הברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי (Pokkharasātivatthu)

כך שמעתי. פעם נדד הבּוּדְּהַה בקוֹסַלַה מלווה בקבוצה גדולה של כחמש מאות נזירים והגיע אל כפר ברהמינים ששמו אִיצְ'הָאנַנְקַלַה. שם הוא שהה במעבה הג'ונגל של אִיצְ'הָאנַנְקַלַה. באותה העת התגורר הברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי באוּקְּהַטְהַה, מקום מאוכלס בצפיפות, עשיר בצמחייה, עצים, מים ותירס, אשר הוענק לו על ידי פַּסֵנַדִי מלך קוֹסַלַה כמתנה מלכותית הנושאת סמכות מלכותית.

ופּוֹקְּהַרַסָאטִי שמע את הדברים הבאים: 'הפרוש גוֹטַמַה, בן שבט הסַקְיַה, אשר יצא לפרישות משבט הסַקְיַה... מתגורר במעבה הג'ונגל של אִיצְ'הָאנַנְקַלַה. ובנוגע לאדון המכובד הזה נפוצו דיווחים טובים: 'כך הוא הנעלה—אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין. ואכן, טוב לראות כאלה אַרַהַנְטים.'

הצעיר אַמְבַּטְּהַה (Ambaṭṭhamāṇava)

באותה עת היה לפּוֹקְּהַרַסָאטִי תלמיד צעיר ששמו אַמְבַּטְּהַה, אשר היה מלומד, בקיא במַנְטְרוֹת, מומחה בשלוש הוֶודוֹת, בחוקים ובפולחנים ובתורת ההֶגֶה והאותיות, וחמישית—במסורת; מומחה בשינון בעל-פה, בדיקדוק ובביטוי, בידע כללי, ובסימניו של אדם דגול. תלמיד שהוסמך והתקבל על ידי מורו בשלוש הוֶודוֹת באמירה: 'את שאני יודע—אתה יודע, ואת שאתה יודע—אני יודע'.

ופּוֹקְּהַרַסָאטִי אמר לאַמְבַּטְּהַה: "אַמְבַּטְּהַה, בני, הפרוש גוֹטַמַה... שוהה בג'ונגל של אִיצְ'הָאנַנְקַלַה. ודיווחים טובים נפוצו בנוגע לאותו אדון מכובד... כעת, לך לראות את הפרוש גוֹטַמַה וברר האם הדיווחים האלה נכונים או לא, והאם המכובד גוֹטַמַה הוא כפי שמספרים או לא. כך נעמיד את המכובד גוֹטַמַה במבחן."

"אדוני, כיצד אוכל לברר האם הדיווחים האלה נכונים, או האם הפרוש גוֹטַמַה הוא כפי שמספרים או לא?"

"על פי מסורת המנטרות שלנו, אַמְבַּטְּהַה, בפני אדם דגול, הניחן בשלושים ושניים הסימנים של אדם דגול, פתוחות רק שתי דרכים: אם יחיה חיי-בית, הוא יהפוך לשליט, מלך מניע-גלגל, צדיק והוגן בחוקיו, כובש ארבע כנפות תבל, המכונן את ביטחון ממלכתו, ובעל שבעת האוצרות: הגלגל-הפלאי, הפיל-הפלאי, הסוס-הפלאי, אבן-החן-הפלאית, האישה-הפלאית, בעל-הבית-הפלאי, והאוצר השביעי—היועץ-הפלאי. יש לו למעלה מאלף בנים שכולם גיבורים, בעלי שיעור קומה של גיבורים, כובשי צבא האויב. הוא מולך על הארץ הזו התחומה בים לאחר שכבש אותה על פי חוק, ללא מקל או חרב, והיא חסרת מכשולים, ללא אדמות בּוּר, נטולת שודדים, משגשגת, שופעת, שלווה, בטוחה ונטולת סכנות. אך אם יבחר לעזוב את חיי-הבית לטובת חיי חסר-בית, אז יהפוך לאַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות, מי שמסיר את המעטה מעיני העולם. אַמְבַּטְּהַה, אני הוא מוסר המנטרות ואתה הוא המקבל."

"כן, אדוני," אמר אַמְבַּטְּהַה לפּוֹקְּהַרַסָאטִי, ולאחר מכן קם, חלף על פניו תוך שהוא שומר את צדו הימני כלפיו, נכנס אל מרכבתו הרתומה לסוסה מלווה בחבורה של צעירים ויצא לעבר הג'ונגל של אִיצְ'הָאנַנְקַלַה. הוא רכב עד למקום שבו יכלה המרכבה לעבור ומשם המשיך לצעוד ברגל.

באותה העת, מספר גדול של נזירים צעדו הלוך ושוב באוויר הפתוח. אַמְבַּטְּהַה ניגש אליהם ואמר: "היכן נמצא כעת גוֹטַמַה המכובד? אנו מבקשים לראותו."

והנזירים חשבו: 'זהו אַמְבַּטְּהַה, צעיר ממשפחה טובה ותלמידו של הברהמין הנכבד פּוֹקְּהַרַסָאטִי. הבּוּדְּהַה לא יתנגד לשוחח עם צעיר כזה'. והנזירים אמרו לאַמְבַּטְּהַה: "הוא נמצא היכן שהדלת סגורה. עלה לשם בשקט, לך לאט אל המרפסת, כחכח בגרונך והקש על הדלת. הבּוּדְּהַה יפתח לך את הדלת."

אַמְבַּטְּהַה עלה אל המקום, הלך אל המרפסת, כחכח בגרונו ונקש בדלת. הבּוּדְּהַה פתח את הדלת ואַמְבַּטְּהַה נכנס פנימה. הצעירים נכנסו, החליפו ברכות נימוסין עם הבּוּדְּהַה וישבו במקום ראוי. אך אַמְבַּטְּהַה צעד הלוך ושוב בזמן שהבּוּדְּהַה ישב, ולאחר שהשמיע כמה ברכות נימוסין מעורפלות, נעמד מול מושבו של הבּוּדְּהַה.

אז אמר הבּוּדְּהַה לאַמְבַּטְּהַה: "ובכן אַמְבַּטְּהַה, האם היית מתנהג כך אילו שוחחת עם ברהמינים מכובדים ומלומדים, מורים של מורים, כפי שאתה מתנהג איתי, הולך ועומד בעוד אני יושב, ומשמיע ברכות נימוסין מעורפלות?"

האמירה המבזה הראשונה (paṭhamaibbhavādo)

"לא, החבר גוֹטַמַה. על ברהמין לצעוד בזמן שברהמין צועד, לעמוד בזמן שברהמין עומד, לשבת בזמן שברהמין יושב, ולשכב לצדו של ברהמין בזמן שהוא שוכב. אך כאשר מדובר בפרושים קטנים ומגולחים, פיסות שחורות ומגעילות מכף רגלו של בְּרַהְמָא, איתם מתאים לדבר בדיוק כפי שאני מדבר עם החבר גוֹטַמַה."

"אך אַמְבַּטְּהַה, באת לכאן כדי לחפש דבר מה, יהא אשר יהא הדבר אותו אתה מחפש, עליך להקשיב בתשומת לב כדי לשמוע אותו. אַמְבַּטְּהַה, עדיין לא השלמת את אימוניך. יהירותך כמי שכבר השלים את אימוניו נובעת רק מחוסר ניסיון."

אך אַמְבַּטְּהַה היה כעוס ובלתי מרוצה מכך שכונה 'בלתי-מאומן', ופנה אל הבּוּדְּהַה בקללות ועלבונות. אַמְבַּטְּהַה חשב: 'הפרוש גוֹטַמַה עוין כלפי', ואמר: "החבר גוֹטַמַה, בני שבט הסַקְיַה הם פראים, גסים בדיבורם, פוגעים ואלימים. הם ממוצא בזוי, ומאחר שהם בזויים, הם אינם מכבדים, יראים, מעריכים, מעריצים, מוקירים וחולקים כבוד לברהמינים. בהקשר זה, אין זה ראוי שהם אינם מכבדים, יראים, מעריכים, מעריצים, מוקירים וחולקים כבוד לברהמינים." זו הייתה הפעם הראשונה שבה ביזה אַמְבַּטְּהַה את בני הסַקְיַה.

האמירה המבזה השנייה (dutiyaibbhavādo)

"אך אַמְבַּטְּהַה, מה עשו לך בני הסַקְיַה?"

"החבר גוֹטַמַה, פעם הלכתי אל קַפִּילַבַטְּהוּ בשליחות מטעם מורי, הברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי, והגעתי אל אולם הדיונים של בני הסַקְיַה. באותה עת, בני סַקְיַה רבים ישבו על כיסאות גבוהים באולם הדיונים שלהם, נעצו את אצבעותיהם זה בזה, צחקו ושיחקו יחד, ונדמה היה לי שהם לועגים לי, ואיש מהם לא הציע לי מקום ישיבה. בהקשר זה, אין זה ראוי שהם אינם מכבדים, יראים, מעריכים, מעריצים, מוקירים וחולקים כבוד לברהמינים." זו הייתה הפעם השנייה שבה ביזה אַמְבַּטְּהַה את בני הסַקְיַה.

האמירה המבזה השלישית (tatiyaibbhavādo)

"אך אַמְבַּטְּהַה, אפילו השְלַו, אותה ציפור קטנה, יכולה לדבר כרצונה כאשר היא בקן שלה. קַפִּילַבַטְּהוּ היא ביתם של בני הסַקְיַה, אַמְבַּטְּהַה. לא ראוי לגנותם בשל דבר פעוט כל כך."

"החבר גוֹטַמַה, ישנם ארבעה מעמדות: בני לוחמים, ברהמינים, סוחרים ובעלי מלאכה. מארבעת המעמדות האלה, שלושה—הלוחמים, הסוחרים ובעלי המלאכה—כפופים לחלוטין לברהמינים. בהקשר זה, אין זה ראוי שהם אינם מכבדים, יראים, מעריכים, מעריצים, מוקירים וחולקים כבוד לברהמינים." זו הייתה הפעם השלישית שאַמְבַּטְּהַה ביזה את בני הסַקְיַה.

הסיפור על הנערה המשרתת (dāsiputtavādo)

אז חשב הבּוּדְּהַה: 'האיש הצעיר הזה מגזים בגידופיו את בני הסַקְיַה. אולי אשאל אותו לאיזה שבט הוא שייך?' ואמר: "אַמְבַּטְּהַה, מהו השבט שלך?"

"אני משבט הקַנְהָאיַה, החבר גוֹטַמַה."

"אַמְבַּטְּהַה, בימים עברו, על פי אלה הזוכרים את שושלת האבות, בני הסַקְיַה היו האדונים, ואילו אתם הייתם צאצאים של נערה משרתת בת הסַקְיַה. בני הסַקְיַה רואים במלך אוֹקָּאקַה את אביהם הקדמון. פעם אחת, המלך אוֹקָּאקַה, שהוקיר ואהב את אשתו המלכה, רצה למסור לבנה את הממלכה, והדיח מהמלוכה את אחיו הגדולים—אוֹקָּאמוּקְהַה, קַרַנְדוּ, הַטְּהִינִיַה וסִינִיפּוּרַה. לאחר שהודחו, מצאו להם בית לצד הרי ההִימָאלַיַה בקרבת בריכת לוטוסים, היכן שהיה מטע גדול של עצי טיק. וכדי לא לזהם את שושלתם הם התגוררו עם אחיותיהם. המלך אוֹקָּאקַה שאל את שריו ויועציו: 'היכן גרים הנסיכים כעת?' והם סיפרו לו. מששמע זאת, קרא המלך בהתרגשות: 'הנסיכים האלה חזקים כמו עץ טיק, הם בני סַקְיַה אמיתיים!' וכך קיבלו בני הסַקְיַה את שמם הידוע. המלך הוא אביהם של בני הסַקְיַה.

למלך אוֹקָּאקַה הייתה נערה משרתת בשם דִיסָא, שילדה תינוק שחור עור. עם היוולדו קרא היצור השחור: 'נקי אותי במים, אמא! רחצי אותי באמבט, אמא! הוציאי אותי מן הזוהמה הזו ואגמול לך!' כך, אַמְבַּטְּהַה, כפי שאנשים בימינו משתמשים במונח 'שדון' כמילת גידוף, אז השתמשו במילה 'שחור'. ואנשים אמרו: 'עם היוולדו הוא החל לדבר. הוא נולד שחור, הוא שדון!' כך בימים עברו... בני הסַקְיַה היו האדונים, ואתה מוצאך מנערה משרתת של בני הסַקְיַה."

כאשר שמעו את הדברים האלה, אמרו הצעירים: "המכובד גוֹטַמַה, אל נא תשפיל את אַמְבַּטְּהַה יתר על המידה בדברים האלה על היותו נצר לנערה משרתת. אַמְבַּטְּהַה זכה ללידה טובה, למשפחה טובה, הוא מלומד מאוד, רהוט בדיבורו, משכיל, ומסוגל להתמודד היטב בדיון הזה עם המכובד גוֹטַמַה!"

אז אמר הבּוּדְּהַה לצעירים: "אם אתם רואים את אַמְבַּטְּהַה כמי שלא זכה ללידה טובה, לא זכה למשפחה טובה, אינו מלומד, אינו רהוט בדיבורו, אינו משכיל, אינו מסוגל להתמודד בדיון הזה עם הפרוש גוֹטַמַה, אזי השקיטו את אַמְבַּטְּהַה ונהלו אתם את הדיון איתי. אך אם אתם חושבים שהוא... מסוגל להתמודד בעצמו, היו שקטים והניחו לו לדבר איתי."

"אַמְבַּטְּהַה זכה ללידה טובה, המכובד גוֹטַמַה... נהיה שקטים והוא ימשיך."

אז אמר הבּוּדְּהַה לאַמְבַּטְּהַה: "אַמְבַּטְּהַה אשאל אותך שאלה יסודית אשר לא תאהב להשיב עליה. אם לא תשיב או תתחמק מהסוגיה, אם תשמור על שתיקה או תלך לדרכך, ראשך יתפצל לשבעה חלקים: מה דעתך, אַמְבַּטְּהַה? האם שמעת מברהמינים זקנים ומכובדים, מורים של מורים, מהיכן באו בני הקַנְהָאיַה או מי היה אביהם?" לשמע השאלה אַמְבַּטְּהַה שתק.

הבּוּדְּהַה שאל בפעם השנייה. שוב שתק אַמְבַּטְּהַה והבּוּדְּהַה אמר: "ענה לי כעת, אַמְבַּטְּהַה, אין זה הזמן לשמור על שתיקה. אַמְבַּטְּהַה, מי שאינו משיב על שאלה יסודית ששואל אותו הטַטְהָאגַטַה בפעם השלישית, ראשו מתפצל לשבעה חלקים."

באותו הרגע היַקְּהַה וַגִ'ירַפָּאנִי, אשר החזיק מוט ברזל ענק, בוער, לוהט וזוהר, גבוה בשמים מעל ראשו של אַמְבַּטְּהַה, חשב לעצמו: 'אם הצעיר אַמְבַּטְּהַה לא יענה לשאלה היסודית שנשאל בפעם השלישית על ידי הבּוּדְּהַה המכובד, אחתוך את ראשו לשבעה חלקים!' הבּוּדְּהַה ראה את וַגִ'ירַפָּאנִי, וכך גם אַמְבַּטְּהַה. ובראותו, נבהל אַמְבַּטְּהַה וביטחונו התערער, שערותיו סמרו, והוא חיפש הגנה, מחסה ומבטח אצל הבּוּדְּהַה. הוא התכווץ קרוב לבּוּדְּהַה ואמר: "מה אמר המכובד גוֹטַמַה? יואיל נא המכובד גוֹטַמַה לחזור על מה שאמר!"

"מה דעתך, אַמְבַּטְּהַה, האם שמעת מי היה אביהם הקדמון של בני הקַנְהָאיַה?"

"כן, שמעתי על כך בדיוק כפי שסיפר המכובד גוֹטַמַה, משם באו בני הקַנְהָאיַה, זה היה אביהם."

שושלתו של אַמְבַּטְּהַה (Ambaṭṭhavaṁsakathā)

כאשר שמעו זאת הצעירים, הם השמיעו קול מחאה ברעש גדול: "אם כך, אַמְבַּטְּהַה לא זכה ללידה טובה, אין הוא ממשפחה טובה, הוא נצר לנערה משרתת מבני הסַקְיַה, ובני הסַקְיַה הם שליטיו של אַמְבַּטְּהַה! זילזלנו בפרוש גוֹטַמַה כי חשבנו שאינו דובר אמת!"

והבּוּדְּהַה חשב: 'הצעירים הללו מגזימים בהשפילם את אַמְבַּטְּהַה על היותו נצר לנערה משרתת. עלי לסייע לו להיחלץ'. והבּוּדְּהַה אמר אז לצעירים: "אל תזלזלו יתר על המידה באַמְבַּטְּהַה על היותו נצר לנערה משרתת. קַנְהַה היה חכם רב עוצמה. הוא הלך אל הארץ הדרומית, למד שם מנטרות מהברהמינים, ולאחר מכן הלך אל המלך אוֹקָּאקַה וביקש את ידה של בתו מַדַּרוּפִּי. המלך אוֹקָּאקַה כעס וזעם, ואז קרא: 'הבחור הזה, בנה של נערה משרתת, רוצה את בתי!' ודרך חץ בקשתו. אך הוא לא היה מסוגל לירות את החץ וגם לא לשחרר אותו. השרים והיועצים באו אל החכם קַנְהַה ואמרו לו: 'רחם על המלך, אדון מכובד, רחם על המלך!'

'למלך לא יאונה רע, אך אם יירה את החץ למטה, האדמה תרעד עד לקצוות ממלכתו!'

'אדון מכובד, רחם על המלך, רחם על הארץ!'

'למלך ולארץ לא יאונה רע, אך אם יירה את החץ למעלה, יעצור הבְּרַהְמָא את הגשם בכל ארצו למשך שבע שנים.

'אדון מכובד, רחם על המלך ועל הארץ, והלוואי והבְּרַהְמָא ייתן לגשם לרדת!'

'למלך ולארץ לא יאונה רע, והבְּרַהְמָא ייתן לגשם לרדת, אך אם המלך יכוון את החץ אל נסיך הכתר, הנסיך יהיה מוגן לחלוטין.'

אז קראו השרים: 'יפנה נא המלך אוֹקָּאקַה את החץ אל נסיך הכתר, הנסיך יהיה מוגן לחלוטין!'

כך עשה המלך, והנסיך יצא ללא פגע. ואז המלך אוֹקָּאקַה, שהיה מבוהל וחרד מפני עונש שמימי, נתן את בתו מַדַּרוּפִּי.

אם כך, אנשים צעירים, אל תזלזלו באַמְבַּטְּהַה על היותו נצר לנערה משרתת. קַנְהַה היה חכם רב עוצמה."

עליונותם של בני הלוחמים (khattiyaseṭṭhabhāva)

והבּוּדְּהַה המשיך: "אַמְבַּטְּהַה, מה דעתך? נניח שצעיר ממעמד הלוחמים היה נושא נערה ממעמד הברהמינים, והיה נולד להם בן. האם בנם של הצעיר ממעמד הלוחמים ושל הנערה ממעמד הברהמינים היה מקבל מקום לשבת ומים לשתות מבני מעמד הברהמינים?"

"כן, המכובד גוֹטַמַה."

"האם היו מתירים לו לאכול בטקסי אבל, בטקסי מנחת אורז, בהקרבת קורבנות או כאורח?"

"כן, המכובד גוֹטַמַה."

"האם היו מלמדים אותו מנטרות או לא?"

"כן, המכובד גוֹטַמַה."

"האם היו שומרים על נשותיהם מכוסות או לא מכוסות?"

"לא מכוסות, המכובד גוֹטַמַה."

"אך האם בני מעמד הלוחמים היו מזליפים עליו מים קדושים של טקס הלוחמים?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"מדוע לא?"

"זאת, המכובד גוֹטַמַה, מפני שהוא לא זכה ללידה טובה מצד אמו."

"אַמְבַּטְּהַה, מה דעתך, נניח שצעיר ממעמד הברהמינים היה נושא נערה ממעמד הלוחמים, והיה נולד להם בן. האם בנם של הצעיר ממעמד הברהמינים ושל הנערה ממעמד הלוחמים היה מקבל מקום לשבת ומים לשתות מבני מעמד הברהמינים?"... (כמו בפסקה 1.24)

"אך האם בני מעמד הלוחמים היו מזליפים עליו מים קדושים של טקס הלוחמים?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"מדוע לא?"

"זאת, המכובד גוֹטַמַה, מפני שהוא לא זכה ללידה טובה מצד אביו."

"ובכן, אַמְבַּטְּהַה, בני מעמד הלוחמים, על פי המקרה שבו גבר נושא אישה או אישה נושאת גבר, הם נעלים על הברהמינים. מה דעתך, אַמְבַּטְּהַה? קח לדוגמה מקרה של ברהמין אשר מסיבה כלשהי גולח שיער ראשו בידי הברהמינים, והוא נענש בלבישת שק של אפר והורחק מן הארץ או מן העיר. האם הוא יקבל מקום לשבת ומים לשתות מן הברהמינים?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"האם היו מתירים לו לאכול... כאורח?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"האם היו מלמדים אותו מַנְטְרוֹת או לא?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"האם היו שומרים על נשותיהם מכוסות או לא מכוסות?"

"מכוסות, המכובד גוֹטַמַה."

"אַמְבַּטְּהַה, מה דעתך, קח לדוגמה מקרה של לוחם אשר... גולח שיער ראשו בידי הלוחמים... והורחק מן הארץ או מן העיר. האם הוא היה מקבל מקום לשבת ומים לשתות מן הברהמינים?"

"כן, המכובד גוֹטַמַה."... (כמו ב 1.24)

"האם היו שומרים על נשותיהם מכוסות או לא מכוסות?"

"לא מכוסות, המכובד גוֹטַמַה."

"אך הלוחם הזה הגיע כבר לשיא ההשפלה... הורחק מן הארץ או מן העיר. לפיכך, לוחם שסבל את ההשפלה הגדולה ביותר הוא עדיין נעלה, בעוד הברהמין נחות."

"אַמְבַּטְּהַה, הבְּרַהְמָא סַנַנְקוּמָארַה אמר את הפיוט הבא:
'בן-לוחמים הוא הטוב ביותר
בין אלה המעריכים את השבט.
בעל הידע והמוסר,
הוא הטוב מבין הישויות ובני האדם.'

הדברים בפיוט הזה נאמרו נכונה ולא בלתי נכונה, הוצגו נכונה ולא בלתי נכונה, הם בעלי תועלת, לא חסרי תועלת. אַמְבַּטְּהַה, גם אני אומר זאת:

'בן-לוחמים הוא הטוב ביותר
בין אלה המעריכים את השבט.
בעל הידע והמוסר,
הוא הטוב מבין הישויות ובני האדם.'

על ידע ומוסר (vijjācaraṇakathā)

"אך המכובד גוֹטַמַה, מהו אותו מוסר, מהו אותו ידע?"

"אַמְבַּטְּהַה, לא ניתן לבסס מוניטין על לידה והשתייכות לשבט לשם השגת ידע ומוסר נעלים, וגם לא על היוהרה שבאמירה: 'אתה ראוי לי', או 'אינך ראוי לי'. מפני שבכל פעם שיש נתינה, לקיחה, או נתינה ולקיחה בנישואין, מצוי הדיבור הזה והיוהרה הזאת... אך אלה המשועבדים לדברים מעין אלה רחוקים מהשגת הידע והמוסר אשר מושגים על ידי זניחת כל הדברים הללו!"

"אך, המכובד גוֹטַמַה, מהו אותו מוסר, מהו אותו ידע?"

"אַמְבַּטְּהַה, טַטְהָאגַטַה מופיע בעולם—אַרַהַנְט, בּוּדְּהַה ער בשלמות בזכות עצמו, מושלם בידע ובמוסר, הוא שהלך-מעבר, יודע העולמות, הטוב במאמנים את אלה הנכונים לאימון, מורה בני האדם והישויות השמימיות, הבּוּדְּהַה הנעלה. הוא מגלה את העולם הזה לידיעת אחרים עם כלל הדֶווֹת, המָארוֹת, והבְּרַהְמוֹת שבו, את הדור הזה עם הפרושים והברהמינים, השליטים והאנשים, לאחר שהבין אותו בידיעה ישירה. הוא מלמד את הדְהַמַּה הנפלאה בתחילתה, נפלאה באמצעה ונפלאה בסופה, ברוחה ובלשונה. והוא מציג את החיים הרוחניים המושלמים והטהורים לחלוטין.

בעל-בית יוצא לפרישות אל חיי חסר-בית ומתרגל מוסריות... (סוּטַּה 2, פסקאות 41–63) כך הוא מפתח את המוסר במלואו. הוא מרסן את דלתות החושים... (סוּטַּה 2, פסקאות 64–74). הוא משיג את ארבע הגְ'הָאנוֹת... (סוּטַּה 2, פסקאות 75–82) כך הוא מפתח את התודעה במלואה. הוא משיג תובנות שונות... (סוּטַּה 2, פסקאות 83–96) ומגשים את חדלון התחלואים... (סוּטַּה 2, פסקה 97) כך הוא מפתח את החוכמה במלואה. ומעבר לזה אין עוד התפתחות של ידע או מוסר נעלים או מושלמים יותר.

ארבע הדרכים לכישלון (catuapāyamukha)

אך אַמְבַּטְּהַה, בדרך אל ההישג הזה שאין דומה לו של ידע ומוסר ישנן ארבע דרכים לכישלון. מהן?

במקרה הראשון, פרוש או ברהמין שעדיין לא הגיע אל ההישג הנעלה הזה, נוטל את המוט ויוצא אל מעמקי היער בחושבו: 'אתקיים ממה שייפול מהעצים'. אך באופן הזה הוא רק הופך לזה שמשרת את מי שכבר השיג. זוהי הדרך הראשונה לכישלון.

שוב, פרוש או ברהמין... משאינו יכול להתקיים ממה שנופל מהעצים, נוטל את הסל, בחושבו: 'אתקיים מגבעולים ושורשים'... זוהי הדרך השנייה לכישלון.

שוב, פרוש או ברהמין, משאינו יכול להתקיים מגבעולים ושורשים, מכין מקום לאש ומבעיר מדורה בפאתי כפר או עיירה ויושב להשגיח על האש... זוהי הדרך השלישית לכישלון.

שוב, פרוש או ברהמין, משאינו יכול להשגיח על האש, בונה בית עם ארבע דלתות ליד צומת, במחשבה: 'כל פרוש או ברהמין שיבוא מאחד מארבעת הכיוונים, אכבד אותו כמיטב כוחותיי ויכולתי'. אך בדרך הזו הוא רק הופך למשרתו של זה שהשיג את הידע והמוסר הנעלים. זוהי הדרך הרביעית לכישלון.

מה דעתך, אַמְבַּטְּהַה? האם אתה ומורך חיים על פי הידע והמוסר הנעלים האלה?"

"בהחלט לא, המכובד גוֹטַמַה! מהם מורי ואני בהשוואה לזה? אנו רחוקים מזה!"

"אם כך, אַמְבַּטְּהַה, אתה ומורך, מאחר שאינכם מסוגלים להשיג זאת... האם אתם מסוגלים ללכת עם המוטות שלכם אל מעבה היער כדי להתקיים ממה שייפול מהעצים?"

"בהחלט לא, המכובד גוֹטַמַה."

"ובכן, אַמְבַּטְּהַה, אתה ומורך, מאחר שאינכם יכולים להשיג זאת... האם אתם מסוגלים להתקיים מגבעולים ושורשים... לשבת ולהשגיח על האש... לבנות בית...?"

"בהחלט לא, המכובד גוֹטַמַה."

"אם כך, אַמְבַּטְּהַה, לא רק שאתה ומורך אינכם מסוגלים להשיג את הידע והמוסר הנעלים הללו, אלא גם ארבע הדרכים לכישלון הן מעבר להישג ידכם. ולמרות זאת, אתה ומורך, הברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי, אומרים את המילים האלה: 'פרושים קטנים ומגולחים, בזויים, פיסות שחורות ומגעילות מכף רגלו של בְּרַהְמָא, איזו שיחה יכולה להיות להם עם ברהמינים המלומדים בשלוש הוֶודוֹת?'—בשעה שאינכם יכולים לשאת במטלותיו של זה שנכשל. ראה, אַמְבַּטְּהַה, כיצד מורך אכזב אותך.

הקשר עם הקדמונים (pubbakaisibhāvānuyoga)

אַמְבַּטְּהַה, הברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי חי הודות לחסדו של פַּסֵנַדִי מלך קוֹסַלַה. ולמרות זאת המלך אינו מאפשר לו לפגוש אותו פנים אל פנים. כאשר הוא נפגש עם המלך, מפריד ביניהם וילון. מדוע המלך אינו פוגש פנים אל פנים את מי שהוא מעניק לו מקור הכנסה נאות וחסר פגם? ראה כיצד אכזב אותך מורך!

מה דעתך, אַמְבַּטְּהַה? נניח שהמלך פַּסֵנַדִי היה יושב על צווארו של פיל או על גבו של סוס, או שהיה עומד על משטח הכרכרה, ומשוחח עם שריו ונסיכיו בעניין כלשהו. ונניח שהיה זז הצידה, ועובד כלשהו או משרתו של העובד הזה, היה נעמד במקומו. ובעודו עומד שם היה אומר: 'אלה הם דברי פַּסֵנַדִי מלך קוֹסַלַה!' האם הוא היה אומר את דברי המלך כשווה למלך?"

"בהחלט לא, המכובד גוֹטַמַה."

"ובכן, אַמְבַּטְּהַה, זה היינו הך. אלה שהיו, כדבריך, הברהמינים הקדושים הראשונים, היוצרים והדרשנים של המנטרות, שמזמוריהם העתיקים מושרים, מדוקלמים ומשוננים על ידי הברהמינים של ימינו—אַטְהַקַה, וָאמַקָה, וָאמַדֵוָוה, וֵסָאמִיטָה, יַמַטַגִי, אַנְגִירַסָה, בְּהָארַדְבָאגַ'ה, וָאסֵטְהָא, קַסַּפַּה וְבְּהַגוּ—המנטרות שלהם הועברו אליך ואל המורה שלך, ולמרות זאת אינך הופך על ידי כך לקדוש או למי שמתרגל בדרכו של הקדוש—דבר כזה הוא בלתי אפשרי.

מה דעתך, אַמְבַּטְּהַה? מה שמעת מפי ברהמינים מכובדים, מבוגרים, מורים של מורים? אותם קדושים ראשונים, היוצרים והדרשנים של המנטרות, שמזמוריהם העתיקים מושרים, מדוקלמים ומשוננים על ידי הברהמינים של ימינו—אַטְהַקַה, וָאמַקָה, וָאמַדֵוָוה, וֵסָאמִיטָה, יַמַטַגִי, אַנְגִירַסָה, בְּהָארַדְבָאגַ'ה, וָאסֵטְהָא, קַסַּפַּה וְבְּהַגוּ—האם הם עינגו את עצמם ברחצה, בבשמים, בגזירת שער ראשם וזקנם, בענידת מחרוזות וזרים, בלבישת בגדים לבנים, בהתענגות בתענוגות חמשת החושים והיו מכורים להם, כפי שאתה והמורה שלך נוהגים כעת?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"והאם הם אכלו אורז איכותי ומיוחד שהוסרו ממנו הפיסות השחורות, עם מגוון מרקים וקארי, כפי שאתה והמורה שלך נוהגים כעת?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"והאם הם שעשעו את עצמם בנשים לבושות שמלות ותכשיטים, כפי שאתה והמורה שלך נוהגים כעת?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"והאם הם נסעו בכרכרות רתומות לסוסות בעלות זנבות מקושטים, מדורבנות במקלות דרבון ארוכים?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"והאם הם שיכנו את עצמם בערים מבוצרות בגדרות וחומות, מוגנות בידי גברים בעלי חרבות ארוכות...?"

"לא, המכובד גוֹטַמַה."

"אם כך, אַמְבַּטְּהַה, לא אתה ולא מורך קדושים או מתרגלים בדרכם של הקדושים. וכעת, בנוגע לספקותיך ומבוכתך ביחס אלי, נבהיר אותן על ידי כך שאתה תשאל אותי ואני אשיב לשאלותיך."

32. הסימנים של אדם דגול (dvelakkhaṇādassana)

"לאחר מכן ירד הבּוּדְּהַה ממקום מושבו והחל לצעוד הלוך ושוב, ואַמְבַּטְּהַה עשה כמותו. ובעודו צועד לצד הבּוּדְּהַה, חיפש אַמְבַּטְּהַה על גופו של הבּוּדְּהַה את שלושים ושניים הסימנים של אדם דגול. הוא מצא את כולם פרט לשניים. הוא היה נתון בספק ובמבוכה בנוגע לאותם שני סימנים: הוא לא היה מסוגל להחליט או להיות בטוח בנוגע למבושים המכוסים, וללשון הגדולה."

הבּוּדְּהַה, שהיה ער לספקותיו, הפעיל את כוחותיו העל-אנושיים כדי שאַמְבַּטְּהַה יוכל לראות את המבושים המכוסים שלו, ואז הוציא את לשונו וליקק את שתי אוזניו ושני נחיריו ואחר כך כיסה בלשונו את כל מצחו. ואַמְבַּטְּהַה חשב: 'הפרוש גוֹטַמַה ניחן בכל שלושים ושניים הסימנים של אדם דגול בשלמות, שום סימן אינו חסר'.

אז אמר אַמְבַּטְּהַה לבּוּדְּהַה: "המכובד גוֹטַמַה, האם אוכל ללכת כעת? אני עסוק ויש לי מטלות רבות."

"אַמְבַּטְּהַה, עשה כעת מה שאתה מוצא לנכון." ואַמְבַּטְּהַה חזר למרכבתו הרתומה לסוסות ויצא לדרכו.

הדיווח לפּוֹקְּהַרַסָאטִי על הבּוּדְּהַה (Pokkharasātibuddhūpasaṅkamana)

באותה עת יצא הברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי החוצה לשבת בגנו עם מספר גדול של ברהמינים, והמתין במיוחד לאַמְבַּטְּהַה אשר באותה שעה הגיע אל הפארק. הוא רכב על מרכבתו עד למקום שבו לא יכלה המרכבה לעבור ומשם המשיך לצעוד ברגל למקום מושבו של פּוֹקְּהַרַסָאטִי, קד בפניו וישב במקום ראוי. ופּוֹקְּהַרַסָאטִי אמר:

"ובכן, בחור יקר, האם פגשת את הפרוש גוֹטַמַה?"

"כן, אדוני."

"והאם היה הפרוש גוֹטַמַה כפי שמספרים ולא אחרת? והאם הוא בעל אופי כזה ולא אחר?"

"אדוני, הוא אכן כפי שמספרים ובעל אופי כזה ולא אחר. הוא בעל שלושים ושניים הסימנים של אדם דגול, כולם בשלמות, שום סימן לא חסר."

"אך האם התנהלה שיחה בינך ובין הפרוש גוֹטַמַה?"

"כן, אדוני."

"ועל מה נסבה השיחה הזאת?"

ואַמְבַּטְּהַה סיפר לפּוֹקְּהַרַסָאטִי כל מה שנאמר בינו לבּוּדְּהַה.

אז קרא פּוֹקְּהַרַסָאטִי: "ובכן, אתה ממש מלומד קטן, ממש גאון, ממש מומחה גדול בשלוש הוֶודוֹת! כל מי שמתנהג בצורה כזאת צפוי במותו, עם התפרקות גופו—להגיע לתופת, למישור אומללות, להרס, לגיהינום! הטחת עלבונות במכובד גוֹטַמַה, ובעקבות זאת הוא העלה עוד ועוד דברים נגדנו! אתה ממש מלומד קטן...!"

הוא כעס וזעם כל כך עד שהפיל את אַמְבַּטְּהַה בבעיטה ורצה לצאת מייד לפגוש את הבּוּדְּהַה.

אך הברהמינים אמרו: "מאוחר מדי, אדוני, לצאת לפגוש את הפרוש גוֹטַמַה היום. מוטב שהמכובד פּוֹקְּהַרַסָאטִי יצא לפגוש אותו מחר."

מאוחר יותר, לאחר שאכל בביתו מזון משובח קשה ורך, יצא פּוֹקְּהַרַסָאטִי לדרך לאור לפידים מאוּקַּטְּהַה אל הג'ונגל של אִיצְ'הָאנַנְקַלַה. הוא נסע במרכבתו עד למקום שבו המרכבה לא יכלה לעבור ומשם המשיך לצעוד ברגל למקום שבו היה הבּוּדְּהַה. לאחר שהחליף דברי נימוס עם הבּוּדְּהַה, התיישב במקום ראוי ואמר:

"המכובד גוֹטַמַה, האם לא בא לראותך תלמידנו אַמְבַּטְּהַה?"

"הוא בא, ברהמין."

"והאם התנהלה שיחה ביניכם?"

"אכן."

"ועל מה נסבה השיחה?"

והבּוּדְּהַה סיפר לפּוֹקְּהַרַסָאטִי את כל שנאמר בינו ובין אַמְבַּטְּהַה. ופּוֹקְּהַרַסָאטִי אמר לבּוּדְּהַה: "המכובד גוֹטַמַה, אַמְבַּטְּהַה הוא צעיר טיפש. יואיל המכובד גוֹטַמַה למחול לו."

"ברהמין, הלוואי ואַמְבַּטְּהַה יהיה מאושר."

-2.19 אז חיפש פּוֹקְּהַרַסָאטִי על גופו של הבּוּדְּהַה את שלושים ושניים הסימנים של אדם דגול והצליח לראות את כולם פרט לשניים: המבושים המכוסים והלשון הגדולה, אך הבּוּדְּהַה הניח את דעתו לגבי שני אלה (בדומה לפסקאות 2.11–2.12).

ופּוֹקְּהַרַסָאטִי אמר לבּוּדְּהַה: "יואיל נא המכובד גוֹטַמַה לקבל ממני היום ארוחה עם קהילת הנזירים שלו!" והבּוּדְּהַה הסכים בשתיקה.

בראותו את הסכמת הבּוּדְּהַה, אמר לו פּוֹקְּהַרַסָאטִי: "לכשיגיע הזמן, המכובד גוֹטַמַה, תהיה הארוחה מוכנה." והבּוּדְּהַה, לאחר שהתלבש השכם בבוקר ולקח את גלימתו וקערתו, הלך עם קהילת הנזירים אל מעונו של פּוֹקְּהַרַסָאטִי וישב במושב שהוכן. ופּוֹקְּהַרַסָאטִי הגיש לבּוּדְּהַה במו ידיו מבחר של מזון קשה ורך, והצעירים שירתו את הנזירים. כאשר הסיר הבּוּדְּהַה את ידו מן הקערה, התיישב פּוֹקְּהַרַסָאטִי לצדו על שרפרף נמוך.

בשעה שפּוֹקְּהַרַסָאטִי ישב שם, נשא הבּוּדְּהַה דרשה מדורגת על נדיבות, על מוסריות ועל גן-עדן, תוך שהוא מציג את הסכנה, ההתדרדרות וההשחתה של תאוות החושים ואת הרווח שבפרישות. כאשר הבּוּדְּהַה ידע שתודעתו של פּוֹקְּהַרַסָאטִי מוכנה, נכונה, חופשייה ממכשולים, שמחה ושלווה, אז נשא דרשה קצרה על הדְהַמַּה: על הסבל, על המקור, על הקץ ועל הדרך. ובדיוק כפי שבד נקי שהוסרו ממנו כל הכתמים סופג את הצבע בשלמות, כך בברהמין פּוֹקְּהַרַסָאטִי, ביושבו שם, הופיעה עין הדְהַמַּה, הטהורה וחסרת הדופי, והוא ידע: 'כל דבר שנוצר, נתון לחדלון.'

פּוֹקְּהַרַסָאטִי הופך לתומך (Pokkharasātiupāsakattapaṭivedanā)

ופּוֹקְּהַרַסָאטִי, לאחר שראה, השיג, חווה וחדר את הדְהַמַּה, לאחר שהעפיל מעל לכל ספק, התעלה מעל חוסר הוודאות, ורכש ביטחון מלא בתורתו של המורה מבלי להסתמך על אחרים, אמר: "מצוין, אדוני, מצוין אדוני! בדיוק כמו ליישר מה שהפוך, או לחשוף מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להחזיק מנורה במקום חשוך כך שבעלי עיניים יוכלו לראות עצמים, באותו אופן, המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. אני יחד עם בניי, אשתי, שריי ויועציי, שמים את מבטחנו בבּוּדְּהַה, בדְהַמַּה, ובקהילת הנזירים. יקבל נא אותי המכובד כתומך מעתה ועד סוף חיי! ובכל פעם שהמכובד גוֹטַמַה יבקר משפחות אחרות של תלמידים בעלי-בית באוּקַּטְּהַה, הלוואי ויבקר גם את משפחתו של פּוֹקְּהַרַסָאטִי. כל נער ונערה שיהיו שם, יכבדו את המכובד גוֹטַמַה ויקומו לכבודו, יציעו לו מקום ישיבה ומים לשתייה וישמחו בלבם, והדבר יהיה לרווחתם ולאושרם לזמן רב."

"יפה אמרת, ברהמין."

The Long Discourses

|_I. The Chapter on the Entire Spectrum of Ethics

DN3. השיחה עם אַמְבַּטְּהַה

Translations [23]

English

繁體字

日本語

Deutsch

Italiano

Português

Русский

Norsk

Magyar

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Translations [23]

English

繁體字

日本語

Deutsch

Italiano

Português

Русский

Norsk

Magyar

Srpski

עִבְרִית

हिंदी

ಕನ್ನಡ

বাংলা

Việt Ngữ

Bahasa Indonesia

සිංහල

ပြန်သွားရန်

ภาษาไทย

पाळिभासा (Pāli)

Reference

Commentaries [0]