין, מטוהרים ומלוטשים כצִדְפַּת פנינים מבריקה. נניח שאגלח את ראשי וזקני, אלבש גלימות כתומות ואצא לפרישות מחיי בית אל חיי חסר-בית.' ולאחר זמן מה הוא עוזב את מצבור רכושו, אם קטן ואם גדול, עוזב את מעגל מכריו, אם קטן ואם גדול, מגלח את ראשו וזקנו, לובש גלימות כתומות, ויוצא מחיי-בית אל חיי חסר-בית.

לאחר שיצא לפרישות כך, הוא חי מרוסן על פי כללי הנזירים, מתנהג כיאות בעקביות ורואה סכנה גם בשגיאה הקטנה ביותר, שומר על התחייבויותיו ביחס לגוף, למעשים ולדיבור, מסור לחיים מֵיטִיבִים וטהורים, בעל משמעת מוסרית, עם דלתות חושים מאובטחות, בעל מיומנות בקשב והבנה מלאה, ושבע רצון.

החלק הקצר על מוסריות (cūḷasīlaṁ)

מלך אדיר, כיצד נזיר משלים את התנהגותו המוסרית? לאחר שזנח הריגת יצורים חיים, הנזיר נמנע מלהרוג יצורים חיים, ללא מקל או חרב, בעל מצפון, מלא חמלה ואהבה לרווחת כל היצורים החיים. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

לאחר שזנח לקיחת מה שלא ניתן, הנזיר נמנע מלקחת מה שלא ניתן, ביושר ובהגינות מקבל רק מה שניתן, מבלי לגנוב.

לאחר שזנח דרך חיים לא צנועה, הנזיר חי הרחק ממיניות, ונמנע מהמנהגים הארציים של פעילות מינית. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

לאחר שזנח דיבור שגוי, הנזיר נמנע מלומר שקר, דובר אמת, אמין ומהימן. ניתן לסמוך על דבריו ולבטוח בהם, והוא אינו מטעה אף אחד בעולם.

לאחר שזנח דיבור מפלג, הוא אינו חוזר במקום אחר על מה ששמע במקום אחד כדי להפריד ולסכסך בין אלה, ואינו חוזר במקום אחד על מה ששמע במקום אחר כדי להפריד ולסכסך בין ההם. כך, הוא מפייס ומפשר בין המסוכסכים ומקדם אחווה בין המאוחדים, יוצר הרמוניה, שמחה, אהבה, נועם, ומדבר בזכות השלום והשלווה.

לאחר שזנח דיבור גס, הוא נמנע מלדבר בגסות. הוא מדבר במילים עדינות, נעימות לאוזן, חביבות, נוגעות ללב, אדיבות, ידידותיות ואהובות על רבים.

לאחר שזנח דיבור סרק, הנזיר נמנע משיחות סרק. הוא מדבר בזמן המתאים, על מה שנכון ומועיל, על הדְהַמַּה ועל המשמעת. את דבריו כדאי לזכור, הם מתוזמנים היטב, נתמכים בסיבות, מוגדרים היטב וקשורים למטרה. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

הנזיר נמנע מפגיעה בזרעים ובצמחים.

הוא אוכל רק פעם ביום ונמנע מאכילה בלילה ובזמנים לא נאותים.

הוא נמנע מצפייה בריקודים, שירה, נגינה מוזיקה ומופעים.

הוא נמנע משימוש בזרים, בשמים, תכשיטים, קישוטים ועיטורים.

הוא נמנע משימוש במיטות ובמושבים גבוהים או מפוארים.

הוא נמנע מקבלת זהב וכסף.

הוא נמנע מקבלת תבואה או בשר לא מבושלים.

הוא אינו מקבל נשים ונערות, עבדים ושפחות, עזים וכבשים, עופות וחזירים, פילים, בקר, סוסים ואתונות.

הוא נמנע מקבלת שדות וקרקעות.

הוא נמנע מלשמש כשליח או כמעביר מסרים.

הוא נמנע מקנייה ומכירה, משימוש במאזני שקר ומכשירי מדידה מזייפים, מלקיחת שוחד ומשחיתות, מעשי תרמית והונאה, מפציעה, הריגה, אסירה, מעשי שוד וביזת מזון. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

החלק הבינוני על מוסריות (majjhimasīlaṁ)

נזירים, בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, ובאופן מתמיד מזיקים לזרעים ולצמחים המתרבים משורשים, מגזעים, ומנבטים—הנזיר נמנע מפגיעה בזרעים וצמחים. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר ממשיכים להשתמש במצרכים מאוחסנים כגון אוכל, משקאות, בגדים, כלי רכב, מיטות, בשמים ובשר—הנזיר נמנע משימוש במצרכים כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר ממשיכים להיות נוכחים במופעי ריקוד, שירה, נגינה, תיאטרון, הקראת בלדות, מופעי מחיאות כף, מצלתיים ותופים, מופעים אומנותיים, מופעי אקרובטיקה ופעלולים, קרבות פילים, סוסים, שוורים, פרים, תיישים, איילי ניגוח, תרנגולים, ושלווים, קרבות קני עץ, איגרוף והיאבקות, קרבות מומחזים, תהלוכות, תצוגות מערכי קרב, ותצוגות לוחמים—הנזיר נמנע מנוכחות במופעים כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר משתתפים במשחקים ושעשועים מעין אלה המחוברים לעצלות והשתוקקות: שחמט על לוח של שמונה שורות, שחמט על לוח של עשר שורות, 'לוח באוויר', קלאס, דוקים, משחקי קוביות, משחקי מקלות, יצירת תמונות באמצעות ידיים שנטבלו בצבע, משחקי כדור, נשיפות במקטרות צעצוע, משחק במחרשות צעצוע, קפיצות אקרובטיות באוויר, משחק בתחנות רוח מנייר, מאזני צעצוע, מרכבות צעצוע, קשתות צעצוע, ניחוש אותיות, ניחוש מחשבות, חיקוי מומים—הנזיר נמנע ממשחקים ושעשועים כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר משתמשים במיטות ובמושבים גבוהים ומפוארים, כורסאות מרווחות, כיסאות המעוטרים בדמויות חיות, כיסויים מרובי צבעים, כיסויים עם שיער מצד אחד או משני הצדדים, כיסויי משי, כיסויים רקומים עם או בלי אבני חן, שטיחים לפילים, לסוסים או למרכבות, שטיחים מעור אנטילופה, ספות עם סוככים או עם כריות אדומות לראש ולרגליים—הנזיר נמנע משימוש במיטות ובמושבים מפוארים כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר משתמשים באמצעים שונים לייפוי וקישוט עצמי כגון: מריחת הגוף באבקות ריחניות, עיסוי הגוף בשמנים, רחצה במים מבושמים, שימוש בבשמים ריחניים ובמשחות ואבקות פנים, ענידת תכשיטים, ענידת צמידי-יד, זרי-ראש, שימוש במקלות הליכה מעוצבים, שפופרות תרופות מקושטות, חרבות לקישוט, שמשיות, סנדלים מקושטים בריקמה, טורבנים, אבני חן, מברשות מזנב יאק, גלימות לבנות ארוכות מעוטרות בגדילים—הנזיר נמנע משימוש באמצעים כאלה לייפוי וקישוט.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר משתתפים בשיחות חסרות תכלית על אודות מלכים, שודדים, שרים, צבאות, סכנות, מלחמות, מאכלים, משקאות, בגדים, מיטות, זרים, בשמים, קרובי משפחה, כלי-רכב, כפרים, עיירות וערים, ארצות, נשים, גיבורים, שיחות רחוב ורכילויות, שיחות על אלו שאינם עוד, שיחות סרק, העלאת השערות אודות העולם והים, שיחות על קיום ואי-קיום—הנזיר נמנע משיחות סרק כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים בהתנצחויות וויכוחים כגון: 'אתה לא מבין את הדְהַמַּה והמשמעת הזו—אני כן מבין!', 'כיצד אתה תוכל להבין את הדְהַמַּה והמשמעת הזו?', 'דרך התרגול שלך שגויה—דרך התרגול שלי היא הנכונה!', 'אני עקבי. אתה לא עקבי!', 'את מה שהיית אמור לומר בהתחלה—אמרת בסוף, ואת מה שהיית אמור לומר בסוף—אמרת בהתחלה!', 'מה שלקח לך זמן רב להמציא, הופרך כרגע!', 'טיעונך הופרך, הובסת!', 'קדימה, נסה להציל את עמדתך, התר את עצמך מהסבך אם אתה יכול!'—הנזיר נמנע מהתנצחויות וויכוחים כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים בשליחויות ומסירת הודעות למלכים, שרי ממשלה, בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית, או לבחורים צעירים, האומרים: 'לך לכאן, לך לשם! קח את זה, הבא את זה משם!'—הנזיר נמנע ממסירת הודעות ומשליחויות כאלה.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים בהונאות, דיבורי הבלים, מתן תחזיות, פגיעה בשמם של אחרים, ורדיפה אחר רווחים אישיים—הנזיר נמנע מדיבורי הונאה כאלה. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

החלק הארוך על מוסריות (mahāsīlaṁ)

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים, כגון: ניבוי על פי צורת אברי גוף, ניבוי על פי אותות, ניבוי על פי אירועים יוצאי דופן, ניבוי על פי חלומות, ניבוי על פי כתמי לידה, ניבוי על פי כרסומי עכברים; מתן מנחות אש, מתן מנחות ממצקת, מתן מנחות של קליפות, מתן מנחות של אבקת אורז, מתן מנחות של גרגירי אורז, מתן מנחות גְהִי, מתן מנחות שמן, מתן מנחות מהפה, מתן מנחות דם; תורת קריאת כף היד, תורת שטחי-בנייה, תורת התחבולות, תורת הלחשים, תורת הרוחות, תורת בתי-אדמה, תורת הנחשים, תורת הרעלים, תורת העקרבים, תורת העכברושים, תורת הציפורים, תורת העורבים; ניבוי אורך חיי אדם, כישוף להגנה נגד חצים, ידיעת קולות החיות—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים, כגון: פענוח משמעות סימנים לקביעת מזל באבני חן, בגדים, מקלות, חרבות, חניתות, חצים, קשתות וכלי נשק אחרים, נשים, גברים, נערים, נערות, עבדים, שפחות, פילים, סוסים, שוורים, פרים, פרות, עזים, תיישים, איילים, שלווים, איגואנות, עכברי-במבוק, צבים וחיות אחרות—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים, מתחזיות כגון: 'המלך יוביל את הצבא קדימה, המלך יסוג לאחור', 'המלך שלנו יתקוף והמלך האחר יסוג', 'המלך האחר יתקוף והמלך שלנו יסוג', 'המלך שלנו ינצח והמלך האחר יובס', 'המלך האחר ינצח והמלך שלנו יובס', 'כך צד אחד ינחל ניצחון והאחר תבוסה'—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים, כגון: ניבוי של ליקוי ירח, ליקוי חמה, ליקוי כוכבים; תחזיות שהשמש והירח יחוגו במסלולם או יסטו ממנו, שכוכב יחוג במסלולו או יסטה ממנו, שתהיה נפילת מטאורים, שיהיה הבזק אור בשמים, שתהיה רעידת אדמה, שיהיו רעמים; תחזיות של מועדי זריחת השמש ושקיעתה, האפלה או הארה של הירח, השמש או הכוכבים—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים, כגון: ניבוי גשמים, בצורת, קציר טוב, רעב, ביטחון, סכנות, מחלות, בריאות; או כאלה שעוסקים בחשבונאות, חישוב, הערכות, חיבור שירה, פילוסופיה—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים כגון: עריכת טקסי נישואין, אירוסין וגירושין; ציון מועדים מתאימים לחיסכון או להוצאת כספים, ציון מועדים ברי-מזל או חסרי-מזל; הטלת כשפים לגרימת הפלות, לשיתוק הלשון, לשיתוק הלסת, לגרימת אובדן שליטה בידיים, לגרימת חירשות; המשיגים תשובות נבואיות בעזרת מראָה, נערה או ישות שמימית; סגידה לשמש, סגידה למַהָאבְּרַהְמָא; הוצאת להבות מהפה; תפילה למזל טוב מישויות שמימיות—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים.

בעוד שישנם פרושים וברהמינים משגשגים, החיים מאוכל הניתן מתוך אמון, אשר עוסקים באומנויות נמוכות, עיסוקים שגויים כגון: נדירת נדרים בתמורה לטובות מישויות שמימיות, קיום נדרים שהובטחו לישויות, הטלת לחשים לרגל חניכת בית עשוי אדמה; הטלת לחשים להגברת און או לגרימת אין-אונות; מתן ברכות לשטחים המיועדים להקמת בתים; קיום טקסי שטיפת-פה וטקסי רחצה; הקרבת קורבנות; מתן סמי הקאה, תרופות משלשלות, תרופות מכייחות; מתן תרופות לראש, לאוזניים, לעיניים ולאף, משחות ומשחות-נגד; ריפוי עיניים, ניתוחים, ריפוי ילדים, טיפול בכף הרגל; מתן משחות לריפוי תופעות לוואי של תרופות קודמות—הנזיר נמנע מאומנויות נמוכות כאלה ועיסוקים שגויים. כך הנזיר משלים את מוסריותו.

מלך אדיר, כך נזיר בעל התנהגות מוסרית מושלמת שכזו אינו רואה כל סכנה בשום מקום בזכות ריסונו המוסרי. בדומה ללוחם אציל משוח-ראש שהביס את כל אויביו, אשר אינו רואה סכנה מאויביו בשום מקום, כך הנזיר, בזכות ריסונו המוסרי, אינו רואה סכנה בשום מקום. הוא חווה בעצמו אושר עילאי חסר פגם הנובע משמירה על התנהגות מוסרית אצילית. כך הנזיר מושלם במוסר.

ריסון החושים (indriyasaṁvaro)

וכיצד, מלך אדיר, נזיר מרסן את דלתות החושים? הנה, כאשר נזיר רואה עצם נראה בעיניו, הוא אינו נתפס בסימניו העיקריים או בפרטיו המשניים. כיוון שאם היה פועל ללא ריסון חוש הראייה, תופעות מזיקות כגון חמדנות וצער היו עלולות להשתלט עליו, לכן הוא מרסן את חוש הראייה, הוא מתאמן בריסון העין. כאשר הוא שומע צליל באוזניו... מריח ריח באפו... טועם טעם בלשונו... חש תחושה בגופו... תופס אובייקט מנטאלי בתודעתו, הנזיר לא נתפס בסימניו העיקריים או בפרטיו המשניים. כיוון שאם היה פועל ללא ריסון החוש המנטאלי, תופעות מזיקות כגון חמדנות וצער היו עלולות להשתלט עליו, לכן הוא מרסן את החוש המנטאלי, הוא מתאמן בריסון התודעה. וכך הוא חווה בעצמו אושר עילאי חסר פגם הנובע מריסון אצילי של החושים. כך, מלך אדיר, נזיר מרסן את דלתות החושים.

קשב והבנה מלאה (satisampajaññaṁ)

וכיצד, מלך אדיר, הנזיר בעל קשב והבנה מלאה? הנה, כאשר נזיר הולך לפנים או לאחור, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה, כאשר הוא מביט לפנים או הצידה הוא עושה זאת עם הבנה מלאה, כאשר הוא מתכופף או מתמתח, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא לובש את גלימתו התחתונה והעליונה ונושא את קערתו, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא אוכל, שותה, לועס ובולע, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא עושה את צרכיו ומטיל את מימיו, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כאשר הוא הולך, עומד, יושב, נרדם ומתעורר, כאשר הוא מדבר או שותק, הוא עושה זאת עם הבנה מלאה. כך, מלך אדיר, נזיר הוא בעל קשב ובהבנה מלאה.

הסתפקות במועט (santoso)

וכיצד, מלך אדיר, הנזיר שבע רצון? הנה, נזיר מסתפק בגלימות להגנה על גופו ואוכל נדבות להשביע את קיבתו, ולוקח אתו רק את הנחוץ לו לאן שהוא הולך. כפי שציפור עפה עם כנפיה כמשא היחיד, כך נזיר מסתפק בגלימות להגנה על גופו ואוכל נדבות להשביע את קיבתו, ולוקח אתו רק את הנחוץ לו לאן שהוא הולך. כך, מלך אדיר, הנזיר שבע רצון.

נטישת המכשולים (nīvaraṇappahānaṁ)

ואז, לאחר שהשיג התנהגות מוסרית אצילית, ריסון חושים אצילי, קשב והבנה מלאה אצילית, ושביעות רצון אצילית, הוא מוצא מקום שהייה מבודד—ביער, למרגלות עץ, ערוץ נחל, מערה בצלע הר, אזור שריפת גופות, מעבה ג'ונגל, או באוויר הפתוח על ערמת קש. לאחר שחזר מסבב נדבות וסיים לאכול, הוא מתיישב ברגליים משוכלות, מחזיק את גופו זקוף, ומכונן קשב לפניו.

לאחר שזנח תשוקות ארציות, הוא חי בתודעה חופשייה מתאווה חושית, ותודעתו מטוהרת מהן. לאחר שזנח זדון, הוא חי בתודעה שופעת אהבה לרווחת כל היצורים החיים, ותודעתו מטוהרת מזדון. לאחר שזנח עייפות-ועצלות, הוא שוהה תופס אור, ערני ובעל הבנה מלאה ותודעתו מטוהרת מעייפות-ועצלות. לאחר שזנח חרטה וחוסר-שקט, הוא שוהה בשלווה פנימית ותודעתו מטוהרת מחרטה ומחוסר-שקט. לאחר שזנח ספק, הוא חי כשהוא מעבר לספק, עם וודאות לגבי מה מֵיטִיב ותודעתו מטוהרת מספק.

כמו אדם שלקח הלוואה כדי לפתח את עסקיו, ולאחר שעסקיו שגשגו הוא היה מחזיר את חובותיו ועם מה שנותר לו מפרנס אישה. ייתכן שהאדם היה חושב לעצמו: 'קודם לכן פיתחתי את עסקיי באמצעות הלוואה, וכעת הם משגשגים...' ועקב כך היה שמח ומאושר.

כמו אדם שהיה חולה, סובל, חולה אנוש, חסר תיאבון וחלש בגופו, ולאחר זמן מה היה מחלים ומתאושש ואז התיאבון והכוח הגופני היו שבים אליו. ייתכן שהאדם היה חושב לעצמו: 'קודם לכן הייתי חולה...' ועקב כך היה שמח ומאושר.

כמו אדם שהיה כלוא בבית סוהר ולאחר זמן מה היה משתחרר מבית הסוהר ללא אובדן לגופו או לרכושו. ייתכן שהאדם היה חושב לעצמו: 'קודם לכן הייתי כלוא בבית סוהר...' ועקב כך היה שמח ומאושר.

כמו אדם שהיה עבד, לא אדון לעצמו, כפוף לאחרים, לא היה יכול ללכת לאן שרצה, ולאחר זמן מה היה משתחרר מעבדות והיה חופשי ללכת לאן שרצה. ייתכן שהאדם היה חושב לעצמו: 'קודם לכן הייתי עבד...', ועקב כך היה שמח ומאושר.

כמו אדם עשיר ובעל נכסים שהיה יוצא למסע בדרך מדברית רצופת סכנות בה קשה להשיג מזון, ולאחר זמן מה הוא היה חוצה את המדבר ומגיע בבטחה אל כפר מוגן ונטול סכנה. האדם היה חושב לעצמו: 'קודם לכן הייתי בסכנה, כעת אני מוגן בתחום הכפר', ועקב כך היה שמח ומאושר.

כל עוד נזיר אינו רואה בעצמו את זניחתם ואי-הופעתם של חמשת המכשולים, הוא מתייחס אליהם כחוב, כמחלה, כמאסר בבית סוהר, כעבדות, כמסע בדרך מדברית. אך כאשר הוא רואה שחמשת המכשולים הללו נזנחו בו ונעלמו, הוא כאילו היה חופשי מחוב, ממחלה, ממאסר בבית סוהר, מעבדות, מסכנות המדבר.

הגְ'הָאנַה הראשונה (paṭhamajjhānaṁ)

כאשר הוא רואה שחמשת המכשולים האלה נזנחו בו, עולה בו שמחה, ומשמחה זו נוצרת תחושת התעלות, כאשר תודעתו מלאה בתחושת התעלות, גופו הופך שקט ורגוע. כשגופו שקט הוא חווה אושר, ובהיותו מאושר, תודעתו נעשית מרוכזת. כך, מנותק מתשוקות החושים, מנותק ממצבי תודעה מזיקים, הוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה ביישום ראשוני והחזקת התודעה, מלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות. והוא ממלא, פורש, סופג, ומקרין אותן בכל גופו עד שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא תחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מהינתקות.

כשם שמשרת אמבט מיומן או שוליתו היו לָשִים אבקת סבון עם מים בתוך כיור מתכת, ויוצרים מהם כדור רך, עד שהכדור העשוי אבקת סבון היה הופך לגוש סַפוּג בשמן, עטוי שמן, שדבר לא זולג ממנו. כך הנזיר ממלא, פורש, סופג ומקרין את תחושות ההתעלות והשמחה העילאית בכל גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא תחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מהינתקות. זהו, מלך אדיר, פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הגְ'הָאנַה השנייה (dutiyajjhānaṁ)

בהמשך, עם השקטת היישום הראשוני והחזקת התודעה, בהשגת שלווה פנימית וחד-נקודתיות התודעה, הנזיר נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השנייה, אשר נטולת יישום ראשוני והחזקת התודעה, מלאה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז. ועם תחושות ההתעלות והשמחה העילאית האלה הנולדות מריכוז, הוא ממלא את גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא התחושות האלה.

כפי שאגם עמוק שמימיו נובעים בקרקעיתו, ואין בו זרימת מים ממזרח, מערב, צפון או דרום, והוא מתמלא רק לעתים ממקלחות גשם מתונות, ועדיין זרם של מים קרים הנובעים מתוך האגם היו מתפרשים, ממלאים ונספגים בכל האגם כך שלא הייתה ולו נקודה אחת בכל האגם שאינה ספוגה במים הקרים, כך גם עם תחושות ההתעלות והשמחה העילאית הנולדות מריכוז. הנזיר ממלא את גופו בהן כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא התחושות האלה. גם זה, מלך אדיר, פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הגְ'הָאנַה השלישית (Tatiyajjhānaṁ)

בהמשך, עם התפוגגות תחושת ההתעלות, הנזיר שוהה באיזון-מנטאלי כלפי תשוקות, בקשב ובהבנה מלאה, וחווה בגופו את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובאיזון-מנטאלי', והוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השלישית. ועם השמחה העילאית הזו, ללא תחושת התעלות, הוא ממלא את גופו כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא התחושות האלה.

כשם שבבריכת לוטוסים כחולים, אדומים או לבנים, שבה הפרחים שנולדו בתוך המים, צמחו בתוך המים, מעולם לא עלו מעל קו המים והם ניזונים ממעמקי המים—הלוטוסים הכחולים, האדומים והלבנים—היו ספוגים ומלאים במים קרים—כך גם הנזיר מלא בתחושות שמחה עילאית ללא תחושת התעלות כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא התחושות האלה. גם זה, מלך אדיר, פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הגְ'הָאנַה הרביעית (catutthajjhānaṁ)

בהמשך, עם זניחת הנאה וכאב, והשקטת שמחה ועצב קודמים, הוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הרביעית הנטולת הנאה וכאב, ומטוהרת בקשב ובאיזון-מנטאלי. והוא יושב, ממלא את גופו בטוהר ובבהירות מנטאלית, כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא התחושות האלה.

כשם שאדם היה יושב מכוסה בבד לבן מכף רגל ועד ראש, כך שלא היה ולו חלק אחד בכל גופו שאינו עטוי בבד לבן. כך הנזיר יושב כשגופו ספוג בטוהר ובבהירות מנטאלית, כך שלא נותרת נקודה אחת בכל גופו ללא התחושות האלה. גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

ידיעות תבוניות (vipassanāñāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מפגמים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומַטֶה את תודעתו לידיעה וראייה. והוא יודע: 'הגוף שלי חומרי, מורכב מארבעת היסודות הראשיים, נולד מאם ואב, ניזון מאורז ודייסה, ארעי, נתון לפציעה ושריטה, לשבירה ולהרס, וזו התודעה שלי הכבולה אליו והתלויה בו'.

כשם שדרך אבן-חן לַפִיס צלולה ומצוינת, חתוכה היטב לשמונה פאות, מבהיקה, חסרת דופי, מושלמת בכל ההיבטים, היו מושחלים חוטים כחולים, צהובים, אדומים, לבנים או כתומים, ואדם בעל ראייה חדה היה לוקח אותה בידו ומתאר אותה באופן הזה, מלך אדיר, כך גם הנזיר, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה... מכוון ומטה אותה לידיעה וראייה והוא יודע: 'הגוף שלי חומרי, מורכב מארבעת היסודות הראשיים, נולד מאם ואב, ניזון מאורז ודייסה, ארעי, נתון לפציעה ושריטה, לשבירה ולהרס, וזו התודעה שלי הכבולה אליו והתלויה בו'. גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הידיעה של גוף יציר-תודעה (manomayiddhiñāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מפגמים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו ליצירת גוף יציר-תודעה. מגופו הוא יוצר גוף נוסף, בעל צורה חומרית, יציר-תודעה, שלם בכל איבריו ותכונותיו.

כשם שאדם היה שולף קנה סוף מנרתיקו והיה חושב לעצמו: 'זהו קנה הסוף, זהו הנרתיק. קנה הסוף הוא דבר אחד, הנרתיק הוא דבר אחר. כעת קנה הסוף נשלף מתוך הנרתיק.' או כפי שאדם היה שולף חרב מתוך הנדן שלה והיה חושב לעצמו: 'זוהי החרב, זהו הנדן. החרב היא דבר אחד, הנדן הוא דבר אחר. כעת החרב נשלפה מהנדן.' או כפי שאדם היה מוציא נחש מהנשל שלו והיה חושב: 'זהו הנחש, זהו הנשל. הנחש הוא דבר אחד, הנשל הוא דבר אחר. כעת הנחש הוצא מהנשל.' כך גם נזיר עם תודעה מרוכזת... מכוון ומטה אותה ליצירת גוף יציר-תודעה. הוא יוצר מגופו גוף אחר בעל צורה חומרית, יציר-תודעה, שלם בכל איבריו ותכונותיו. גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הידיעה של כוחות על-אנושיים (iddhividhañāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מפגמים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו למגוון כוחות על-אנושיים. וכך הוא נהנה מכוחות שונים: בהיותו אחד, הוא הופך לרבים. בהיותו רבים, הוא הופך לאחד. הוא מופיע ונעלם. הוא עובר דרך גדרות, חומות והרים כאילו עבר דרך אוויר. הוא צולל פנימה והחוצה מהאדמה כאילו הייתה מים. הוא הולך על מים מבלי לשקוע כאילו הייתה אדמה. הוא עף באוויר בישיבה ברגליים משוכלות כמו ציפור עם כנפיים. הוא אפילו נוגע ומכה בידו בשמש ובירח, אדירים ועצומים ככל שיהיו. והוא נודד בגופו עד עולמות הבְּרַהְמָא.

כשם שקדר מיומן או שולייתו יכול ליצור מחימר שהוכן כראוי כל כלי שיחפוץ בו, או כפי שפסל שנהב מיומן או שולייתו יכול ליצור משנהב שהוכן כראוי כל פריט שנהב שיחפוץ בו, או כפי שצורף מיומן או שוליתו יכול ליצור מזהב שהוכן כראוי כל פריט זהב שיחפוץ בו—כך גם נזיר בעל תודעה מרוכזת... מכוון ומטה את תודעתו למגוון כוחות על-אנושיים ונהנה מכוחות שונים. גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הידיעה של האוזן השמימית (dibbasotañāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מפגמים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו לאוזן-השמימית. עם האוזן-השמימית, המזוככת והעולה על זו האנושית, הוא שומע את שני סוגי הקולות—האנושיים והשמימיים, בין שרחוקים ובין שקרובים.

כפי שאדם ההולך לאורך דרך ראשית ושומע קולות של תוף גדול, תוף קטן, שופר, מצילתיים, או תוף טאם-טאם, היה חושב: 'אלה קולות של תוף גדול, אלה קולות של תוף קטן, אלה קולות של שופר, אלה קולות של צלצל ואלה קולות של תוף טאם-טאם.' כך הנזיר עם תודעה מרוכזת... שומע את שני סוגי הקולות—האנושיים והשמימיים, בין שרחוקים ובין שקרובים. גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

ידיעת תודעות של אחרים (cetopariyañāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מפגמים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של תודעות אחרים. הוא מבין ומבחין בתודעתו בתודעות של יצורים ואנשים אחרים. הוא יודע תודעה אחוזת תשוקה כאחוזת תשוקה ותודעה נטולת תשוקה כנטולת תשוקה, הוא יודע תודעה אחוזת כעס כאחוזת כעס ותודעה נטולת כעס כנטולת כעס, הוא יודע תודעה אחוזת בלבול כאחוזת בלבול ותודעה נטולת בלבול כנטולת בלבול. הוא יודע תודעה מוכוונת כמוכוונת ותודעה מוסחת כמוסחת. הוא יודע תודעה מפותחת כמפותחת ותודעה לא מפותחת כלא מפותחת. הוא יודע תודעה נעלית כנעלית ותודעה לא נעלית כלא נעלית. הוא יודע תודעה מרוכזת כמרוכזת ותודעה לא מרוכזת כלא מרוכזת. הוא יודע תודעה משוחררת כמשוחררת ותודעה לא משוחררת כלא משוחררת.

כפי שאישה, גבר או נער האוהב את מראהו, בוחן את פניו במראה בהירה ומבריקה או בקערת מים צלולים, ובאמצעות בחינה שלהן הוא יודע אם ישנו כתם או לא, כך נזיר עם תודעה מרוכזת... מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של תודעות אחרים. הוא מבין ומבחין בתודעתו בתודעות של יצורים ואנשים אחרים. גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הידיעה של חיים קודמים (pubbenivāsānussatiñāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מפגמים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של חיים קודמים. הוא נזכר בחיים קודמים רבים: לידה אחת, שתי לידות, שלוש, ארבע או חמש לידות, עשר, עשרים, שלושים, ארבעים או חמישים לידות, מאה לידות, אלף לידות, מאה אלף לידות, תקופות רבות של התכווצות היקום, תקופות רבות של התפשטות היקום, תקופות רבות של התכווצות והתפשטות היקום, והוא נזכר: 'אז זה היה שמי, זה היה שבט המוצא שלי, זה היה המראה שלי, זה היה המזון שלי, אלה היו חוויותיי של שמחה וכאב, זו הייתה תוחלת חיי. ועם מותי במקום ההוא, הופעתי במקום אחר, שם זה היה שמי... ולאחר מותי במקום ההוא, נולדתי מחדש כאן.' כך הוא נזכר בכמה מחייו הקודמים על צורותיהם ופרטיהם.

כפי שאדם היה הולך מכפרו אל כפר אחר, ומהכפר ההוא שוב אל כפר אחר, ומהכפר ההוא היה חוזר אל כפרו שלו. הוא היה חושב לעצמו: 'הלכתי מהכפר שלי אל הכפר ההוא, שם עמדתי, ישבתי, דיברתי או שתקתי באופן הזה. ומהכפר ההוא הלכתי שוב אל כפר אחר, שם עמדתי, ישבתי, דיברתי או שתקתי באופן הזה. ומהכפר ההוא שבתי אל הכפר שלי.' כך נזיר עם תודעה מרוכזת... מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של חיים קודמים, והוא נזכר בחיים קודמים... גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הידיעה של העין השמימית (dibbacakkhuñāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת... מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של מוות ולידה מחדש של יצורים. באמצעות העין השמימית, המזוככת והנעלה על זו האנושית, הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש: פשוטים ואצילים, מוצלחים ולא מוצלחים, ביעדים של אושר ואומללות בהתאם לפעולות שלהם, והוא יודע: 'היצורים האלה, על סמך התנהגותם הרעה בגוף, דיבור ומחשבה, והזלזול שהפגינו כלפי האציליים, ומכיוון שהיו בעלי אמונות מוטעות ופעלו על פי השקפותיהם השגויות—עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, מופיעים בעולם תחתון, ביעד אומללות, במישור של צער, בגיהינום. לעומת זאת, היצורים האלה, על סמך התנהגותם הטובה בגוף, דיבור ומחשבה, והכבוד שהפגינו כלפי האציליים, ומכיוון שהיו בעלי אמונות נכונות ופעלו על פי השקפותיהם הנכונות—עם התפרקות הגוף, לאחר המוות, הופיעו ביעד של אושר, בעולם שמימי.' כך עם העין השמימית... הוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש בהתאם לפעולות שלהם.

כפי שבכיכר מרכזית היה בניין רם ונישא, ואדם בעל ראייה חדה היה עומד בראשו ורואה אנשים נכנסים לבית כלשהו, עוזבים אותו, הולכים ברחוב, או יושבים במרכז הכיכר. והוא היה חושב לעצמו: 'האנשים האלה נכנסים לבית, אלה יוצאים ממנו, אלה הולכים לאורך הרחוב ואלה יושבים במרכז הכיכר.' כך, נזיר עם תודעה מרוכזת... מכוון ומטה את תודעתו לידיעה של מוות ולידה מחדש של יצורים... והוא רואה יצורים מתים ונולדים מחדש... גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו.

הידיעה של חדלון התחלואים (āsavakkhayañāṇaṁ)

וכך, עם תודעה מרוכזת, מטוהרת ונקייה, חסרת דופי, חופשייה מזיהומים, נוחה, מוכנה, מבוססת ושלווה, הוא מכוון ומטה את תודעתו לידיעת חדלון התחלואים. והוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו סבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו מקור הסבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו קץ הסבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זוהי דרך התרגול המובילה לקץ הסבל.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'אלה התחלואים.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו המקור לתחלואים.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זהו קץ התחלואים.' הוא יודע כפי שזה באמת: 'זוהי דרך התרגול המובילה לקץ התחלואים'. ובאמצעות ידיעה וראייה תודעתו משוחררת מהתחלואים של תשוקה חושית, מהתחלואים של קיום, ומהתחלואים של בורות, והידיעה מופיעה בו: 'זהו שחרור!' והוא יודע: 'הלידה הגיעה אל קֵצַהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קֵצַם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.'

מלך אדיר, כשם שבערוץ נחל למרגלות הר היה אגם עם מים צלולים ושקטים, כמראה ממורקת, ואדם בעל עין חדה העומד על הגדה היה רואה קונכיות, צדפים, חול, חלוקי נחל, ולהקות דגים נעות או חסרות תנועה, והיה חושב לעצמו: 'זהו אגם עם מים צלולים ושקטים, כמראה ממורקת, ובתוכו יש קונכיות, צדפים, חול, חלוקי נחל, ולהקות דגים נעות או חסרות תנועה.' כך, עם תודעה מרוכזת... הוא יודע: 'הלידה הגיעה אל קֵצַהּ, החיים הרוחניים הגיעו אל קֵצַם, מה שהיה לעשות נעשה, אין יותר מזה דבר.' גם זה, מלך אדיר, הוא פרי של חיי הפרישות הנראה כאן ועכשיו, מצוין ומושלם מהקודמים לו ואין פרי אחר של חיי הפרישות המצוין או מושלם ממנו."

המלך אַגָ'אטַסַטּוּ הופך לתומך (ajātasattuupāsakattapaṭivedanā)

לשמע הדברים הכריז המלך אַגָ'אטַסַטּוּ: "מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי גוֹטַמַה המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי!

אדוני, ביצעתי עבירה. הייתי כה טיפש, מבולבל ומלא זדון, שלמען כתר המלכות קיפחתי את חיי אבי, אדם טוב ומלך צדיק. יואיל הבּוּדְּהַה להכיר במעשיי הרעים כדי שארסן את עצמי בעתיד לבוא!"

"אכן, מלך אדיר, ביצעת עבירה, היית כה טיפש, אבוד ומרושע, שלמען כתר המלכות קיפחת את חייו של אביך, אדם טוב ומלך צדיק. אך מאחר שהכרת בעבירה שלך, הודית בה והבעת רצון להיטיב את דרכיך בעתיד בהתאם לדְהַמַּה, אנו מכירים בכך. כיוון שמי שמכיר בעבירה שלו ומביע רצון להשתפר בעתיד בהתאם לדְהַמַּה, מתפתח במשמעת האציליים ומשיג ריסון בעתיד."

לאחר מכן אמר המלך אַגָ'אטַסַטּוּ: "ברשותך אדוני, כעת עלי ללכת. אני עסוק ויש לי מטלות רבות."

"מלך אדיר, עשה מה שאתה מוצא לנכון."

והמלך אַגָ'אטַסַטּוּ שמח ונהנה מדברי הבּוּדְּהַה, קם ממקומו, קד בפני המכובד בכבוד ועזב תוך שהוא שומר את ימינו כלפיו.

לאחר שהמלך אַגָ'אטַסַטּוּ עזב, אמר הבּוּדְּהַה: "נזירים, המלך אבוד, גורלו חתום. אילו לא קיפח את חייו של אביו, אדם טוב ומלך צדיק כזה, אז ממש בזמן שישב כאן הייתה עולה בו עין הדְהַמַּה הטהורה ללא רבב."

כך אמר הבּוּדְּהַה, והנזירים שמחו ונהנו מדבריו.

The Long Discourses

|_I. The Chapter on the Entire Spectrum of Ethics

DN2. פירות חיי הפרישות

Translations [30]

English

繁體字

日本語

Français

Deutsch

Italiano

Español

Português

Русский

Nederlands

Norsk

Magyar

Srpski

Română

Hrvatski

Lietuvių Kalba

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference