כך שמעתי. פעם נדד הבּוּדְּהַה בארץ בני המַלַּה מלווה בקבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים. וכאשר הגיע אל פָּאבָא, בירתם של בני המַלַּה, הוא נשאר להתגורר בחורשת המנגו של קוּנְדַה הנפח.

אולם הכנסים החדש (ubbhatakanavasandhāgāraṁ)

באותה עת נבנה אולם כנסים חדש של בני המַלַּה מפָּאבָא בשם אוּבְּהַטַקַה ועדיין לא נעשה בו שימוש בין אם על ידי פרוש או ברהמין, או על ידי כל בן-אנוש אחר. כאשר שמעו שהמכובד מתגורר בחורשת המנגו של קוּנְדַה, הלכו בני המַלַּה מפָּאבָא לראותו. לאחר שקדו בפניו, התיישבו במקום ראוי ואמרו: "אדוני, בני המַלַּה מפָּאבָא הקימו לאחרונה אולם כנסים בשם אוּבְּהַטַקַה, ועדיין לא נעשה בו שימוש בין אם על ידי פרוש או ברהמין, או על ידי כל בן-אנוש אחר. אנא מהבּוּדְּהַה המכובד שיהיה הראשון להשתמש בו. אם יעשה זאת, יהיה הדבר לטובתם ולאושרם של בני המַלַּה מפָּאבָא לזמן רב." והבּוּדְּהַה הסכים בשתיקה.

כאשר ראו את הסכמתו, קמו בני המַלַּה, קדו בפניו, ועזבו תוך שהם שומרים את ימינם כלפיו. לאחר מכן הלכו אל אולם הכנסים, שם פיזרו מחצלות סביב, ארגנו מקומות ישיבה, שמו קערת מים ומנורת שמן ולאחר מכן שבו אל הבּוּדְּהַה, קדו בפניו, התיישבו במקום ראוי ודיווחו לו על מה שעשו, באומרם: "ברגע שהמכובד יהיה מוכן."

זמן מה לאחר מכן התלבש הבּוּדְּהַה, לקח את גלימתו וקערתו והלך אל אולם האסיפות עם נזיריו. שם רחץ את כפות רגליו, נכנס אל האולם והתיישב מנגד לעמוד המרכזי, כשפניו מופנות מזרחה. והנזירים, לאחר שרחצו את כפות רגליהם, נכנסו אל האולם והתיישבו לאורך הקיר המערבי כשהבּוּדְּהַה מולם. ובני המַלַּה מפָּאבָא רחצו את כפות רגליהם, נכנסו אל האולם והתיישבו לאורך הקיר המזרחי כשפניהם מופנות מערבה, כשהבּוּדְּהַה מולם. לאחר מכן לימד הבּוּדְּהַה את בני המַלַּה דְהַמַּה אל תוך הלילה, תוך שהוא מסביר, מעורר השראה, מלהיב ומשמח אותם. ולאחר מכן שיחרר אותם ללכת, באומרו: "בני וָאסֵטְּהַה, הלילה חלף. עשו כעת מה שאתם מוצאים לנכון."

"כן, אדוני", השיבו בני המַלַּה ולאחר מכן קמו, קדו בפני המכובד ויצאו תוך שהם שומרים את ימינם כלפיו.

לאחר שבני המַלַּה הלכו, סקר הבּוּדְּהַה את הנזירים היושבים בשקט מוחלט ואמר למכובד סָארִיפּוּטַּה: "הנזירים נטולי עייפות-ועצלות, סָארִיפּוּטַּה, חשוב על דרשת דְהַמַּה להעביר להם. גבי כואב, אני רוצה למתוח אותו."

"כן, אדוני", השיב סָארִיפּוּטַּה. והמכובד, לאחר שקיפל את גלימתו לארבע, נשכב על צידו הימני בתנוחת האריה, עם כף רגל אחת מונחת על השניה, בקשב ובהבנה מלאה, ובקביעת הזמן לקימה בתודעתו.

התפלגות הנִיגַנְטְהוֹת חסרי הבסיס (bhinnanigaṇṭhavatthu)

כעת, באותה עת נִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַּה נפטר בעיר פָּאבָא. ובמותו תלמידיו הנִיגַנְטְהוֹת נחלקו לשני מחנות, והיו מתווכחים ורבים, נאבקים ותוקפים זה את זה במילים חדות: 'אתה לא מבין את הדְהַמַּה והמשמעת הזו—אני כן מבין!', 'כיצד אתה תוכל להבין את הדְהַמַּה והמשמעת הזו?', 'דרך התרגול שלך שגויה—דרך התרגול שלי היא הנכונה!', 'אני עקבי. אתה לא עקבי!', 'את מה שהיית אמור לומר בהתחלה—אמרת בסוף, ואת מה שהיית אמור לומר בסוף—אמרת בהתחלה!', 'מה שלקח לך זמן רב להמציא, הופרך כרגע!', 'טיעונך הופרך, הובסת!', 'קדימה, נסה להציל את עמדתך, התר את עצמך מהסבך אם תוכל!' והיה ניתן לחשוב שתומכי הנִיגַנְטְהַה, תלמידיו של נָאטַפּוּטַּה, עומדים להרוג זה את זה. אפילו התומכים לובשי-הלבן נתקפו בגועל, צער ודחייה כאשר ראו שהתורה והמשמעת שלהם מוצגת באופן כה שגוי, כה בלתי מושכל, ואינה יעילה בהרגעת התשוקות, משהוצגה על ידי מי שאינו ער בשלמות, וכעת משנעלמה תמיכתו, נותרה ללא מִבְטָח.

והמכובד סָארִיפּוּטַּה פנה אל הנזירים, בהתייחסו למקרה הזה ואמר: "התורה והמשמעת שלהם הוצגה באופן כה שגוי, כה בלתי מושכל, וכך הוצגה הרגעת התשוקות באופן בלתי יעיל, והוסברה בידי מי שאינו ער-בשלמות. אך, חברים, הדְהַמַּה הזו הוצגה נכונה על ידי הבּוּדְּהַה, הער-בשלמות ועל כן עלינו לדקלם אותה יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של הישויות ובני אדם. ומהי הדְהַמַּה הזו אשר הוצגה נכונה על ידי הבּוּדְּהַה, הער-בשלמות…?

היחידים (ekakaṁ)

ישנם דברים יחידים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

מהם הדברים היחידים?

(1) כל היצורים החיים מתקיימים מתזונה.

(2) כל היצורים מתקיימים מהתניות.

אלה הדברים היחידים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

הזוגות (dukaṁ)

ישנם זוגות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהם זוגות הדברים?

(1) מנטאליות וחומריות.

(2) בורות והשתוקקות לקיום.

(3) אמונה בקיום נמשך ואמונה באי-קיום.

(4) חוסר בושה מוסרית וחוסר מורא מוסרי.

(5) בושה מוסרית ומורא מוסרי.

(6) גסות והתחברות עם אנשים רעים.

(7) עדינות והתחברות עם אנשים טובים.

(8) מיומנות בהכרה בעבירות ואופן ההשתקמות מהן.

(9) מיומנות בכניסה וביציאה מגְ'הָאנוֹת.

(10) מיומנות בהכרת שמונה-עשר היסודות ובהפניית תשומת הלב אליהן.

(11) מיומנות בהכרת שנים-עשר בסיסי-החושים וההתהוות המותנית.

(12) מיומנות בהבנה מה הן סיבות ומה אינן סיבות.

(13) ישירות וענווה.

(14) סבלנות ודרכי נועם.

(15) דיבור עדין ונימוס.

(16) אי-פגיעה וטוהר.

(17) חוסר קשב וחוסר הבנה מלאה.

(18) קשב והבנה מלאה.

(19) בסיסי-חושים לא מוגנים וחוסר-ריסון באכילה.

(20) בסיסי-חושים מוגנים וריסון באכילה.

(21) כוח הבחנה וכוח תרגול רוחני.

(22) כוח קשב וכוח ריכוז.

(23) שלווה ותובנה.

(24) הסימן של ריכוז ואחיזת הסימן.

(25) מאמץ ואי הסחת הדעת.

(26) השגת מוסר והשגת השקפה נכונה.

(27) כישלון במוסר וכישלון בהשקפה נכונה.

(28) טוהר המוסר וטוהר ההשקפה.

(29) טוהר ההשקפה והמאמץ להשיגו.

(30) העלאת תחושת דחיפות על ידי מה שאמור להניע, והמאמץ השיטתי של מי שמונע.

(31) אי הסתפקות במעשים מטיבים בלבד ואי-דעיכת המאמץ.

(32) ידיעה ושחרור.

(33) ידיעה והשמדת התחלואים ואי הופעתם מחדש.

אלה זוגות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

השלישיות (tikaṁ)

ישנן שלישיות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן שלישיות הדברים?

(1) שלושה שורשים מזיקים: חמדנות, שנאה ואשליה.

(2) שלושה שורשים מטיבים: אי-חמדנות, אי-שנאה, ואי-אשליה.

(3) שלושה סוגים של התנהגות רעה: בגוף, דיבור ומחשבה.

(4) שלושה סוגים של התנהגות טובה: בגוף, דיבור ומחשבה.

(5) שלושה סוגים של מחשבות מזיקות: של תשוקות חושים, של טינה ושל אכזריות.

(6) שלושה סוגים של מחשבות מיטיבות: של פרישות, של אי-טינה ושל אי-אכזריות.

(7) שלושה סוגים של כוונות מזיקות: של תשוקות חושים, טינה ואכזריות.

(8) שלושה סוגים של כוונות מטיבות: של פרישות, אי-טינה ואי-אכזריות.

(9) שלושה סוגים של תפיסות מזיקות: של תשוקות חושים, טינה ואכזריות.

(10) שלושה סוגים של תפיסות מטיבות: של פרישות, אי-טינה ואי-אכזריות.

(11) שלושה יסודות מזיקים: חושניות, טינה ואכזריות.

(12) שלושה יסודות מטיבים: פרישות, אי-טינה ואי-אכזריות.

(13) שלושה יסודות נוספים: יסוד תשוקות-החושים, יסוד חומר ויסוד האל-חומר.

(14) שלושה יסודות נוספים: יסוד החומר, יסוד האל-חומר, ויסוד החדלון.

(15) שלושה יסודות נוספים: היסוד הנמוך, היסוד הבינוני, היסוד הגבוה.

(16) שלושה סוגים של השתוקקות: השתוקקות חושית, השתוקקות להיות, השתוקקות לא-להיות.

(17) שלושה סוגים של השתוקקות: השתוקקות לעולם תשוקות החושים, לעולם החומר, לעולם האל-חומר.

(18) שלושה סוגי השתוקקות נוספים: לעולם החומר, לעולם האל-חומר ולחדלון.

(19) שלושה כבלים: של אמונה-בעצמיות, של ספק, של הקשרות לפולחנים וטקסים.

(20) שלושה תחלואים: של תשוקות-חושים, של התהוות, של בורות.

(21) שלושה סוגים של התהוות: בעולם תשוקות-החושים, בעולם החומר, בעולם האל-חומר.

(22) שלושה חיפושים: אחר תשוקות-חושים, אחר התהוות, אחר חיים רוחניים.

(23) שלושה סוגים של יוהרה: 'אני טוב יותר מ-', 'אני שווה ל-', 'אני פחות טוב מ-'.

(24) שלושה זמנים: עבר, עתיד, הווה.

(25) שלושה 'קצוות': עצמיות, ההופעה של עצמיות, החדלון של עצמיות.

(26) שלוש הרגשות: נעימה, כואבת, ושאינה נעימה ואינה כואבת.

(27) שלושה סוגים של סבל: סבל מכאב, סבל כתוצאה משינוי, סבל המוטבע בתגובות המנטאליות.

(28) שלוש צבירות: רעה עם תוצאה קבועה, טובה עם תוצאה קבועה, בלתי ניתנת לקביעה.

(29) שלושה מחשיכים: אדם מהסס, מתחבט, לא מחליט, מעורער, או מבולבל בקשר לעבר, לעתיד או להווה.

(30) שלושה דברים שהטַטְהָאגַטַה לא צריך להשמר מפניהם: הטַטְהָאגַטַה טהור לחלוטין בהתנהגות בגוף, בדיבור ובמחשבה—אין עבירה בגוף, דיבור או מחשבה אותה הוא מסתיר שמא מישהו ישמע עליה.

(31) שלושה מכשילים: תאווה, כעס ואשליה.

(32) שלושה סוגים של אש: תאווה, כעס ואשליה.

(33) שלושה סוגים נוספים של אש: האש של אלה שיש להוקיר, של בעלי-בית, ושל אלה הראויים לנדבות.

(34) שלושה סיווגים של הצטברות חומר: נראה ובעל תגובה, בלתי-נראה ובעל תגובה, בלתי-נראה וחסר-תגובה.

(35) שלושה סוגים של תגובות מנטאליות: ראויות לשבח, ראויות לגנאי, ושלוות.

(36) שלושה טיפוסים של אנשים: המתאמן, הלא-מתאמן, מי שאינו מתאמן ואינו לא-מתאמן.

(37) שלושה בכירים: בכיר על פי לידה, בכיר בדְהַמַּה, בכיר על פי מוסכמה.

(38) שלושה בסיסים לחסד: של נתינה, של התנהגות מוסרית, של תרגול מדיטציה.

(39) שלושה עילות להוכחה: בהתבסס על מה שנראה, על מה שנשמע, על פי חשד.

(40) שלושה סוגים של לידה מחדש במישורי תשוקות-החושים: ישנם יצורים שחושקים במה שמופיע בפניהם, הנמצאים תחת שליטת הרצונות הללו, כגון בני-אנוש, חלק מהישויות השמימיות, וחלק והיצורים בעולמות התחתונים. ישנם יצורים החושקים במה שהם יצרו, הנמצאים תחת שליטת הרצונות הללו, כגון הישויות העולזות ביצירתן. ישנם יצורים העולזים ביצירתם של אחרים, הנמצאים תחת שליטת הרצונות הללו, כגון הישויות בעלות הכוח על יצירתם של אחרים.

(41) שלוש לידות מחדש במישורי שמחה: ישנם יצורים אשר הפיקו שמחה, אשר חיים כעת בשמחה, כמו קבוצת הישויות מקבוצת הבְּרַהְמָא. ישנם יצורים המלאים בשמחה, ספוגים בה, שרויים בה, טבולים בה, עד כדי כך שמידי פעם הם יוצאים בקריאות: 'אח, איזו ברכה!' כדוגמת הישויות הקורנות. ישנם יצורים המלאים בשמחה, ספוגים בה, שרויים בה, טבולים בה, המבורכים בברכה נעלה, אשר חווים רק שמחה מושלמת, כדוגמת הישויות הזוהרות.

(42) שלושה סוגים של חוכמה: של הלומד, של הלא-לומד, ושל מי שאינו לומד ואינו לא-לומד.

(43) שלושה סוגים נוספים של חוכמה: המבוססת על למידה, המבוססת על שכל, והמבוססת על תרגול רוחני.

(44) שלושה נשקים: מה שאדם למד, אי-הקשרות, חוכמה.

(45) שלוש יכולות: הידיעה של אדם שידע את הלא נודע, של הידיעה הגבוהה, ושל זה היודע.

(46) שלוש עיניים: העין הגופנית, העין השמימית, ועין החוכמה.

(47) שלושה סוגים של אימון: במוסר גבוה, מצבי-תודעה גבוהים, וחוכמה גבוהה.

(48) שלושה סוגים של התפתחות: של גוף-הרגשות, של גוף-התודעה, ושל גוף-החוכמה.

(49) שלושה שאין-למעלה-מהם: ראייה, תרגול, ושחרור.

(50) שלושה סוגים של ריכוז: המלווה ביישום ראשוני והחזקת התודעה, המלווה בהחזקת התודעה ללא יישום ראשוני, ללא יישום ראשוני וללא החזקת התודעה.

(51) שלושה סוגים נוספים של ריכוז: על ריקות, 'חסר הסימן', וחסר-תשוקה.

(52) שלושה סוגים של טוהר: בגוף, בדיבור ובתודעה.

(53) שלוש תכונות של החכם: בנוגע לגוף, לדיבור ולתודעה.

(54) שלוש מיומנויות: בהתקדמות ישר, בהתקדמות למטה, ובאמצעים להתקדמות.

(55) שלושה משכרים: בריאות, נעורים, וחיים.

(56) שלושה משפיעים עיקריים: האדם עצמו, העולם, והדְהַמַּה.

(57) שלושה נושאים לשיחה: שיחה בעניין העבר—'כך היה פעם', בעניין העתיד—'כך יהיה', ובעניין ההווה—'כך הדברים כעת.'

(58) שלוש ידיעות: חיים קודמים של עצמו, של המיתה והלידה מחדש של יצורים חיים, ושל השמדת התחלואים המנטאליים.

(59) שלושה משכנים: משכן ישויות הדֵווֹת, משכן הבְּרַהְמוֹת, משכן האציליים.

(60) שלושה פלאים: של כוחות על-אנושיים, של קריאת תודעה של אחר, ושל הוראה.

אלה שלישיות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

הרביעיות (catukkaṁ)

ישנן רביעיות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן רביעיות הדברים?

(1) ארבע בחינות לפיתוח קשב: הנה, נזיר מתבונן בגוף כגוף, במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בהרגשות כהרגשות במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתודעה כתודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם. הוא מתבונן בתכני-תודעה כתכני-תודעה במרץ, בקשב ובהבנה מלאה, לאחר שהניח לתשוקה ולסלידה כלפי העולם.'

(2) ארבעה מאמצים נכונים: הנה, נזיר מגייס את רצונו, מתאמץ, אוסף אנרגיה, מכוון את תודעתו וחותר למנוע הופעה של מצבים מנטאליים מזיקים שעדיין לא הופיעו. הוא מגייס את רצונו, מתאמץ, אוסף אנרגיה, מכוון את תודעתו וחותר להתגבר על מצבים מנטאליים מזיקים שכבר הופיעו. הוא מגייס את רצונו, מתאמץ, אוסף אנרגיה, מכוון את תודעתו וחותר ליצור מצבים מנטאליים מטיבים שעדיין לא הופיעו. הוא מגייס את רצונו, מתאמץ, אוסף אנרגיה, מכוון את תודעתו וחותר לשמר מצבים מנטאליים מטיבים שכבר הופיעו, לא לתת להם לדעוך, להביא אותם לבגרות מלאה, לשלמות מלאה של התפתחות.

(3) ארבע דרכים לעוצמה: הנה, נזיר מפתח ריכוז של כוונה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של אנרגיה המלווה במאמץ של רצון, ריכוז של הכרה המלווה במאמץ של רצון, וריכוז של חקירה מלווה במאמץ של רצון.

(4) ארבע גְ'הָאנוֹת: הנה, נזיר מנותק מתאוות החושים, מנותק ממצבי תודעה מזיקים, נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הראשונה, המלווה ביישום ראשוני והחזקת התודעה, מלווה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מהינתקות. ועם השקטת היישום הראשוני והחזקת התודעה, בהשגת שלווה פנימית וחד-נקודתיות התודעה, הוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השנייה, אשר נטולת יישום ראשוני והחזקת התודעה, מלאה בתחושות התעלות ושמחה עילאית הנובעות מריכוז. ועם התפוגגות תחושת ההתעלות, הוא שוהה באיזון-מנטאלי כלפי תשוקות, בקשב ובהבנה מלאה, וחווה בגופו את השמחה העילאית אשר עליה אומרים האציליים: 'מאושר הוא החי בקשב ובאיזון-מנטאלי', והוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה השלישית. ועם זניחת הנאה וכאב, ועזיבת שמחה ועצב קודמים, הוא נכנס ושוהה בגְ'הָאנַה הרביעית הנטולת הנאה וכאב, ומטוהרת בקשב ובאיזון-מנטאלי.

(5) ארבעה תרגולי פיתוח ריכוז: כאשר תרגולי מדיטציה אלו מפותחים באופן מוגבר הם מובילים אל (א) אושר כאן ועכשיו, (ב) השגת ראייה וידיעה, (ג) קשב והבנה מלאה, (ד) השמדת התחלואים המנטאליים. (א) כיצד תרגול זה מוביל לאושר כאן ועכשיו? הנה, נזיר מתרגל את ארבע הגְ'הָאנוֹת. (ב) כיצד תרגול זה מוביל להשגת ראייה והבנה? הנה, נזיר מכוון עצמו לתפיסת אור, הוא מקבע את תודעתו לתפיסת יום, לילה כמו יום, יום כמו לילה. בדרך זו, עם תודעה בהירה וחסרת ערפול, הוא מפתח מצב תודעה מלא בהירות. (ג) כיצד תרגול זה מוביל לקשב והבנה מלאה? הנה, נזיר יודע כאשר הרגשות מופיעות, שוהות ונעלמות. הוא יודע כאשר תפיסות מופיעות, שוהות ונעלמות. הוא יודע כאשר מחשבות מופיעות, שוהות ונעלמות. (ד) כיצד תרגול זה מוביל להשמדת התחלואים המנטאליים? הנה, נזיר שוהה בהתבוננות בהופעת והיעלמות חמשת מצרפי ההקשרות: 'כך הוא חומר, כך ההופעה של חומר, כך ההיעלמות של חומר, כך היא הרגשה, כך ההופעה של הרגשה, כך ההיעלמות של הרגשה, כך הוא זיהוי, כך ההופעה של זיהוי, כך ההיעלמות של זיהוי, כך הן תגובות-מנטאליות, כך ההופעה של תגובות-מנטאליות, כך ההיעלמות של תגובות-מנטאליות, כך היא הכרה, כך ההופעה של הכרה, כך ההיעלמות של הכרה.'

(6) ארבעה מצבים חסרי-גבולות. הנה, נזיר שוהה עם תודעה מלאת אהבה חסרת גבולות, המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שוהה מפיץ מחשבות של אהבה חסרת גבולות לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, תמיד עם תודעה מלאת אהבה, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא זדון או כעס. וכך גם הוא שוהה עם תודעה מלאת חמלה, המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שוהה מפיץ מחשבות של חמלה לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, תמיד עם תודעה מלאת חמלה, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא זדון או כעס. וכך גם הוא שוהה עם תודעה מלאת שמחה לזולת המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שוהה מפיץ מחשבות של שמחה לזולת לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, תמיד עם תודעה מלאת שמחה לזולת, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא זדון או כעס. וכך גם הוא שוהה עם תודעה מלאה באיזון-מנטאלי, המתפרשת בכיוון רבע אחד, ואז רבע שני, אז שלישי, ואז רביעי. כך הוא שוהה מפיץ מחשבות של איזון-מנטאלי לכל העולם, מעלה, מטה, ולרוחב, לכל עבר, תמיד עם תודעה מלאת איזון-מנטאלי, שופעת, מתעצמת, חסרת גבולות, ללא זדון או כעס.

(7) ארבע גְ'הָאנוֹת לא-חומריות: הנה, נזיר, לאחר שצלח בשלמות מעבר לתחושות גופניות, בהיעלמות כל תחושה של התנגדות ובאי-משיכה לתפיסת המגוון, בראייה שהמרחב אינסופי, הוא נכנס ושוהה בספירת אינסופיות המרחב. ולאחר שצלח בשלמות מעבר לספירת אינסופיות המרחב, בראייה שההכרה אינסופית, הוא נכנס ושוהה בספירת אינסופיות ההכרה. ולאחר שצלח בשלמות מעבר לספירת אינסופיות ההכרה, בראייה שאין דבר, הוא נכנס ושוהה בספירת האין-דבר. ולאחר שצלח בשלמות מעבר לספירת האין-דבר, הוא נכנס ושוהה בספירת לא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה.

(8) ארבע תמיכות: הנה נזיר שופט שלדבר אחד יש לשאוף, בדבר אחד יש לעמוד, מדבר אחד יש להמנע, ודבר אחד יש לדחוק.

(9) ארבע שושלות אציליים: הנה, (א) נזיר שבע רצון מכל גלימות ישנות שהן, משבח שביעות רצון כזו, ואינו מנסה להשיג גלימות באופן לא ראוי או לא מתאים. הוא אינו דואג אם נכשל להשיג גלימה, ואם מצליח, הוא אינו מלא תשוקה חמדנית ועיוורת, אלא עושה בה שימוש, מודע לסכנות מעין אלה ומודע בחוכמה למטרת שימושה האמיתית. הוא גם אינו יהיר ביחס לשביעות רצונו מכל גלימה ישנה שהיא, וגם אינו ממעיט בערכם של אחרים. ומי שכך נבון, נמרץ, בעל קשב והבנה מלאה, הוא ידוע כנזיר אשר נאמן לשושלת האציליים העתיקה והמקורית. בנוסף, (ב) נזיר שבע רצון מכל נדבות-מזון שהוא מקבל, משבח שביעות רצון כזו, ואינו מנסה להשיג נדבות-מזון באופן לא ראוי או לא מתאים. הוא אינו דואג אם נכשל להשיג נדבות-מזון, ואם מצליח, הוא אינו מלא תשוקה חמדנית ועיוורת, אלא עושה בהן שימוש, מודע לסכנות מעין אלה ומודע בחוכמה למטרת שימושן האמיתית. הוא גם אינו יהיר ביחס לשביעות רצונו מכל נדבות-מזון שהן, וגם אינו ממעיט בערכן של אחרות. ומי שכך נבון, נמרץ, בעל קשב והבנה מלאה, הוא ידוע כנזיר אשר נאמן לשושלת האציליים העתיקה והמקורית. בנוסף (ג) נזיר שבע רצון מכל מקום לינה ישן שהוא מוצא, משבח שביעות רצון כזו, ואינו מנסה להשיג מקום לינה באופן לא ראוי או לא מתאים. הוא אינו דואג אם נכשל להשיג מקום לינה, ואם מצליח, הוא אינו מלא תשוקה חמדנית ועיוורת, אלא עושה בו שימוש, מודע לסכנות מעין אלה ומודע בחוכמה למטרת שימושו האמיתית. הוא גם אינו יהיר ביחס לשביעות רצונו מכל מקום לינה שהוא, וגם אינו ממעיט בערכם של אחרים. ומי שכך נבון, נמרץ, בעל קשב והבנה מלאה, הוא ידוע כנזיר אשר נאמן לשושלת האציליים העתיקה והמקורית. בנוסף, (ד) נזיר נהנה לזנוח, שמח לזנוח, וכן אוהב תרגול-רוחני, שמח בתרגול רוחני, ואינו יהיר ביחס לאהבתו ולשמחתו לזנוח ולתרגול רוחני, וגם אינו ממעיט בערכם של אחרים. ומי שכך נבון, נמרץ, בעל קשב והבנה מלאה, הוא ידוע כנזיר אשר נאמן לשושלת האציליים העתיקה והמקורית.

(10) ארבעה מאמצים: (א) מאמץ הריסון (ב) מאמץ הזניחה (ג) מאמץ התרגול הרוחני (ד) מאמץ השימור. (א) מהו מאמץ הריסון? הנה, נזיר, כאשר הוא רואה עצם באמצעות העין, הוא אינו נתפס למכלול או לפרטים, וחותר לרסן את מה שעלול לגרום למצבים מזיקים, כגון השתוקקות או צער, ועלול להציף אותו. כך הוא מאבטח את חוש הראייה ומרסן אותו. כאשר נזיר שומע צליל באמצעות האוזן, הוא אינו נתפס למכלול או לפרטים, וחותר לרסן את מה שעלול לגרום למצבים מזיקים, כגון השתוקקות או צער, ועלול להציף אותו. כך הוא מאבטח את חוש השמיעה ומרסן אותו. כאשר נזיר מריח ריח באמצעות האף, הוא אינו נתפס למכלול או לפרטים, וחותר לרסן את מה שעלול לגרום למצבים מזיקים, כגון השתוקקות או צער, ועלול להציף אותו. כך הוא מאבטח את חוש הריח ומרסן אותו. כאשר נזיר טועם טעם באמצעות הלשון, הוא אינו נתפס למכלול או לפרטים, וחותר לרסן את מה שעלול לגרום למצבים מזיקים, כגון השתוקקות או צער, ועלול להציף אותו. כך הוא מאבטח את חוש הטעם ומרסן אותו. כאשר נזיר חש תחושה בגוף, הוא אינו נתפס למכלול או לפרטים, וחותר לרסן את מה שעלול לגרום למצבים מזיקים, כגון השתוקקות או צער, ועלול להציף אותו. כך הוא מאבטח את חוש החישה ומרסן אותו. כאשר נזיר תופס מחשבה בתודעה, אינו נתפס למכלול או לפרטים, וחותר לרסן את מה שעלול לגרום למצבים מזיקים, כגון השתוקקות או צער, ועלול להציף אותו. כך הוא מאבטח את חוש החשיבה ומרסן אותו. (ב) מהו מאמץ הזניחה? הנה, נזיר אינו סובלני כלפי מחשבה של תאווה, של כעס, או של אכזריות, אשר הופיעה אלא זונח אותה, מפיג אותה, הורס אותה, וגורם לה להעלם. (ג) מהו מאמץ התרגול הרוחני? הנה, נזיר מפתח את גורם ההתעוררות של קשב, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. הוא מפתח את גורם ההתעוררות של חקר-תופעות, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. הוא מפתח את גורם ההתעוררות של מאמץ, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. הוא מפתח את גורם ההתעוררות של הנאה, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. הוא מפתח את גורם ההתעוררות של שלווה, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. הוא מפתח את גורם ההתעוררות של ריכוז, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. הוא מפתח את גורם ההתעוררות של איזון-מנטאלי, בהתבסס על התבודדות, הינתקות, הכחדה, ומוביל לבגרות של כניעה. (ד) ומהו מאמץ השימור? הנה, נזיר שומר היטב בתודעתו על אובייקט ריכוז נבחר שהופיע, כגון שלד או גופה מלאה בתולעים, כחולה-שחורה, מלאה חורים, נפוחה.

(11) ארבע ידיעות נוספות: ידיעה של דְהַמַּה, ידיעה של מה שעולה בקנה אחד עם הדְהַמַּה, ידיעה של תודעותיהם של אחרים, ידיעה של דברים ארציים.

(12) ארבע ידיעות נוספות: ידיעת הסבל, ידיעת מקור הסבל, ידיעת קץ הסבל, וידיעת הדרך לקץ הסבל.

(13) ארבעה גורמים של השגת הדרך: התחברות עם אנשים טובים, הקשבה לדְהַמַּה אמיתית, תשומת-לב מעמיקה, תרגול הדְהַמַּה במלואה.

(14) ארבעה מאפיינים של נכנס-לזרם: הנה, (א) התלמיד האצילי בעל אמון בלתי ניתן לערעור בבּוּדְּהַה באופן זה: 'כך הוא הנעלה—אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה.' (ב) הוא בעל אמון בלתי ניתן לערעור בדְהַמַּה באופן זה: 'הדְהַמַּה מוצגת כראוי על ידי הבּוּדְּהַה, לראותה כאן ועכשיו, אל-זמנית, מזמינה לבוא ולראות, מובילה פנימה, להבנה על ידי החכם בעצמו.' (ג) הוא בעל אמון בלתי ניתן לערעור בסַנְגְהַה באופן זה: 'הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים כראוי, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים ביושרה, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים בחריצות, הסַנְגְהַה של הבּוּדְּהַה מאומנים בתבונה, כך הם ארבעת הצמדים, שמונת סוגי בני-האדם, קהילת תלמידיו האציליים של הבּוּדְּהַה, ראויים למתנות, ראויים לאירוח, ראויים לנדבות, ראויים לכבוד. הם מהווים שדה חסד בלתי ניתן לשיעור בעולם.' (ד) והוא בעל מוסר היקר לאציליים, שלם, חסר-פגם, בלתי-מוכתם, ללא חוסר-עקביות, משחרר, חסר-שחיתות, ותומך בריכוז ושלווה.

(15) ארבעה פירות של חיי הפרישות: פרי הכניסה-לזרם, פרי החזרה-פעם-אחת, פרי האי-חזרה, פרי האַרַהַנְטיות.

(16) ארבעה יסודות: יסוד האדמה, המים, האש, האוויר.

(17) ארבעה סוגי תזונה: (א) מזון חומרי, גס או עדין, (ב) מגע, (ג) כוונות התודעה, (ד) הכרה.

(18) ארבע תחנות של ההכרה: הכרה מוצאת אחיזה באופנים הבאים: (א) ביחס לחומריות, עם חומריות כאובייקט וכבסיס, כמקום להנאה, או אופן בדומה גם ביחס (ב) לרגשות, (ג) לתפיסה או (ד) לתגובות מנטאליות, ושם הן גדלות, מתעצמות ומתרבות.

(19) ארבע דרכים של הליכה לאבדון: אדם הולך לאבדון דרך דחף, שנאה, אשליה, פחד.

(20) ארבע סיבות להתעוררות השתוקקות: השתוקקות עולה אצל נזיר בגלל גלימות, נדבות מזון, מגורים, רצון להיות או רצון לא-להיות.

(21) ארבעה סוגים של התקדמות: (א) התקדמות קשה עם הבנה איטית, (ב) התקדמות קשה עם הבנה מהירה, (ג) התקדמות קלה עם הבנה איטית, (ד) התקדמות קלה עם הבנה מהירה.

(22) ארבעה סוגים נוספים של התקדמות: (א) התקדמות עם קוצר רוח, (ב) התקדמות עם סבלנות (ג) התקדמות מבוקרת, (ד) התקדמות שלווה.

(23) ארבע דרכים של דְהַמַּה: (א) ללא מאווים, (ב) ללא טינה, (ג) עם קשב נכון, (ד) עם ריכוז נכון.

(24) ארבע דרכים לקבלת דְהַמַּה: (א) דרך הכואבת בהווה ומובילה לתוצאות מכאיבות בעתיד, (ב) דרך הכואבת בהווה ומובילה לתוצאות נעימות בעתיד, (ג) דרך הנעימה בהווה ומובילה לתוצאות מכאיבות בעתיד, (ד) דרך הנעימה בהווה ומובילה לתוצאות נעימות בעתיד.

(25) ארבעה חלוקות של דְהַמַּה: מוסריות, ריכוז, חוכמה, שחרור.

(26) ארבע עוצמות: מאמץ, קשב, ריכוז, חוכמה.

(27) ארבעה סוגים של נחישות: (א) להשגת חוכמה, (ב) לאמת, (ג) לויתור, (ד) לשלווה.

(28) ארבע דרכים למענה על שאלות: (א) שאלה שיש להשיב עליה באופן ישיר, (ב) שאלה הדורשת הסבר, (ג) שאלה הדורשת שאלת נגד, (ד) שאלה שיש לדחות אותה.

(29) ארבע סוגים של פעולה: (א) פעולה שחורה עם תוצאה שחורה, (ב) פעולה בהירה עם תוצאה בהירה, (ג) פעולה שחורה-ובהירה עם תוצאה שחורה-ובהירה, (ד) פעולה שאינה שחורה ואינה בהירה עם תוצאה שאינה שחורה ואינה בהירה, המובילה להכחדת הפעולה.

(30) ארבעה דברים שיש להבין באמצעות ראייה: (א) חיים קודמים, להבנה באמצעות הזכרות, (ב) מיתה ולידה מחדש, להבנה באמצעות העין השמימית, (ג) שמונה החירויות, להבנה באמצעות הגוף המנטאלי, (ד) השמדת התחלואים המנטאליים, להבנה באמצעות חוכמה.

(31) ארבעה זרמים: חושניות, התהוות, השקפות מוטעות, בורות.

(32) ארבעה סוגים של עול: חושניות, התהוות, השקפות מוטעות, בורות.

(33) ארבעה סוגים של הורדת העול: של חושניות, של התהוות, של השקפות, של בורות.

(34) ארבעה קשרים: קשר-הגוף לתאוותנות, לזדון, להקשרות לפולחנים ומנהגים, לפנאטיות דוגמטית.

(35) ארבע האחזויות: בחושניות, בהשקפות, בפולחנים ומנהגים, באמונה בעצמי.

(36) ארבעה סוגים של רבייה: מביצה, מרחם, מלחות, לידה ספונטנית.

(37) ארבע דרכים לכניסה אל רחם: (א) מי שנכנס אל רחם האם בחוסר ידיעה, שוהה שם בחוסר ידיעה, ועוזב אותו בחוסר ידיעה. (ב) מי שנכנס אל הרחם בידיעה, שוהה שם בחוסר ידיעה, ועוזב אותו בחוסר ידיעה. (ג) מי שנכנס אל הרחם בידיעה, שוהה שם בידיעה ועוזב אותו בחוסר ידיעה. (ד) מי שנכנס אל הרחם בידיעה, שוהה שם בידיעה ועוזב אותו בידיעה.

(38) ארבע דרכים להשגת היווצרות אינדבדואל: השגת היווצרות אינדבדואל נוצרת באמצעות (א) רצון של האדם עצמו ולא של אחר, (ב) רצון של אחר ולא של האדם עצמו, (ג) שניהם (ד) אף אחד מהם.

(39) ארבע טיהורים של נתינה: יש את הנתינה המטוהרת (א) על ידי הנותן אך לא על ידי המקבל, (ב) על ידי המקבל אך לא על ידי הנותן, (ג) על ידי אף אחד מהם, (ד) על ידי שניהם.

(40) ארבעה בסיסים לסימפטיה: נדיבות, דיבור נעים, התנהגות מטיבה, והעדר משוא פנים.

(41) ארבעה אופני דיבור לא אציליים: דבר שקר, הוצאת דיבה, גידופים, דיבורי סרק ורכילות.

(42) ארבעה אופני דיבור אציליים: המנעות משקר, מהוצאת דיבה, מגידופים, מדיבורי סרק ורכילות.

(43) ארבעה אופני דיבור לא אציליים נוספים: אדם טוען שראה, שמע, חש, או יודע מה שהוא לא ראה, שמע, חש או יודע.

(44) ארבעה אופני דיבור אציליים נוספים: אדם מצהיר שלא ראה, שמע, חש, או יודע מה שהוא לא ראה, שמע, חש או יודע.

(45) ארבעה אופני דיבור לא אציליים נוספים: אדם טוען שלא ראה, לא שמע, לא חש, לא יודע, מה שהוא ראה, שמע, חש או יודע.

(46) ארבעה אופני דיבור אציליים נוספים: אדם מצהיר שראה, שמע, חש, או יודע מה שהוא ראה, שמע, חש או יודע.

(47) ארבעה סוגים של אנשים: הנה אדם מסויים (א) מייסר את עצמו ונתון לייסורים עצמיים, (ב) מייסר אחרים וגורם לייסורי אחרים, (ג) מייסר את עצמו ואת אחרים, וגורם יסורים לעצמו ולאחרים, (ד) אינו מייסר את עצמו ואינו מייסר אחרים. וכך הוא חי בחיים האלה ללא השתוקקות, משוחרר, שליו, חווה ברכה, חי כמו בְּרַהְמָא.

(48) ארבעה סוגים של אנשים: הנה חיי אדם תורמים (א) לעצמו אך לא לאחרים, (ב) לאחרים אך לא לעצמו, (ג) לא לעצמו ולא לאחרים, (ד) לעצמו ולאחרים.

(49) ארבעה סוגים של אנשים: (א) מי שחי באפלה וכבול לאפלה (ב) מי שחי באפלה וכבול לאור (ג) מי שחי באור וכבול לאפלה, (ד) מי שחי באור וכבול לאור.

(50) ארבעה סוגים של אנשים: (א) הפרוש הבלתי ניתן לערעור, (ב) הפרוש של 'הלוטוס הכחול', (ג) הפרוש של 'הלוטוס הלבן' (ד) הפרוש המושלם-בעדינות.

אלה רביעיות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

סוף קטע דקלום ראשון

החמישיות (pañcakaṁ)

ישנן חמישיות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן חמישיות הדברים?

(1) חמישה מצרפים: גוף, הרגשות, תפיסות, תגובות מנטאליות, הכרות.

(2) חמישה מצרפי הקשרות: גוף, הרגשות, תפיסות, תגובות מנטאליות, הכרות.

(3) חמש רצועות של תשוקה-חושית: מראה הנראה בעין, צליל הנשמע באוזן, ריח המריחים באף, טעם הנטעם בלשון, תחושת מגע החשים בגוף—אשר נתפסים כרצויים, מושכים, נחמדים, מקסימים, הקשורים לתאווה ומעוררי תשוקה.

(4) חמישה יעדים: גיהנום, לידה בממלכת החיות, מישורי הרוחות הרעבות, חיי אנוש, עולמות הישויות השמימיות.

(5) חמישה סוגים של קנאה: ביחס למגורים, משפחות, רווחים, יופי, דְהַמַּה.

(6) חמישה מכשולים: תשוקה חושית, זדון, עייפות ועצלות, חרטה וחוסר-שקט, ספק.

(7) חמישה כבלים נמוכים: אמונה בעצמיות, ספק, הקשרות לפולחנים ומנהגים, תשוקה-חושית, זדון.

(8) חמישה כבלים גבוהים: השתוקקות לעולם החומרי, השתוקקות לעולם הלא-חומרי, יוהרה, חוסר-שקט, בורות.

(9) חמישה כללי אימון רוחני: המנעות מלקחת חיים, המנעות מלקחת מה שלא ניתן, המנעות מפגיעה מינית, המנעות מאמירת שקר, המנעות ממשקאות משכרים וסמים הגורמים לטשטוש ופִּזּוּר-הדעת.

(10) חמישה דברים בלתי אפשריים: אַרַהַנְט אינו מסוגל (א) לקחת חיים של יצור חי בכוונה, (ב) לקחת מה שלא ניתן כמעשה גניבה, (ג) לבצע יחסי מין, (ד) לומר שקר באופן מכוון, (ה) לאחסן מוצרים להנאה עצמית כפי שעשה קודם לכן בחיי-הבית.

(11) חמישה סוגים של אובדן: אובדן קרובים, אובדן רכוש, אובדן בריאות, אובדן מוסר, אובדן השקפה נכונה. יצורים חיים אינם נופלים אחרי המוות ליעדים רעים, עולמות-גיהנום, ממלכת החיות, מישורי הרוחות הרעבות, בשל אובדן קרובים, רכוש, או בריאות. אך יצורים חיים נולדים ביעדים כאלה בשל אובדן מוסר והשקפה נכונה.

(12) חמישה סוגים של הישגים: השגת קרובים, השגת רכוש, השגת בריאות, השגת מוסר, השגת השקפה נכונה. יצורים חיים לא נולדים אחרי המוות ביעדים שמחים, עולמות שמימיים, בשל השגת קרובים, רכוש, או בריאות. אך יצורים חיים נולדים ביעדים כאלה בשל הישגים במוסר ובהשקפה נכונה.

(13) חמש סכנות לאדם עם מוסר קלוקל שהתדרדר במוסריותו: (א) הוא סובל מהפסד גדול של הון כתוצאה מהזנחת עסקיו. (ב) יוצא לו שם רע בשל אי-מוסריותו והתנהגותו הרעה. (ג) בכל אסיפה בה הוא משתתף, בין אם של בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית או פרושים, הוא עושה זאת בחוסר ביטחון עצמי ובביישנות. (ד) הוא מת מבולבל. (ה) לאחר מותו, בתפרקות הגוף, הוא נולד ביעד רע, עולם של אומללות וסבל, גיהנום.

(14) חמש הטבות לאדם מוסרי, המצליח במוסריותו: (א) הוא מרוויח הון גדול כתוצאה מדאגה נכונה לעסקיו. (ב) יש לו שם טוב בשל מוסריותו והתנהגותו הטובה. (ג) בכל אסיפה בה הוא משתתף, בין אם של בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית או פרושים, הוא עושה זאת בביטחון עצמי ותעוזה. (ד) הוא מת חסר בלבול. (ה) לאחר מותו, בתפרקות הגוף, הוא נולד ביעד טוב, עולם שמימי.

(15) חמש נקודות שיש להתייחס אליהן כאשר נזיר מעוניין להוכיח נזיר אחר: (א) אני אדבר בזמן המתאים, לא בזמן שאינו מתאים, (ב) אני אדבר אמת, לא מה שאינו נכון, (ג) אני אדבר בעדינות, לא בגסות, (ד) אני אדבר לטובתו, לא לרעתו, (ה) אני אדבר עם אהבה בליבי, לא עם טינה.

(16) חמישה גורמים למאמץ השתדלות: הנה (א) נזיר בעל אמון, בוטח בהתעוררות של הטַטְהָאגַטַה: 'כך הוא הנעלה—אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.' (ב) נזיר בעל בריאות טובה, סובל מעט כאבים או מחלות, בעל מערכת עיכול טובה שאינה קרה מידי ואינה חמה מידי, אלא בטמפרטורה בינונית ומתאימה. (ג) נזיר אינו רמאי או ערמומי, מציג את עצמו בפני המורה או בפני החכמים שבחבריו לדרך הרוחנית כפי שהוא באמת. (ד) נזיר שומר על מאמץ עירני באופן עקבי לזניחת גורמים מזיקים ויצירת גורמים מטיבים, והוא יציב ונחוש להתקדם ולהתמיד ביצירת גורמים מטיבים. (ה) נזיר חכם, בעל חוכמה ביחס להופעת והיעלמות הדברים, עם הבנה חודרת המובילה להשמדה מלאה של הסבל.

(17) חמישה משכנים טהורים: אַבִיהַה, חסרי-הדאגה, הנראים-היטב, בעלי-הראייה-הברורה, חסרי-הרבב.

(18) חמישה סוגים של לא-חוזרים: מי-שיש-לו-פחות-מחצי-זמן, מי שיש לו יותר-מחצי-זמן, המשיג-ללא-מאמץ, המשיג-עם-מאמץ, וההולך-במעלה-הזרם-לגבוה-מכל.

(19) חמישה מחסומים מנטאליים: הנה, לנזיר יש ספקות וחששות (א) ביחס למורה, הוא מאוכזב ואינו מסוגל ליישב את תודעתו. כך, תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ. (ב) ביחס לדְהַמַּה, הוא מאוכזב ואינו מסוגל ליישב את תודעתו. כך, תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ. (ג) ביחס לסַנְגְהַה, הוא מאוכזב ואינו מסוגל ליישב את תודעתו. כך, תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ. (ד) ביחס לתרגול, הוא מאוכזב ואינו מסוגל ליישב את תודעתו. כך, תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ. (ה) הוא כועס ומאוכזב מעמיתיו לחיים הרוחניים, הוא חש מדוכא ושלילי כלפיהם. כך, תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ.

(20) חמישה שיעבודים מנטאליים: הנה, נזיר לא נפטר מהתאווה, תשוקה, אהבה, צמא, קדחת, השתוקקות (א) כלפי תשוקות-חושים, וכך תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ. (ב) כלפי הגוף, וכך תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ. (ג) כלפי אובייקטים פיזיים, וכך תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ, או (ד) כלפי אוכל שאכל עד כמה שבטנו יכולה להכיל, הוא מתיר עצמו להתענגות של שכיבה על הגב, של מגע, של עצלות. או (ה) שהוא מוביל את החיים הרוחניים במטרה להפוך לחבר בקבוצת ישויות שמימיות במחשבה: 'באמצעות אימוני המשמעת האלה, הסגפנות הזו של החיים הרוחניים האלה, אהפוך לאחת הישויות, בין אם גדולה או קטנה.' וכך תודעתו אינה נוטה לנמרצות, מסירות, התמדה ומאמץ.

(21) חמש יכולות: עין, אוזן, אף, לשון, גוף.

(22) חמש יכולות נוספות: תחושה נעימה, תחושת כאב, שמחה, עצב, שלווה.

(23) חמש יכולות נוספות: אמון, מאמץ, קשב, ריכוז, חוכמה.

(24) חמישה יסודות המקדמים לשחרור: (א) הנה, נזיר בוחן את תאוות-החושים, תודעתו אינה נוטה אליהן ומוצאת בהן הנאה, מתקבעת בהן או מוצאת בהן חופש, אך כאשר הוא בוחן פרישות, תודעתו אכן נוטה אליה ומוצאת בה הנאה, מתקבעת בה, ומוצאת בה חופש. והוא גורם למחשבה הזו להתייצב היטב, להתפתח היטב, לגדול היטב, להיות חופשייה ולהיות מנותקת מתאוות-חושים. וכך הוא חופשי מהתחלואים המנטאליים, מהכעסים וההתרגשויות הנוצרים כתוצאה מתאוות-חושים, והוא אינו חש את ההרגשה הזו. דבר זה נקרא השחרור מתאוות-החושים. וכך גם בנוגע (ב) לזדון, (ג) לאכזריות, (ד) לחומריות, (ה) לעצמיות.

(25) חמישה בסיסים לשחרור: (א) הנה, המורה או תלמיד-עמית מכובד מלמד נזיר את הדְהַמַּה. וכאשר הנזיר שומע את הלימוד, הוא משיג הבנה של רוחה ולשונה. כך, שמחה עולה בו, ומשמחה זו תחושת התעלות, ומתחושת התעלות זו חושיו נרגעים, וכתוצאה מכך הוא חש אושר, ובאושר זה תודעתו מתבססת. (ב) הוא לא שמע זאת כך, אך במהלך לימוד הדְהַמַּה לאחרים הוא למד זאת בעל-פה כפי ששמע זאת (ג) או בזמן שהוא מדקלם בשירה את הדְהַמַּה… (ד) או כאשר הוא מכוון את תודעתו לדְהַמַּה, חושב ומהרהר בה, מרכז את תשומת ליבו בה, (ה) או כאשר הוא תופס היטב סימן-ריכוז מסויים, מכוון היטב עליו, מיישם את תודעתו עליו, וחודר אליו היטב באמצעות חוכמה. כך, שמחה עולה בו, ומשמחה זו תחושת התעלות, ובתחושת התעלות זו חושיו נרגעים, וכתוצאה מכך הוא חש אושר ובאושר זה תודעתו מתבססת.

(26) חמש תפיסות המביאות להתבגרות השחרור: תפיסת-הארעיות, תפיסת הסבל שבארעיות, תפיסת חוסר העצמיות שבסבל, תפיסת הזניחה, תפיסת האי-תשוקה.

אלה הם חמישיות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

הששיות (chakkaṁ)

ישנן ששיות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן ששיות הדברים?

(1) שישה בסיסי-חושים פנימיים: בסיס-חוש-העין, בסיס-חוש-האוזן, בסיס-חוש-האף, בסיס-חוש-הלשון, בסיס-חוש-הגוף, בסיס-חוש-התודעה.

(2) שישה בסיסי-חושים חיצוניים: מראות, צלילים, ריחות, טעמים, תחושות-גוף, מושאי-תודעה.

(3) שש קבוצות של הכרה: הכרת-עין, הכרת-אוזן, הכרת-אף, הכרת-לשון, הכרת-גוף, הכרת-תודעה.

(4) שש קבוצות של מגע: מגע-עין, מגע-אוזן, מגע-אף, מגע-לשון, מגע-גוף, מגע-תודעה.

(5) שש קבוצות של הרגשות: הרגשה שמקורה במגע-עין, הרגשה שמקורה במגע-אוזן, הרגשה שמקורה במגע-אף, הרגשה שמקורה במגע-לשון, הרגשה שמקורה במגע-גוף, הרגשה שמקורה במגע-תודעה.

(6) שש קבוצות של זיהוי: זיהוי של מראות, זיהוי של צלילים, זיהוי של ריחות, זיהוי של טעמים, זיהוי של תחושות, זיהוי של תכני-תודעה.

(7) שש קבוצות של רצון: רצון העולה בהתבסס על מראות, העולה בהתבסס על צלילים, העולה בהתבסס על ריחות, העולה בהתבסס על טעמים, העולה בהתבסס על תחושות, העולה בהתבסס על תכני-תודעה.

(8) שש קבוצות של השתוקקות: השתוקקות למראות, השתוקקות לצלילים, השתוקקות לריחות, השתוקקות לטעמים, השתוקקות לתחושות, השתוקקות לתכני-תודעה.

(9) שישה סוגים של אי-מתן כבוד: הנה, נזיר נוהג בחוסר-כבוד וחוסר-נימוס כלפי המורה, הדְהַמַּה, הסַנְגְהַה, האימון, הנחישות, אורחים.

(10) שישה סוגים של מתן כבוד: הנה, נזיר נוהג בכבוד ובנימוס כלפי המורה, הדְהַמַּה, הסַנְגְהַה, האימון, הנחישות, אורחים.

(11) שש חקירות של הנאה: כאשר הוא רואה מראה עם העין, שומע צליל עם האוזן, מריח ריח עם האף, טועם טעם עם הלשון, חש תחושה בגוף, תופס תוכן-תודעה בתודעה, הוא חוקר את האובייקט האמור המפיק הנאה.

(12) שש חקירות של חוסר-הנאה: כאשר הוא רואה מראה עם העין, שומע צליל עם האוזן, מריח ריח עם האף, טועם טעם עם הלשון, חש תחושה בגוף, תופס מושא-תודעה בתודעה, הוא חוקר את האובייקט האמור המפיק חוסר-הנאה.

(13) שש חקירות שלוות: כאשר הוא רואה מראה עם העין, שומע צליל עם האוזן, מריח ריח עם האף, טועם טעם עם הלשון, חש תחושה בגוף, תופס מושא-תודעה בתודעה, הוא חוקר את האובייקט האמור המפיק שלווה.

(14) שישה דברים התורמים לחיי קהילה: כל עוד הנזירים ברשות וברבים מראים רצון טוב כלפי עמיתיהם במעשה, דיבור ומחשבה… חולקים עם עמיתיהם המוסריים כל מה שהם מקבלים כמתנה ראויה, כולל תוכן קערות הנדבות שלהם, אשר אינם שומרים רק לעצמם… שומרים על כללי ההתנהגות בעקביות, בשלמות, מבלי לשנות אותם, כללים חסרי דופי, המובילים לשחרור, אותם החכם משבח, התומכים בריכוז… ומתמידים כך עם עמיתיהם ברשות וברבים… מתמידים בהשקפה האצילית הזו המובילה לשחרור, להשמדת הסבל… שוהים בערנות זו עם עמיתיהם ברשות וברבים….

(15) שישה שורשים של מאבק: (א) הנה, נזיר כועס ובעל זדון, הוא חסר כבוד וחסר נימוס כלפי המורה, הדְהַמַּה והסַנְגְהַה, ואינו מסיים את האימון שלו. הוא יוצר סכסוך בתוך הסַנְגְהַה, אשר גורם ליגון וצער של רבים, עם תוצאות קשות, אסון ועצב לישויות שמימיות ובני-אדם. חברים, אם תגלו שורש מעין זה בכם או באחרים, עליכם לעשות מאמץ להיפטר משורש כזה של סכסוך. אם אינכם מוצאים שורש כזה של סכסוך, אז עליכם לעשות מאמץ למנוע ממנו להופיע בכם בעתיד. (ב) במקרה אחר, נזיר הוא ערמומי וזדוני… (ג) במקרה אחר, נזיר הוא קנאי וקטנוני… (ד) במקרה אחר, נזיר הוא ערמומי ופיקח… (ה) במקרה אחר, נזיר הוא מלא תשוקות שליליות והשקפות מוטעות… (ו) במקרה אחר, נזיר הוא דעתן, עקשן ודבק בהשקפותיו. חברים, אם תגלו שורש מעין זה בכם או באחרים, עליכם לעשות מאמץ להיפטר משורש כזה של סכסוך. אם אינכם מוצאים שורש כזה של סכסוך, אז עליכם לעשות מאמץ למנוע ממנו להופיע בכם בעתיד.

(16) שישה יסודות: יסוד-האדמה, יסוד-המים, יסוד-האש, יסוד-האוויר, יסוד-החלל, יסוד-ההכרה.

(17) שישה יסודות המובילים לשחרור: הנה, ייתכן ונזיר יאמר: (א) 'פיתחתי את שחרור-התודעה באמצעות אהבה חסרת גבולות, הרחבתי זאת, עשיתי זאת רכב ובסיס, כוננתי זאת, עמלתי על כך רבות, העלתי אותה על הדרך הנכונה ועדיין זדון חודר ואוחז את תודעתי.' במקרה זה יש לומר לו: 'לא, אל תאמר זאת! אל תייצג שלא כהלכה את דבריו של הבּוּדְּהַה, אין זה נכון להכפיש את דבריו כך, כיוון שהוא לא היה אומר דבר כזה! דבריך אינם מבוססים ובלתי אפשריים. אם אתה מפתח את שחרור התודעה באמצעות אהבה חסרת גבולות, אין סיכוי לזדון לחדור ולאחוז את תודעתך. השחרור הזה באמצעות אהבה חסרת גבולות הוא המרפא לזדון.' (ב) או ייתכן ויאמר: 'פיתחתי את שחרור התודעה באמצעות חמלה, הרחבתי זאת, עשיתי זאת רכב ובסיס, כוננתי זאת, עמלתי על כך רבות, העלתי אותה על הדרך הנכונה ועדיין אכזריות חודרת ואוחזת את תודעתי.' במקרה זה יש לומר לו: 'לא, אל תאמר זאת! אל תייצג שלא כהלכה את דבריו של הבּוּדְּהַה, אין זה נכון להכפיש את דבריו כך, כיוון שהוא לא היה אומר דבר כזה! דבריך אינם מבוססים ובלתי אפשריים. אם אתה מפתח את שחרור התודעה באמצעות חמלה, אין סיכוי לאכזריות לחדור ולאחוז את תודעתך. השחרור הזה באמצעות חמלה הוא המרפא לאכזריות.' (ג) או ייתכן ויאמר: 'פיתחתי את שחרור התודעה באמצעות שמחה-לזולת, הרחבתי זאת, עשיתי זאת רכב ובסיס, כוננתי זאת, עמלתי על כך רבות, העלתי אותה על הדרך הנכונה ועדיין סלידה-וקנאה עדיין חודרות ואוחזות את תודעתי.' במקרה זה יש לומר לו: 'לא, אל תאמר זאת! אל תייצג שלא כהלכה את דבריו של הבּוּדְּהַה, אין זה נכון להכפיש את דבריו כך, כיוון שהוא לא היה אומר דבר כזה! דבריך אינם מבוססים ובלתי אפשריים. אם אתה מפתח את שחרור התודעה באמצעות שמחה-לזולת, אין סיכוי לסלידה-וקינאה לחדור ולאחוז את תודעתך. השחרור הזה באמצעות שמחה-לזולת הוא המרפא לסלידה-וקינאה.' (ד) או ייתכן ויאמר: 'פיתחתי את שחרור התודעה באמצעות איזון-מנטאלי, הרחבתי זאת, עשיתי זאת רכב ובסיס, כוננתי זאת, עמלתי על כך רבות, העלתי אותה על הדרך הנכונה ועדיין תאווה חודרת ואוחזת את תודעתי. ועדיין תאווה חודרת ואוחזת את תודעתי.' במקרה זה יש לומר לו: 'לא, אל תאמר זאת! אל תייצג שלא כהלכה את דבריו של הבּוּדְּהַה, אין זה נכון להכפיש את דבריו כך, כיוון שהוא לא היה אומר דבר כזה! דבריך אינם מבוססים ובלתי אפשריים. אם אתה מפתח את שחרור התודעה באמצעות איזון-מנטאלי, אין סיכוי לתאווה לחדור ולאחוז את תודעתך. השחרור הזה באמצעות איזון-מנטאלי הוא המרפא לתאווה.' (ה) או ייתכן ויאמר: פיתחתי את שחרור התודעה חסר-הסימן, הרחבתי זאת, עשיתי זאת רכב ובסיס, כוננתי זאת, עמלתי על כך רבות, העלתי אותה על הדרך הנכונה ועדיין השתוקקות לסימנים חודרת ואוחזת את תודעתי.' במקרה זה יש לומר לו: 'לא, אל תאמר זאת! אל תייצג שלא כהלכה את דבריו של הבּוּדְּהַה, אין זה נכון להכפיש את דבריו כך, כיוון שהוא לא היה אומר דבר כזה! דבריך אינם מבוססים ובלתי אפשריים. אם אתה מפתח את שחרור התודעה באמצעות שחרור התודעה חסר-הסימן, אין סיכוי להשתוקקות לסימנים לחדור ולאחוז את תודעתך. השחרור הזה באמצעות שחרור התודעה חסר-הסימן הוא המרפא להשתוקקות לסימנים.' (ו) ייתכן ויאמר: 'הרעיון 'אני' נדחה על ידי, אינני מקבל את התפיסה: 'כך אני'. ועדיין ספקות, חוסר ודאות ובעיות חודרות ואוחזות את תודעתי.' במקרה זה יש לומר לו: 'לא, אל תאמר זאת! אל תייצג שלא כהלכה את דבריו של הבּוּדְּהַה, אין זה נכון להכפיש את דבריו כך, כיוון שהוא לא היה אומר דבר כזה! דבריך אינם מבוססים ובלתי אפשריים. אם אתה מפתח את שחרור התודעה באמצעות דחיית הרעיון 'אני', אין סיכוי לספקות, חוסר ודאות ובעיות לחדור ולאחוז את תודעתך. השחרור הזה באמצעות דחיית הרעיון 'אני' הוא המרפא לספקות, חוסר ודאות ובעיות.'

(18) שישה דברים שאין כמותם: מראות, דברים שנשמעו, הישגים, תרגולים, צורות שירות, מושאים להרהור.

(19) שישה מושאים להרהור: הבּוּדְּהַה, הדְהַמַּה, הסַנְגְהַה, מוסריות, פרישות, הישויות השמימיות.

(20) שישה מצבים יציבים: כאשר הוא רואה אובייקט עם העין, שומע צליל עם האוזן, מריח ריח עם האף, טועם טעם עם הלשון, חש תחושה בגוף, תופס תוכן-תודעה עם התודעה, הוא אינו מרוצה ואינו כעוס, אלא נותר מאוזן מנטאלית, בעל קשב והבנה מלאה.

(21) שישה תנאי-לידה: (א) הנה מישהו נולד בתנאים אפלים וחי חיים אפלים, (ב) מישהו נולד בתנאים אפלים וחי חיים בהירים, (ג) מישהו נולד בתנאים אפלים ומגשים נִיבָּאנַה, אשר אינה אפלה ואינה בהירה, (ד) מישהו נולד בתנאים בהירים וחי חיים אפלים, (ה) מישהו נולד בתנאים בהירים וחי חיים בהירים, (ו) מישהו נולד בתנאים בהירים ומגשים נִיבָּאנַה אשר אינה אפלה ואינה בהירה.

(22) שש תפיסות המובילות לחדירה: תפיסת הארעיות, תפיסת הסבל בארעיות, תפיסת חוסר העצמיות בסבל, תפיסת הזניחה, תפיסת האי-תשוקה, ותפיסת החדלון.

אלה ששיות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

השבעיות (sattakaṁ)

ישנן שבעיות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן שבעיות הדברים?

(1) שבע אוצרות אציליים: אמון, מוסריות, בושה מוסרית, מורא מוסרי, למידה, פרישות, חוכמה.

(2) שבעה גורמי התעוררות: קשב, חקר-תופעות, מאמץ, תחושת התעלות, שלווה, ריכוז, איזון-מנטאלי.

(3) שבעה צרכים לריכוז: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון.

(4) שבעה דרכי פעולה שגויות: הנה נזיר חסר אמון, חסר בושה מוסרית, חסר מורא מוסרי, לומד מעט, רפה, חסר קשב, חסר חוכמה.

(5) שבעה דרכי פעולה נכונות: הנה נזיר בעל אמון, בעל בושה מוסרית, בעל מורא מוסרי, לומד הרבה, נמרץ, מבוסס בקשב, בעל חוכמה.

(6) שבע תכונות של אדם ראוי: הנה, נזיר מבין את הדְהַמַּה, מבין משמעויות, מבין עצמיות, מבין מתינות, יודע מה הזמן הראוי, מבין את הקבוצות, מבין את טיפוסי האישיות.

(7) שבע עילות לציון לשבח: הנה, נזיר נמרץ ונלהב (א) להתחיל בתרגול ומעוניין להמשיך בכך, (ב) ללמוד את הדְהַמַּה בצורה מעמיקה, (ג) להיפטר מתאוות, (ד) לחפש מקום התבודדות, (ה) לעשות מאמצים, (ו) לפתח קשב והבחנה, (ז) לפתח תובנה חודרת.

(8) שמונה תפיסות: תפיסת הארעיות, תפיסת חוסר-העצמיות, תפיסת הדוחה, תפיסת הסכנה, תפיסת הזניחה, תפיסת האי-תשוקה, תפיסת החדלון.

(9) שבעה כוחות: אמון, מאמץ, בושה מוסרית, מורא מוסרי, קשב, ריכוז, חוכמה.

(10) שבע תחנות של הכרה: (א) יצורים השונים בגוף ושונים בתפיסה, (ב) יצורים השונים בגוף ודומים בתפיסה, (ג) יצורים הדומים בגוף ושונים בתפיסה, (ד) יצורים הדומים בגוף ודומים בתפיסה, (ה) יצורים אשר השיגו את ספירת אינסופיות המרחב, (ו) יצורים אשר השיגו את ספירת אינסופיות ההכרה, (ז) יצורים אשר השיגו את ספירת האין-דבר.

(11) שבעה טיפוסי אנשים הראויים לתרומות: המשוחרר-בשתי-דרכים, המשוחרר-באמצעות-חוכמה, עֵד-הגוף, משיג-הראייה, המשוחרר-באמצעות-אמון, המסור-לדְהַמַּה, המסור-לאמון.

(12) שבע נטיות רדומות: תשוקות-חושים, טינה, השקפות, ספק, יוהרה, השתוקקות להתהוות, בורות.

(13) שבעה כבלים: ידידותיות, טינה, השקפות, ספק, יוהרה, השתוקקות להתהוות, בורות.

(14) שבעה כללים לפיוס וישוב ויכוחים שמתעוררים: (א) מהלך של פנים-מול-פנים, (ב) הזכרות, (ג) חוסר שפיות, (ד) הודאה, (ה) פסיקה על פי רוב, (ו) בעל אופי רע, (ז) 'כיסוי בעשב'.

אלה שביעיות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

סוף קטע דקלום שני

השמיניות (aṭṭhakaṁ)

ישנן שמיניות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן שמיניות הדברים?

(1) שמונה גורמים מוטעים: הבנה שגויה, כוונה שגויה, דיבור שגוי, פעולה שגויה, עיסוק שגוי, מאמץ שגוי, קשב שגוי, ריכוז שגוי.

(2) שמונה גורמים נכונים: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, עיסוק נכון, מאמץ נכון, קשב נכון, ריכוז נכון.

(3) שמונה אנשים הראויים למתן נדבות: הנכנס-לזרם ועושה המאמץ להשיג את פרי הכניסה לזרם, החוזר-פעם-אחת ועושה המאמץ להשיג את פרי החזרה-פעם-אחת, הלא-חוזר ועושה המאמץ להשיג את הפרי של אי-החזרה, האַרַהַנְט ועושה המאמץ להשיג את פרי האַרַהַנְטיות.

(4) שמונה מקרים של בטלות: (א) הנה לנזיר מסויים יש עבודה לעשות והוא חושב: 'עלי לעשות את העבודה הזו, אך זה יעייף אותי. אם כך, אנוח כעת.' כך, הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש. (ב) או שהוא עושה עבודה באופן חלקי וחושב: 'ביצעתי את העבודה הזו וכעת אני עייף. אם כך, אנוח כעת.' וכך הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש. (ג) או שעליו לצאת למסע והוא חושב: 'עלי לצאת למסע הזה, אך זה יעייף אותי. אם כך, אנוח כעת.' כך, הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש. (ד) או שהוא יוצא למסע, אך לא מסיים אותו וחושב: 'הגעתי במסע עד כאן וכעת אני עייף. אם כך, אנוח כעת.' וכך הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש. (ה) או שהוא יוצא לסבב נדבות מזון בכפר או עיר אך אינו מקבל את כמות המזון הדרושה לשבוע והוא חושב: 'יצאתי לסבב נדבות מזון אך לא קיבלתי את כמות המזון הדרושה לשבוע, כעת גופי עייף וחסר יכולת, אם כך, אנוח כעת.' וכך הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ו) או שהוא יוצא לסבב נדבות מזון ומקבל את כמות המזון הדרושה לו והוא חושב: 'יצאתי לסבב נדבות וקיבלתי את כמות המזון הדרושה לי, כעת גופי כבד וחסר יכולת כאילו הייתי בהריון, אם כך, אנוח עכשיו.' וכך הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ז) או שהוא פיתח מעט מיחושים, והוא חושב: 'עדיף שאנוח.' וכך הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ח) או שהחלים, וזמן לא רב לאחר שהבריא מהמחלה, הוא חושב: 'גופי חלש וחסר יכולת, אם כך אנוח.' כך הוא נשכב לנוח ואינו עושה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.

(5) שמונה מקרים של עשיית מאמץ: (א) הנה לנזיר מסויים יש עבודה לעשות. והוא חושב: 'עלי לעשות את העבודה הזו, אך בזמן שאעשה זאת, לא יהיה זה קל לשמור על תשומת לב ללימוד הבּוּדְּהוֹת. לכן, אעשה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ב) או שהוא עושה עבודה וחושב: 'ביצעתי את העבודה הזו אך בגלל זה, לא יכולתי להיות מספיק בתשומת לב ללימוד של הבּוּדְּהוֹת, לכן, אעשה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש. (ג) או שעליו לצאת למסע. והוא חושב: 'עלי לצאת למסע, אך בזמן שאעשה זאת, לא יהיה זה קל לשמור על תשומת לב ללימוד הבּוּדְּהוֹת. לכן, אעשה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ד) או שהוא יוצא למסע והוא חושב: 'סיימתי את המסע, אך בגללו לא יכולתי להיות מספיק בתשומת לב ללימוד של הבּוּדְּהוֹת, לכן, אעשה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ה) או שהוא יוצא לסבב נדבות מזון בכפר או בעיר אך אינו מקבל את כמות המזון הדרושה לשֹבּוֹעַ והוא חושב: 'יצאתי לסבב נדבות מזון בכפר או בעיר ולא קיבלתי את כמות המזון הדרושה לשבוע, כעת גופי קל ונמרץ. לכן, אעשה מספיק מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ו) או שהוא יוצא לסבב נדבות מזון ומקבל את כמות המזון הדרושה לו והוא חושב: 'יצאתי לסבב נדבות וקיבלתי את כמות המזון הדרושה לי וגופי חזק ונמרץ. אעשה מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ז) או שהוא פיתח מעט מיחושים, והוא חושב: 'המיחושים הללו עלולים להחמיר, לכן עדיף שאעשה מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' (ח) או שהוא החלים, וזמן לא רב לאחר שהבריא מהמחלה, הוא חושב: 'אמנם החלמתי אך ייתכן שהמחלה הזו תקרה שנית. לכן עדיף שאעשה מאמץ לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.' כך הוא עושה מספיק מאמץ על מנת לסיים את מה שיש לסיים, להשלים את מה שיש להשלים, ולממש את מה שיש לממש.

(6) שמונה בסיסים לנתינה: אדם נותן נדבה (א) בדרך של מקרה, (ב) מתוך פחד, (ג) במחשבה: 'הוא נתן לי משהו', (ד) במחשבה: 'הוא יתן לי משהו', (ה) במחשבה: 'נתינה זה דבר טוב' (ו) במחשבה: 'אני מבשל משהו, הם לא. לא יהיה זה נכון מצידי לא לתת משהו לאלה שאינם מבשלים' (ז) במחשבה: 'אם אתן את המתנה הזו אזכה לשם טוב', (ח) על מנת להטיב ולהכין את ליבו.

(7) שמונה סוגים של לידה מחדש כתוצאה מנדיבות: (א) הנה, אדם נותן לפרוש או ברהמין אוכל, משקה, בגדים, הסעה, זרי פרחים, בשמים ומשחות, מקום לינה, מקום מגורים, או מנורות, והוא מצפה לקבל תמורה למתנותיו. הוא רואה בן-לוחמים עשיר או ברהמין או בעל-בית החיים בהנאה מלאה בהנאות חמשת החושים, והוא חושב לעצמו: 'הלוואי ולאחר שאמות אוולד כאחד העשירים האלה!' והוא מכוון את תודעתו אל המחשבה הזו, מקבע אותה ומפתח אותה. והמחשבה הזו, לאחר שהחל בה בדרגה נמוכה ולא פיתח אותה לדרגה גבוהה יותר, מובילה ללידה מחדש בדיוק כאן. אך אני אומר זאת בהתייחס לאדם מוסרי, לא לאדם לא-מוסרי. השאיפה הרוחנית של אדם מוסרי יעילה באמצעות הטוהר שלה. (ב) הוא מעניק מתנות כאלה ולאחר ששמע שהישויות השמימיות בעולם ארבעת המלכים הגדולים בעלי חיים ארוכים, נאים למראה ומובילים חיים מאושרים, הוא חושב לעצמו: 'לו יכולתי להיוולד מחדש שם!' ובדומה, הוא שואף להיוולד מחדש בעולמות השמימיים של (ג) ישויות השלושים ושלוש, (ד) ישויות היָאמַה (ה) ישויות הטוּסִיטַה, (ו) ישויות הנִימָּאנַרַטִי (ז) ישויות הפַּרַנִימִּיטַה-וַסַבַטִי. והמחשבה הזו מובילה ללידה מחדש בדיוק שם. אך אני אומר זאת בהתייחס לאדם מוסרי, לא לאדם לא-מוסרי. השאיפה הרוחנית של אדם מוסרי יעילה באמצעות הטוהר שלה. (ח) או בדומה הוא שואף להיוולד מחדש בעולם הבְּרַהְמָא, והמחשבה הזו מובילה ללידה מחדש בדיוק שם. אך אני אומר זאת בהתייחס לאדם מוסרי, לא לאדם לא-מוסרי, מי שחופשי מתשוקה, לא מי שעדיין מונע על ידי תשוקה. השאיפה הרוחנית של אדם מוסרי כזה יעילה באמצעות השחרור שלה מתשוקה.

(8) שמונה אסיפות: אסיפת בני-לוחמים, ברהמינים, בעלי-בית, פרושים, ישויות מעולם ארבעת המלכים הגדולים, ישויות השלושים ושלוש, מָארוֹת, בְּרַהְמוֹת.

(9) שמונה מצבים ארציים: רווח והפסד, תהילה וקלון, האשמה ושבח, אושר וצער.

(10) שמונה דרגות התמחות: (א) תוך שהוא תופס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, מוגבלות ויפות או מכוערות. (ב) תוך שהוא תופס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, בלתי מוגבלות ויפות או מכוערות. (ג) מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, מוגבלות ויפות או מכוערות. (ד) מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, בלתי-מוגבלות ויפות או מכוערות. (ה) מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית כחולות בצבע כחול, עם זוהר כחול. כמו פרח פשתן כחול, בצבע כחול, עם זוהר כחול. או בגד מבֶּנַרֵס כחול המוחלק משני צדדיו, בצבע כחול, עם זוהר כחול, (ו) מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית צהובות, בצבע צהוב, עם זוהר צהוב. כמו פרח קַנִּיקָארַה בצבע צהוב עם זוהר צהוב או בגד מבֶּנַרֵס צהוב המוחלק משני צדדיו בצבע צהוב עם זוהר צהוב (ז) מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית, אדומות בצבע אדום עם זוהר אדום, כמו פרח הִיבִּיסְקוּס אדום בצבע אדום עם זוהר אדום, או בגד מבֶּנַרֵס אדום המוחלק משני צדדיו בצבע אדום עם זוהר אדום. (ח) מבלי לתפוס צורות פנימית, אדם רואה צורות חיצונית לבנות, בצבע לבן, עם זוהר לבן. כפי שכוכב הבוקר אוֹסַדְהִי הוא לבן בצבע לבן עם זוהר לבן, או בגד מבֶּנַרֵס לבן המוחלק משני צדדיו, בצבע לבן, עם זוהר לבן, כך גם אדם תופס צורות חיצונית לבנות, בצבע לבן, עם זוהר לבן. וכאשר הוא מתמחה בהן, הוא מודע שהוא יודע ורואה אותן. זו הדרגה השמינית.

(11) שמונה חרויות: (א) בהיותו חומרי הוא רואה צורות חומריות. (ב) מבלי לתפוס צורות חומריות פנימית הוא רואה צורות חומריות חיצונית. (ג) במחשבה: 'זה יפה', הוא הופך ממוקד בזה. (ד) דרך התעלות מעבר לכל תפיסות של חומר, בהיעלמות התפיסות של רשמי-חושים, ובאי-תשומת-לב לתפיסת המגוון, במחשבה 'המרחב אינסופי' הוא נכנס ושוהה בספירת אינסופיות המרחב. (ה) דרך התעלות מעבר לספירת אינסופיות המרחב, במחשבה 'ההכרה אינסופית' הוא נכנס ושוהה בספירת אינסופיות ההכרה. (ו) דרך התעלות מעבר לספירת אינסופיות ההכרה, במחשבה 'אין דבר' הוא נכנס ושוהה בספירת האין-דבר. (ז) דרך התעלות מעבר לספירת האין-דבר, הוא נכנס ושוהה בספירת של לא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה. (ח) דרך התעלות מעבר לספירת הלא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, הוא נכנס ושוהה בחדלון-התפיסה-וההרגשה.

אלה שמיניות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

התשיעיות (navakaṁ)

ישנן תשעיות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן תשעיות הדברים?

(1) תשע סיבות לעוינות: עוינות מלובה במחשבה: (א) 'הוא פגע בי', (ב) 'הוא פוגע בי', (ג) 'הוא יפגע בי', (ד) 'הוא פגע במישהו היקר לי וקרוב אלי' (ה) 'הוא פוגע במישהו היקר לי וקרוב אלי' (ו) 'הוא יפגע במישהו היקר לי וקרוב אלי', (ז) 'הוא סייע למישהו השנוא עלי ואינו נעים לי', (ח) 'הוא מסייע למישהו השנוא עלי ואינו נעים לי', (ט) 'הוא יסייע למישהו השנוא עלי ואינו נעים לי'.

(2) תשע דרכים להתגבר על עוינות: התגברות על עוינות מתבצעת באמצעות המחשבה: (א) 'הוא פגע בי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?', (ב) 'הוא פוגע בי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?', (ג) 'הוא יפגע בי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?', (ד) 'הוא פגע במישהו היקר לי וקרוב אלי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?' (ה) 'הוא פוגע במישהו היקר לי וקרוב אלי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?' (ו) 'הוא יפגע במישהו היקר לי וקרוב אלי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?', (ז) 'הוא סייע למישהו השנוא עלי ואינו נעים לי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?', (ח) 'הוא מסייע למישהו השנוא עלי ואינו נעים לי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?', (ט) 'הוא יסייע למישהו השנוא עלי ואינו נעים לי, אך מה ארוויח מלכעוס על כך?'.

(3) תשעה משכנים של יצורים חיים: (א) של יצורים השונים בגוף ושונים בתפיסה. (ב) של יצורים השונים בגוף אך זהים בתפיסה. (ג) של יצורים הזהים בגוף אך שונים בתפיסה. (ד) של יצורים הזהים בגוף וזהים בתפיסה. (ה) המישור של יצורים חסרי הכרה. (ו) המישור של לא תפיסה ולא חוסר-תפיסה (ז) של יצורים שהשיגו את ספירת אינסופיות המרחב. (ח) של יצורים שהשיגו את ספירת אינסופיות ההכרה. (ט) של יצורים שהשיגו את ספירת האין-דבר.

(4) תשע תקופות חסרות-מזל שאינן מתאימות להובלת החיים הרוחניים: (א) טַטְהָאגַטַה נולד בעולם, אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער-בשלמות, והדְהַמַּה המלומדת מובילה לשלווה ולנִיבָּאנַה שלמה, מובילה להתעוררות כפי שלימד הוא שהלך-מעבר, והאדם הזה נולד בעולם-גיהנום… (ב) …בין החיות, (ג) …בין הרוחות הטורפות (ד) …בין האַסוּרוֹת (ה) …בין ישויות שמימיות מאריכות חיים, (ו) או שהוא נולד במחוז גבול בין ברברים טיפשים היכן שאין גישה אל נזירים ונזירות, או אל תומכים ותומכות. (ז) הוא נולד בארץ מרכזית, אך יש לו השקפות מוטעות וראייה מעוותת, בחושבו: 'אין נתינה, נדבה או הקרבה, אין פירות או תוצאות למעשים טובים ורעים. אין העולם הזה והעולם הבא. אין הורים ואין לידות ספונטניות. אין פרושים וברהמינים בעולם אשר, לאחר שהשיגו את הנעלה מכל והבינו בעצמם את הידיעה העליונה על העולם הזה והבא, מגלים אותה'. או (ח) …הוא נולד בארץ מרכזית אך הוא חסר חוכמה וטיפש, או שהוא חירש-אילם ואינו יכול לומר האם דבר נאמר כראוי או לא כראוי, או במקרה אחר … (ט) טַטְהָאגַטַה לא הופיע בעולם… והאדם הזה נולד בארץ מרכזית והוא נבון, לא טיפש, ואינו חירש או אילם, ויכול לומר האם דבר נאמר כראוי או לא כראוי.

(5) תשעה מצבי שהייה עוקבים: הגְ'הָאנַה הראשונה, הגְ'הָאנַה השניה, הגְ'הָאנַה השלישית, הגְ'הָאנַה הרביעית, ספירת אינסופיות המרחב, ספירת אינסופיות ההכרה, ספירת האין-דבר, ספירת לא-תפיסה-ולא-חוסר-תפיסה, וספירת חדלון-התפיסה-וההרגשה.

(6) תשעה חדלונות עוקבים: בהשגת הגְ'הָאנַה הראשונה, תפיסות התשוקה החושית נפסקות. בהשגת הגְ'הָאנַה השניה, יישום ראשוני והחזקת התודעה נפסקים. בהשגת הגְ'הָאנַה השלישית, תחושת התעלות נפסקת. בהשגת הגְ'הָאנַה הרביעית, שאיפה ונשיפה נפסקות. בהשגת ספירת אינסופיות המרחב, תפיסת החומריות נפסקת. בהשגת ספירת אינסופיות ההכרה, תפיסת ספירת אינסופיות המרחב נפסקת. בהשגת ספירת האין-דבר, תפיסת ספירת אינסופיות ההכרה נפסקת. בהשגת ספירת הלא-תפיסה ולא חוסר-תפיסה, תפיסת ספירת האין-דבר נפסקת. בהשגת ספירת חדלון-התפיסה-וההרגשה, התפיסה וההרגשה נפסקת.

אלה תשיעיות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

העשיריות (dasakaṁ)

ישנן עשיריות דברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד… מהן עשיריות הדברים?

(1) עשר דְהַמּוֹת שמעניקות הגנה: הנה נזיר (א) מוסרי, חי מרוסן על פי כללי המשמעת, עקבי בהתנהגות נכונה, רואה סכנה אף בעבירה הקטנה ביותר, וכך הוא שומר על כללי האימון. (ב) הוא לומד הרבה, ומתייחס בתשומת לב למה שלמד—לימודי הדְהַמַּה האלה הנפלאים בתחילתם, נפלאים באמצעם ונפלאים בסופם, בלשונם וברוחם, המדגימים את החיים הרוחניים השלמים והמושלמים. הוא מלומד היטב, הוא זוכר אותם, משנן אותם, מדקלם אותם, מהרהר בהם וחודר אותם עם הבנה וראייה. (ג) הוא מתחבר, מתרועע ומתקרב לאנשים טובים. (ד) הוא חביב, בעל עדינות ואורך רוח, זריז בקליטת הוראות. (ה) אי אילו עבודות שונות שיש לעשות בשביל עמיתיו הנזירים, הוא מיומן בהן ואינו מתעצל, הוא עורך ניתוח מקדים טרם ביצוען, והוא טוב בעשייה ובתכנון. (ו) הוא אוהב את הדְהַמַּה ונהנה להאזין לה, הוא מחבב במיוחד את הלימודים והמשמעת המתקדמים. (ז) הוא שבע רצון עם אי אילו צרכים: גלימות, מזון-נדבות, מגורים, ותרופות למקרה מחלה. (ח) הוא חותר כל הזמן לעשות מאמץ, להיפטר ממצבים מזיקים, לפתח מצבים מטיבים, ללא לאות ובנמרצות מתאמץ לשמר כאלה מצבים טובים ולעולם לא מתנער מאחריות. (ט) הוא קשוב, בעל יכולת טובה להיזכר בדברים שנעשו ונאמרו לפני זמן רב. (י) הוא בעל תבונה, עם תפיסה תבונתית של הופעה והיעלמות, התפיסה האצילית הזו המובילה להשמדה מוחלטת של סבל.

(2) עשרה אובייקטים להשגת גְ'הָאנַה: הוא תופס את קסינת-האדמה, קסינת-המים, קסינת-האש, קסינת-הרוח, קסינה כחולה, קסינה צהובה, קסינה אדומה, קסינה לבנה, קסינת-מרחב, קסינת-ההכרה, מעל, מתחת, לכל הכיוונים, ללא חלוקה וללא גבולות.

(3) עשר דרכי פעולה מזיקות: לקיחת חיים, לקיחת מה שלא ניתן, פגיעה מינית, דיבור שיקרי, רכילות והשמצה, דיבור גס, דיבורי סרק, חמדנות, אכזריות, השקפות שגויות.

(4) עשר דרכי פעולה מטיבות: המנעות מלקיחת חיים, המנעות מלקיחת מה שלא ניתן, המנעות מפגיעה מינית, המנעות מדיבור שיקרי, המנעות מרכילות והשמצה, המנעות מדיבור גס, המנעות מדיבורי סרק, המנעות מחמדנות, המנעות מאכזריות, המנעות מהשקפות שגויות.

(5) עשרה סוגי אופי אציליים: הנה, נזיר (א) נפטר מחמישה גורמים, (ב) בעל שישה גורמים, (ג) ביסס שומר אחד, (ד) קיים את ארבעת תמיכות, (ה) נפטר מאמונות בעצמיות, (ו) זנח לגמרי את החיפוש, (ז) בעל מניעים טהורים, (ח) השקיט את רגשותיו, (ט) ומשוחרר היטב בתודעתו, (י) ומשוחרר היטב באמצעות חוכמה.

וכיצד הוא נפטר מחמישה גורמים? הנה, (א) הוא נפטר מתאוות-חושים, זדון, עייפות-ועצלות, חרטה וחוסר-שקט, וספק. (ב) אילו שישה גורמים יש לו? כאשר הוא רואה עצם עם העין, שומע צליל עם האוזן, מריח ריח עם האף, טועם טעם עם הלשון, נוגע בדבר מוחשי עם הגוף, או תופס אובייקט מנטאלי עם התודעה, הוא אינו מרוצה ואינו מרוגז, אלא נשאר באיזון-מנטאלי, בקשב ובהבנה מלאה. (ג) כיצד הוא מבסס את השומר האחד? בשמירת תודעתו באמצעות קשב. (ד) מהן ארבע התמיכות? הוא מחליט שלדבר אחד יש לשאוף, דבר אחד יש לשאת, מדבר אחד יש להמנע, ודבר אחד יש לדחות. (ה) כיצד הוא נפטר מאמונות בעצמיות? את אי אילו אמונות בעצמיות שיש לרוב הפרושים והברהמינים, הוא נפטר מהן, דחה אותן, זנח אותן והרפה מהן. (ו) וכיצד הוא מי שזנח את החיפושים? הוא זנח את החיפוש אחר תאוות-חושים, אחר לידה מחדש, אחר החיים הרוחניים. (ז) כיצד הוא טהור במניעיו? הוא זנח מחשבות חושניות, זדון, ואכזריות. (ח) כיצד הוא מי שהשקיט את רגשותיו? כיוון שוויתר על הנאה וכאב עם ההיעלמות של שמחה או עצב קודמים, הוא נכנס למצב שמעבר להנאה וכאב אשר מטוהר על ידי איזון-מנטאלי, וזוהי הגְ'הָאנַה הרביעית. (ט) כיצד הוא משוחרר היטב בתודעתו? הוא משוחרר ממחשבות חמדנות, שנאה ואשליה. (י) כיצד הוא משוחרר היטב באמצעות חוכמה? הוא מבין: 'עבורי חמדנות, שנאה ואשליה נזנחו, נקטעו בשורשן, כמו גזע של עץ דקל, הושמדו ואינן מסוגלות לגדול עוד.

(6) עשר תכונות של הלא-לומד: ההשקפה הנכונה של הלא-לומד, הכוונה הנכונה של הלא-לומד, הדיבור הנכון של הלא-לומד, הפעולה הנכונה של הלא-לומד, העיסוק הנכון של הלא-לומד, המאמץ הנכון של הלא-לומד, הקשב הנכון של הלא-לומד, הריכוז הנכון של הלא-לומד, הידיעה הנכונה של הלא-לומד, השחרור הנכון של הלא-לומד.

אלה עשיריות הדברים אשר הוצגו בשלמות על ידי המכובד, אשר יודע ורואה, הבּוּדְּהַה הער-בשלמות. על כן עלינו לדקלם אותם יחדיו ללא מחלוקות, כך שהחיים הרוחניים הללו ימשכו ויתבססו לזמן רב, כך שיהיו לרווחתם ואושרם של הרבים, מתוך חמלה לעולם, לתועלתם, רווחתם ואושרם של ישויות ובני אדם.

וכאשר הבּוּדְּהַה נעמד, הוא אמר למכובד סָארִיפּוּטַּה: "מצויין, כל הכבוד המכובד סָארִיפּוּטַּה! אכן הצגת היטב בפני הנזירים את אופי הדיקלום בצוותא!"

אלה הדברים שנאמרו על ידי המכובד סָארִיפּוּטַּה והמורה אישר אותם. והנזירים והיו מרוצים ונהנו מדבריו של המכובד סָארִיפּוּטַּה.

The Long Discourses

|_III. The Chapter with Pāṭikaputta

DN33. הדקלום בחברותא

Translations [20]

English

繁體字

日本語

Deutsch

Italiano

Español

Português

Norsk

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference